מחכים למשיח
אם רוצים לארוז ולמסגר במשפט אחד קצר את הכדורסל של מכבי תל אביב מודל 2020/21, וכנראה שגם של המודל הקודם, סביר להניח שזה יהיה כדורסל של מחכים למשיח. וכן, אתם יותר ממוזמנים לזמזם במקביל את הקלאסיקה של שלום חנוך, כולל את הירידה וקול הבס באות ו' שמחברת בין איש המפתח שידו בכל ויד כל בו.
והמשיח הזה הוא לעיתים סקוטי ווילבקין, שאמור להציל את משחק ההתקפה התקוע. והמשיח הזה הוא לרוב אותלו האנטר, שאמור גם להציל את משחק ההגנה וגם לשקם את פגעי החמישיה הפותחת. והמשיח הזה, כפי שהוכח בעונה שעברה, הוא הקהל שממלא את האולם הביתי והופך קבוצה שמציגה כדורסל בינוני לכזו שנוקשת על דלתות הפיינל פור של הליגה השניה בטיבה בעולם.
אבל כן, כדורסל של מחכים למשיח. ואם יודעים שזה שגואל אמור להתייצב באיזשהו שלב, פתאום זה מרגיש הגיוני לגמרי לפתוח משחק אחר משחק אחר משחק אחר משחק עם חמישיות שכו-לם יודעים שיובילו את הצהובים לפיגור מוקדם. ואם נלך רק לשבועיים האחרונים, אז במשחק הניצחון מול הכוכב האדום בלגרד הוזנק האנטר מהספסל בפיגור 16:9, כדי לייצב ולהושיע. ובניצחון החוץ החשוב על ולנסיה, הוקפץ ההאנטר אל הפרקט בפיגור 18:9 כשבידו גלגל הצלה. ואתמול, באולם האסטרובל שבווילרבאן אשר בפרברי ליון, זה קרה רק במינוס 23:18, בקטנה. ועד שנזכר האנטר לעטות על עצמו את המסכה של גיבור העל, כבר התייצב הפיגור על 27:18. כי אתם יודעים איך זה. לפעמים גם למשיח לוקח זמן להניע ולהגיע.
ויכול להיות שמישהו בצהוב חושב שזאת דווקא אחלה של מדיניות. וייתכן שיאניס ספרופולוס מרגיש שדווקא נחמד לו להתחיל כל משחק כשהוא נותן פור ליריבה. ובהיעדר הסבר הגיוני אחר, אולי זו הסיבה לפיה בוחרת מכבי תל אביב לאלתר מדי שבוע חמישיה שהיא פחות טובה מזו של יריבתה. כי זה בדיוק מה שקורה. ואז מחכים שהאנטר יבוא.
חמישיות
עכשיו זמן לדון בסוגיית החמישיה של אלופת ישראל. לפני כן, ברשותכם, כמה נתונים.
קודם כל, כדאי שתדעו שסטטיסטית ועונתית עד כה, מכבי תל אביב מנצחת בשניים מארבעת הרבעים שמשוחקים. הבעיה: היא מפסידה את רבעים מספר 1 ומספר 4. כלומר, החמישיה שאיתה בוחר המאמן לפתוח את המשחק, לאחר שהתכונן וחשב על כך במהלך כל הימים שלפני, והחמישיה שאיתה הוא בוחר לסיים, אחרי שבחן וניתח את הביצועים על הפרקט בשלושים הדקות הראשונות. וגם בהכנה של לפני וגם במחשבה של תוך כדי, נבחרות להן חמישיות ונבחרים להם הרכבים שמפסידים. שזה לא טוב, לעניות דעתי המרודה.
נתון שני שכדאי להציג מתייחס לאלו שפותחים קבוע בהרכב שמתחיל. אלה קודם כל ווילבקין וז'יז'יץ', להם מנוי קבוע בתחילת כל משחק ששוחק העונה ביורוליג. אפשר אליהם להוסיף גם את קלויארו ובראיינט, שפתחו בכל המשחקים למעט אחד. על פניו, ארבעה שחקנים ראויים לכל, או לפחות לרוב הדעות, לא? אז זהו. כנראה שלא. כי אם כבר ביססנו והוכחנו שיש בעיה חמורה (גם) בתחילת המשחקים, באופן שגורם להמתנה למשיח להפוך למדיניות הרשמית, אז אולי הגיע הזמן, שואלת אמי, לחשוב על שינוי?
ושינויים יכולים להגיע בכל מיני מחשבות וצורות.
אנג'לו קלויארו, למשל, הוא מותק ואחלה של שחקן. שבהגדרה, אמור להיות כזה שעולה מהספסל. העניין הוא שבמצב הפורוורדים הנוכחי של הצהובים, אין יותר מדי חלופות ראויות. וחלופה ראויה שכזו אמורה הייתה כבר מזמן לנחות בבן גוריון הישן בדרך ליד אליהו הישן.
אנטה ז'יז'יץ', למשל. כותב שורות אלו היה, ועדיין סוג של, מאלו שמגנים ומצדיקים את ההחתמה של האיש בקיץ. ומאלו שמסבירים למה האחרים, ולא הוא, אשמים בחוסר הניצול שלו בהתקפה מחד ובהיעדר חיפוי הגנתי שיכול לעמעם במקצת את חולשותיו בצד שבו אמורים לשמור. ואם נתייחס כרגע רק לתחילת משחקים, אז הסיפור הזה של חמישיה ברמת הבאנקר צריך להסתיים. אני לא יודע לאשר את הידיעות שצצו בקיץ האחרון לגבי ההבטחה שניתנה לעלם למקום קבוע בחמישיה, להבדיל ממה שלא הובטח לו, ייתכן, בריאל מדריד. אני כן יודע שב-8 מהמשחקים ששוחקו עד כה איבד או החטיא הז'יז'יץ' כדור כבר בדקה הראשונה. ואני כן יודע שאיתו לאחרונה בכלל ובתחילת משחקים בפרט זה לא עובד. אז למה לא לשנות?
וסקוטי ווילבקין, למשל. ללא צל של ספק, שחקן הכדורסל הכי מוכשר במכבי תל אביב. וגם, ללא ספק, משחקני ההתקפה הכי מוכשרים בהיסטוריה של המועדון הזה. אה, וגם איתו זה לא עובד העונה, גם (אבל לא רק, כפי שננתח מיד) בתחילת משחקים. ואם כך, אז אולי אפשר לחשוב, רחמנא ליצלן, דווקא בכיוון שלו. כי גם מייק ג'יימס של צסק"א הוא משחקני הכדורסל הכי מוכשרים ביבשת הישנה. מה שלא מונע ממנו להיות שחקן ספסל ברוב המשחקים העונה. ויש תמיד את הדוגמא של סרחיו רודריגס. ואפילו לשיין לארקין לא הייתה בעלות בפתיחת משחקיה של אנדולו אפס גם בעונת השיא הקודמת שלה.
כי לפעמים, בטח כשמדובר בשחקנים כמו ווילבקין וג'יימס, האובר-דומיננטיות ההתקפית שלהם כבר על ההתחלה עלול לפגוע. ולא אמרנו כלום על ההגנה. ולפעמים, גם בהיעדר סיבה מוצקה ומבוססת נתונים, צריכים לחשוב קצת מחוץ לקופסא. כדי לנסות ולתקן דברים שלא עובדים.
ברומטר הפוך: כשווילבקין טוב מכבי תל אביב מפסידה
חמישה משחקים בלבד ניצחה עד כה נציגתנו המשוריינת. בארבעה מהם גברה על יריבתה למרות, ואולי בזכות, שסקוטי ווילבקין שיחק מתחת לרמתו. על אלבה ברלין היא התגברה למרות 8 נקודות בלבד של הפרנצ'ייז פלייר; את חימקי מוסקבה וז'לגיריס קובנה ניצחה הגם שקלע מתחת לממוצע העונתי שלו; מול באסקוניה, במחזור שעבר, השיג ווילבקין את הנתונים החלשים ביותר שלו העונה (5 נקודות באחוזים נוראיים + מספר הדקות הכי נמוך שלו העונה), וזה הסתדר בלעדיו יופי טופי.
ולא בטוח בכלל שכל זה אשמתו של האיש. וכן בטוח שהכדורסל שלו ושל המאמן שלו לא בדיוק תורם לשיפור המצב. כי ווילבקין רוצה להבקיע, ובצדק. ולרוב קורים הדברים הללו מתוך כדרורים, והרבה.
קחו למשל את הדוגמא הזאת, שאולי כדאי לחתוך בהמשך לגיף קצר יותר בהמשך (קדימה, האתגר כולו שלכם), שמספר את סיפור ההתקפה של מכבי תל אביב.
במהלך הזה רוצים שווילבקין ייצר. ולכן מסדרים לו חסימת גארד לגארד, כדי להרחיק ממנו את השומר האיכותי שעליו (לייטי) ולקרב אליו את השומר המציק פחות, זה שהופקד בתחילת המשחק על ג'ונס (דיו). ועכשיו, חברים שלי, בואו נספור ביחד כמה כדרורים מכדרר הווילבקין, ועוד יותר כמה פעמים הוא נע בין ימינה לשמאלה, משל היה חבר כנסת במפלגת מרכז. הוא מתחיל בכדרור לצד ימין. ממשיך שמאלה. עובר ימינה. חוזר שמאלה ושוב ימינה. וכשהכדור מגיע בסוף לג'ונס, עם מעט מאוד זמן על שעון השניות, לא הצליחה הקבוצה של ספרופולוס לייצר שום יתרון בהתקפה שלה, למרות החילוף ההגנתי שהציב את דיו (1.93 ס"מ) על ז'יז'יץ'. ומרוב כדרורים ושינויי כיוון לא נשאר כלום.
ושלא יובן לא נכון. ווילבקין עילוי התקפי. שהציג אתמול עוד משחק שבו הוא מחזיק על גבו את כל משחק ההתקפה של הצהובים. כולל 25 נקודות באחוזים טובים. כולל משחק שבו הוא מגוון ומראה יכולת גם בתוך קשת שלוש הנקודות. כולל משחק שבו הוא סוחט 6 עבירות והולך 8 פעמים לקו. כולל משחק שבו, גם כשתרגיל ההתקפה לא דומה לכלום, ווילבקין מצליח לתקן, לייצר ולסיים.
כאן, למשל, מריצה אלופת המדינה תרגיל הכנסת כדור שזוכה לכינוי "דלת המעלית". שבו אמורים ז'יזי'יץ' את בנדר לסדר לווילבקין חסימה כפולה עם חרך, דרכו הוא אמור להשתחל ולקבל מצב לקליעה. נו, אז אמור. מסתבר שהדלת הייתה תקולה, ככל הנראה, ולכן מי שנתקע בה היה דווקא ווילבקין עצמו ולא השומר שלו. ועדיין, שבעה כדרורים מאוחר יותר פלאס כמה שינויי כיוון ומהירות, והכל מסתדר.
כי בדומה למקרה של האנטר, שאמור להתחפש למשיח ולהציל את מכבי כשהיא נקלעת לפיגור, ווילבקין אמור להיות הגיבור שמצליח עבורה את כל משחק ההתקפה. וזה קשה. ועד כה, זה גם לא עובד. כלומר, כשזה כן עובד, עבור ווילבקין עצמו, אז הקבוצה שלו מפסידה.
אה, ולא דיברנו הגנה. הסטטיסטיקה המתקדמת מראה, אמנם, שהמדד (רייטינג) ההגנתי של ווילבקין אתמול דווקא היה בסדר. גם של ז'יז'יץ', למרבה התדהמה. מה שמוכיח במקרה הזה שהמספרים לעיתים משקרים.
כי בהגנה של ווילבקין יש בעיות. קחו שתי דוגמאות בבקשה. כאן, מריצה גם וילרבאן, בדומה למכבי, תרגיל שמתחיל בחסימה של גארד לגארד. כי נוריס קול ר ו צ ה שווילבקין יהיה זה שישמור עליו. נו, אז ווילבקין נתקע איפשהו למעלה ולא מחפה על אף אחד. אבל זוכר לטפוח לעצמו בסוף על החזה ולהודות שהוא אשם. לפחות זה.
אוקיי, אז בטח בפעם הבאה זה יצליח, לא? אז הנה אלמנט זהה, כשנוריס קול רוצה לקבל את ווילבקין בחילוף, לפני פיק אנד רול שהוא מריץ על הרגליים של ז'יזי'ץ'. ווילבקין אמור לשמור את קול, או לחילופין לקחת מישהו אחר לאחר חילוף. והוא בוחר שלא לבחור. ושלא לשמור.
הגנה זה לחלשים
וילרבאן איננה קבוצת כדורסל רעה. אבל היא כן קבוצת התקפה רעה. כמה רעה? ערב המשחק מול מכבי, היא דורגה במקום הלפני אחרון בנקודות, אחרונה באיבודי הכדור, אחרונה בנקודות פר התקפה, אחרונה ביחס אסיסטים לאיבודים. לא אמשיך, כי נראה לי שהבנתם את הכיוון. והוכח שכדי שהיא תנצח, היא צריכה להפגיז טריצות. כלומר, במעט הניצחונות שהשיגה עד מכבי, היא כבשה קרוב ל-12 שלשות למשחק ובאחוזים אדירים (56%)!
אמש, בחסות ההגנה הנוראית של הצהובים, הצליחה המארחת לנצח משחק יורוליג, למרות שקלעה רק שלוש שלשות לאורך המשחק כולו. למרות שפגעה רק ב-23.1% מחוץ לקשת. וכן, היא הצליחה לסיים את המחצית הראשונה עם 50 נקודות, למרות שקלעה רק שלשה אחת. ואם זה איננו מספר שמראה את הקטטסטרופה ההגנתית של מכבי תל אביב אתמול, אז אינני יודע קטסטרופה מהי.
וזה התחיל בהגנה הרעה על מוסטפה פאל. בשבוע שעבר גרם הפאל השני, של באסקוניה, צרות צרורות לצהובים - ולמזלם הטוב שכח אותו מאמנו על הספסל במשך כל הרבע האחרון. ופאל, של וילרבאן, הקפיד להיות שיוויוני מספיק כדי לפרק את האמאמא של כל מי שניסה לשמור עליו ועל 218 סנטימטריו.
כאן, בחסות הבידוד והזמן שניתנים לו ובהיעדר עזרה הגנתית, הוא משמיד את ז'יז'יץ' בדרך לשתיים קלות. אגב, מילא הגנת פיק אנד רול רעה, אבל אין שום סיבה נראית לעין שז'יז'יץ' ינוצח בכזאת קלות בקרבות פיזיים בצבע.
כאן הוא רואה מולו את בנדר. וזהו, אין לי מה להוסיף.
וכאן הוא רואה מולו את האנטר. ואחרי עוד פעולה נקייה של ההתקפה, שמפנה עבורו זמן ומקום, לוקח גם את הווטרן לטיול קליל בדרך לסל ועבירה.
ונכון, מכבי תל אביב פתרה את רוב סוגיית פאל במחצית השניה. ונכון, הוא קלע בה רק 2 נקודות. בין היתר, אודות לשינוי הטיפול ההגנתי בו, כלומר המעבר לשמירה כפולה. ובכלל, אין ספק שההגנה התייצבה בעשרים הדקות האחרות, כשהצרפתים קולעים רק 34 נקודות. העניין הוא שהנזק כבר נגרם. והאמת היא שגם כשזה השתפר, עדיין נותרו בעיות מוכרות.
למשל בכל הנוגע לרוטציות ההגנתיות בכלל ולמספר שחקנים בפרט. כאן, למשל, מראה מכבי שוב את השמירה הכפולה על פאל. ועכשיו שימו לב בבקשה לדראגן בנדר, שאמור לפקוח עין על השחקן אותו נטש אלייז'ה בראיינט (לטובת הדאבל אפ). אבל בנדר, כמו שוער כושל, מהמר על הפינה הלא נכונה, במקום לאסוף את השחקן שחותך אל הטבעת - ואשר נמצא תחת אחריותו.
וכאן, בפוזשן ההגנתי החשוב ביותר של המשחק, אחרי שנוריס קול חולף על פניו של בראיינט, אפשר לצפות למענה הגנתי טוב יותר. האנטר, שנצמד (גבוה מאוד) לפאל למעלה, יוצא מהתמונה. מה שמשאיר את מלאכת איסוף השחקן החודר לבנדר, אבל הקרואטי מחכה לו נמוך מדי וקרוב מדי לטבעת, וקלויארו לא מספיק חד ומדויק כדי למנוע את הדאנק של נואה.
כשתלויים בדורסי
בניגוד למקרה ווילבקין, מוכיחים המספרים שכאשר דורסי וקלויארו טובים בהתקפה, הקבוצה שלהם מנצחת. ואפשר להבין לגבי קלויארו, כי הוא זה שההגנה היריבה משאירה חופשי. וכשהוא מצליח לנצל את זה, הכל פשוט יותר בהתקפה.
ודורסי? טיילר דורסי שחקן כדורסל מאוד מוכשר. ומאוד חד-גוני. ומאוד מוגבל בדברים שהוא יודע לעשות. לקלוע? את זה הוא עושה מצוין. למסור לא. לשמור לא. להחליט נכון? ממש, אבל ממש לא. ומי שתלוי בגחמות שלו, ומסתבר שמכבי תל אביב תלויה בגחמות שלו, נמצא בבעיה.
היידה, כמה דוגמאות וסיימנו.
תראו את המהלך ההתקפי הזה. קלויארו חופשי לגמרי (ומסמן) אבל דורסי לא רואה אותו. בראיינט חותך (פלאש) יפה לאזור קו העונשין, גם כדי לייצר אופציית מסירה אפשרית להאנטר פנימה, אבל דורסי לא רואה אותו. מה שדורסי רואה זה רק טבעת. ובמהלך הזה, אחרי כדרורים לרוב, זה מצליח לו.
זה היה לקראת סיום הרבע השלישי. עכשיו למהלך האחרון של אותו הרבע. למכבי יש שתי עבירות לתת. ודורסי נותן, אבל שולח את נוריס קול לקו. נו, העיקר שאפשר לעשות תנועת ידיים פלאס פרצוף מיד אחרי.
הלאה ואל תחילת הרבע הרביעי. מכבי יוצאת למתפרצת. דורסי מלהטט. דורסי מסבסב. דורסי מכדרר. ודורסי, כרגיל, לא מסתכל. לא על השחקנים שרצים איתו ולא על אלו ששומרים אותו. האם השריקה הייתה מוצדקת? לא יודע. האם היה פרצוף? קללל.
אחרון. פיק אנד רול דורסי והאנטר. מתחילים סשן כדרורים מן העולם. ובסוף דורסי משליך את הכדור לכיוון הכללי של, אההה, לא יודע. האם אפשר היה למסור לזוסמן ששיפר לכיוון האמצע כשהשומר שלו פרימן הלך לעזור על האנטר? התשובה לא באמת חשובה, כי דורסי ממילא לא הסתכל לעברו.
שלוש נקודות לסיום
1. מי שמאמין לא מגמק. עוד נקודה, ברשותכם, על ענייני חמישיה. עוז בלייזר פתח בחמישיה מול באסקוניה. ואתמול לא שיחק ולו שנייה אחת. בלייזר, אגב, עלה בחמישיה מול אלבה ברלין במחזור הראשון. ובמשחק שלאחריו, במוסקבה, שיחק כשלוש דקות וחצי. האזרח סנדי כהן עלה בחמישיה בשני משחקים עוקבים, מול ז'לגיריס קובנה ומול ריאל מדריד, ולאחר מכן צפה בשלושה משחקים רצופים מהספסל בואכה היציע. אם זה נראה כמו גימיק, הולך כמו גימיק ומגעגע כמו גימיק, אז זה כנראה גימיק. ומי שמאמין לא מגמק.
2. ניהול רוטציה. 11 שחקנים שיחקו אתמול עבור יאניס ספרופולוס. כולל קרוב ל-11 דקות רעות של יובל זוסמן. ואתמול זה אמור היה להיות משחק ALL IN, שבו עושים הכל כדי לנצח. כתבנו פעם ונכתוב שוב: למכבי תל אביב יש כרגע סגל עמוק. שצריך לדעת לנהל ולנצל. וזה לא קל, אבל זאת בדיוק העבודה של מאמן.
3. בנדר. אמש שוחק כנראה משחקו הטוב ביותר של דראגן בנדר במכבי. כולל היכולת הפעם, בניגוד לשבוע שעבר, לנצל כמה דקות שלו בעמדה מספר 5 - מול סנטר כבד בצד השני. ואם המשחק הזה הוכיח משהו, זה שמכבי צריכה 4 חדש ומהר במקומו.
