גם למכבי תל אביב מודל 2019/20 היו מספר משחקי בית בהם נראתה רע, כפי שנראתה אמש מול באיירן מינכן. וברובם ככולם מצאה את הדרך לנצח. כי זה לא רק מאזן הבית המדהים שהשיגה אלופת ישראל בעונה שעברה (1:13), אלא בעיקר היכולת שלה לרתום את הקהל הדוחף כדי לנצח משחקים שבהם, מעשית, כבר הפסידה, ולנצל את פרץ האנרגיה שהכניסו שחקני אנרגיה מהספסל כמו אבדיה, אייסי (במספר משחקים בהם לא פתח בחמישיה), דיברתולומיאו או קלויארו, פלאס תופעת ווילבקין - כדי לנצח ולנצח ולנצח.
אבל זהו. שקהל דוחף אין. וכפי שדיברנו טרם תחילת העונה, בהחלט יכול להיות שהסיטואציה הזאת פוגעת בצהובים יותר מאשר במרבית יריבותיהם. כי מחד, היעדר הקהל יכול אמנם לסייע לשחקנים חדשים דוגמת ג'ונס, בלייזר או בנדר, כי במקום הלחץ הרגיל הכל מרגיש כמו משחק אימון (אוקיי, בעצם אולי כדאי שנמחק מכאן את סעיף בנדר?). אבל בתכלס, סביר בהחלט להניח שאם היינו משחקים שוב את אותו המשחק, רק שהפעם עם קהל, מכבי הייתה מצליחה גם למצוא את הדרך ולגנוב אותו מהקבוצה הטובה יותר. אבל אם ואילו הן שאלות שלא מעניינות עטלפים סינים.
וגם שחקני אנרגיה אין יותר מדי. כלומר יש לא מעט שחקנים אנרגטיים שלובשים צהוב, אבל מעט מאוד מהם מסוגלים לעלות מהספסל ולהיכנס למוד של גליצ'ים על הרגליים של היריבה, בחסות 11,000 אישה ואיש שמזריקים להם מיץ אומץ כדי להמשיך ולנגוח. אבדיה הרי כבר לא כאן. גם אייסי לא. דיברתולומיאו עדיין לא. קליוארו כבר לא שחקן ספסל. סנדי כהן? יכול להיות שמסוגל, אבל לבטח קשה יותר להצליח בפחות מדקת משחק.
אז אם אין את הדבר ההוא שהופך הפסדים לניצחונות, חייבים להתעסק בכדורסל. ואם מתעסקים בכדורסל, הרי שהשורה התחתונה של ההפסד מאמש דומה לחלוטין לשורה התחתונה מההפסד במחזור הקודם במוסקבה. בשבוע שעבר הסברנו ששניים (כלומר וויל קלייברן ומייק ג'יימס) הם יותר מאחד (שזה ווילבקין). והפעם, גילינו שקבוצה, ובטח קבוצה שאשכרה עברה תקופת הכנה לעונה, שווה יותר מאשר שחקן אחד.
לא טוב היות הסקוטי לבדו
אנדראה טרינקיירי, מאמנה החדש של האימפריה הגרמנית, הגיע למשחק הזה עם תכנית משחק יסודית ומורכבת. אבל אם נצטרך לפשטה במשפט, הרי שזה יהיה #רק_לא_סקוטי. באיירן מינכן עשתה הכל, כולל הכל, כדי לפגוע ביכולת של ווילבקין לנצח אותה, גם במחיר של ויתור והימור על כל מי שלא קוראים לו ווילבקין. והמדהים? שגם כשקבוצה בווארית שלמה מתכווננת לגרון שלו, הצליח הפרנצ'ייז-פלייר המוכשר של מכבי תל אביב לקלוע 27 נקודות (מהן 25 במחצית השניה!!) ולהוסיף עליהן 7 אסיסטים. עד כדי כך סקוטי ווילבקין טוב בכדורסל. וטוב במיוחד בלהכניס את הכדור לסל. ועד כדי כך, נכון ל-15.10.20, אין לקבוצה שלו כמעט מי שיוכל לעזור.
והגרמנים הרעים, שיחקו בדיוק על זה. היידה, נדגים.
שימו לב כמה שחקנים מחליפים במהלך הזה על ווילבקין. בהתחלה שומר עליו ג'דוביץ', כלומר התאום של זלאטן. חסימה ראשונה, וג'אוון ג'ונסון מתייצב מולו. הנד-אוף עם בריאנט, והנה קופץ על ווילבקין לוצ'יץ'. וכאשר מקבל ה-איש הצהוב כדור לאחר חסימה של ז'יז'יץ', מתכווץ אליו כל מי שקרוב. גם אם זה אומר שריינולדס עוזב את בריאנט לנפשו. כי אף אחד לא חשוב, בשלב הזה, למעט ווילבקין.
גם אם זה אומר, לאחר ששלושה שומרים שונים שומרים על ווילבקין כאן + לאחר משהו כמו 14 כדרורים רצופים של ווילבקין רק בגיף הזה, לרמות מדורסי ולהמר על הזריקה של הרובין של מכבי לסל. כי אף אחד לא חשוב, בשלב הזה, חוץ מווילבקין.
גם אם זה כרוך, במהלך דומה למדי, שיסתיים בסל ועבירה של אנג'לו קלויארו. ווילבקין יכדרר ויכדרר ויכדרר, אל מול השומר החליפי שלו ריינולדס, וימסור כאשר ציפסר ינוע לעברו ויניח לקלויארו לנפשו. באיירן לחלוטין חיה עם זה בשלום. כלומר עם המהלך, ולא בהכרח עם השריקה.
מי שאמורים לסייע לווילבקין בקו האחורי הם הרי דורסי, בריאנט וג'ונס. ודורסי, צריך להגיד, בעיקר מפריע בשלב הזה של העונה. עזבו לרגע את האחוזים הנוראיים ל-2 נקודות (30.8%), כי ממילא - גם בעונה שעברה - זה היה אלמנט חלש במשחק של האיש שאיננו זכאי להיות אזרח ישראלי (38% בעונה הקודמת). ועזבו לרגע את האחוזים הרעים ל-3 נקודות (27.8% בלבד) עד כה. את עונת הרוקי שלו ביורוליג סיים דורסי אשתקד עם מאזן שווה של אסיסטים ואיבודי כדור (1.5 כ"א). נכון לעכשיו נמצא האיש כשהוא אוחז באמתחתו יותר כדורים שמסר ליריבה מאשר לחבריו לקבוצה.
ובריאנט? את העונה שעברה סיים האיש עם קרוב ל-42% לשלוש נקודות. העונה, עד כה, הטיל 9 טריצות לחלל האוויר ופגע רק באחת. ולמרות שהוא מוביל כדור בלא מעט הרכבים והתקפות, בריאנט לא הצליח לייצר אסיסט אחד לרפואה במעל 50 דקות בהן שיחק מול צסק"א ובאיירן.
וג'ונס? לאחר משחק הבכורה האדיר שלו מול אלבה, התראיין קואץ' ספרופולוס והסביר שהם ידעו שג'ונס הוא שחקן טופ יורוליג. באמת? ידעו? זה מעניין, כי מאז שידעו, שיחק האיש שהיה פעם במונגוליה כ-22 דקות. במצטבר. בשני משחקים בהן הקבוצה שלו נראתה רע (איתו ובלעדיו).
ובין היתר, הוגבלו דקות המשחק שלו בשל טעויות של ריכוז.
כמו למשל כאן. תוך כדי הזריקה לסל של ג'דוביץ', מאבד ג'ונס ריכוז וקשר עין עם השחקן עליו הוא מופקד, הסלובני שישקו, שאוסף כדור חוזר בהתקפה על הראש שלו. ג'ונס, בעל הידיים הטובות, מתעורר וחוטף, אבל שוגה מיד ומוסר לקבוצה הלא נכונה, במקום להעיף את הכדור לעזאזל. וחוטף שלשה בראש מטי ג'יי בריי.
עומדים שעות מחכים שמשיח יבוא
ספוילר. בפסקה הבאה אדבר סרה במשחק ההתקפה המסודר של מכבי תל אביב. למרות שזהו בדיוק אותו משחק התקפה מסודר שעבד כל כך יפה לצהובים בעונה שעברה. בדיוק אותו הדבר. אז למה הצביעות, האוזמן, יא חתיכת סטייק שמתהפך אחרי כל ניצחון או הפסד, אה?
העניין הוא שגם בעונה שעברה ההתקפה המסודרת של הצהובים לא הייתה חגיגה גדולה לאורך כל העונה. ההתקפה של מכבי נבנתה קודם כל מהיכולת שלה לייצר עצירות הגנתיות ולרוץ מהר. ואם כבר מכדררים, אז מהיכולת שלה לייצר יתרון מספרי גם בהתקפה המסודרת. ואם כל זה לא עובד, אז שווילבקין יעשה קסמים. במיוחד כאשר הוא מקבל עזרה מהשחקנים התומכים שלצידו.
וכשמשחק ההתקפה סטטי וקבוע, היכולת להצליח תלויה רבות בדיוק. בתזמון. בריווח. והאלמנטים האלו כרגע נעדרים ולא קיימים, כיאה לקבוצה שאיננה מוכנה עדיין לעונת המשחקים.
נזכיר: המבנה הקלאסי של ההתקפה הצהובה מורכב מאחד שמכדרר והולך למהלך פיק אנד רול, כאשר שני שחקנים עומדים בפינות ומחכים לתורם/מושכים את תשומת הלב של השומרים שלהם. ונכון לעכשיו, האנשים בפינות בעיקר מחכים לתורם. ולא ממש תורמים. ואפילו מפריעים. נדגים?
כאן למשל. לאחר חילוף הגנתי, מתקיף עכשיו דורסי מול בולדווין (המצוין). פיק אנד רול נוסף של דורסי וז'יז'יץ', ובאיירן הולכת לחילוף משולש, כלומר רדושביץ' על דורסי, וויילר-באב עובר מהפינה לשמור על ז'יז'יץ' החותך ובולדווין יורד עד לפינה כדי לקחת את ברייאנט הסטטי (לוצ'יץ', אגב, לא זז ולא ממש מווילבקין, למען הסר כל ספק, כן?). ומאחר שמשחק ההתקפה של מכבי כל כך קבוע וצפוי (וגם מכיוון שברייאנט לא מגיב נכון לתזוזות ההגנתיות + נוכח יכולות המסירה הקלושות של דורסי ממילא), מסתיים המהלך בעוד איבוד כדור.
או כאן. ההגנה מתכווננת כידוע קודם כל מול ווילבקין והכדור. כולל לוצ'יץ', ששומר בפינה על ברייאנט. כולל ג'ונסון, ששומר בפינה השניה על האנטר. העניין הוא ששני השומרים ערים, מוכנים ומחכים לשני החיתוכים האפשריים של ברייאנט והאנטר. וקוראים אותם בקלות, בדרך לעוד חטיפת כדור.
יאללה, עוד דוגמא אחת לסיום העניין הזה: גם עכשיו יש שני שחקנים של מכבי תל אביב שמנפחים את הפינות (בלייזר והאנטר). וכו-לם עומדים ומחכים שדורסי יעשה משהו עם הכדור. וגם כשאנשי הפינות נעים קצת, זה צפוי וקל לזיהוי על ידי השומרים שלהם (שישקו וריינולדס), בדרך לעוד חטיפה גרמנית קלללה.
באיירן מינכן, כאמור, הגיעה מאוד מוכנה למשחק הזה. כולל הטיפול בווילבקין. כולל קריאה נכונה של התרגילים ההתקפיים, עם חילופים מוקדמים ורחוקים מהכדור. ואל מול המוכנות הזו נותרה הקבוצה הביתית ללא פתרונות או רעיונות. ובעיקר איבדה כדורים. הרבה הרבה כדורים.
בנדר
אמרנו איבודים? אמרנו בנדר. חמישה איבודים בלבד נרשמו לעלם הקרואטי הנחמד בדף הסטטיסטיקה, מה שמעלה את החשד שגם עמדת הסטטיסטיקאי אוישה אמש על ידי חבר שגדל בספליט הפסטורלית. ו-וואו, כמה שבנדר נראה אבוד. ו-וואו, כמה שבנדר נראה מסכן ונטול ביטחון. וזה כשאין קהל מסביב, כן? אחרי משחק לא רע בכלל שלו במוסקבה, שנטע גם במאמן שלו את התקווה שהאיש יוכל לאייש את עמדה מספר 4, הגיעה תצוגת האימים אמש ושינתה במעט את הערכת המודיעין העדכנית.
עכשיו גיפים. זוכרים את הדיון הקודם, לגבי הסטטיות מהפינות? במקרה הזה זה פגעו הפינות ישירות בבנדר. בערך. אחרי שהראה יכולת מסירה לא רעה בכלל בשבוע שעבר במוסקבה, בתצורה שבה הוא + שלושה נוספים עומדים מחוץ לקשת שלוש הנקודות בעוד שז'יז'יץ' אחד אוטם את הצבע, אתמול זה כבר היה סרט אחרי לחלוטין. למשל כאן, כאשר את החיתוך של ז'יז'יץ' פנימה אוסף לוצ'יץ', שמרמה מהפינה הרחוקה (במסגרת החילוף ההגנתי המשולש) וחותך את המסירה השקופה של האחים ספליט, לטובת טיול קליל למתפרצת בצד השני.
ושימו לב לקטע הזה ולבעיית האוריינטציה של הבנדר. שפשוט מפחד לקבל את הכדור קרוב לטבעת. וכשהכדור מגיע אליו, כמו למשל כאן, מול לוצ'יץ' שנמוך ממנו במשהו כמו עשרה ס"מ, הוא רק רוצה לברוח ולהיפטר מהכדור. גם אם אין בכלל ריווח או זווית מסירה לז'יז'יץ'.
את העונה שעברה פתחה מכבי עם אייסי וכספי בעמדת הפאוור פורוורד. באיירן מינכן הציגה אמש לראווה הרבה מאוד אפשרויות בעמדה 4. כולל משחק בין שני גבוהים (ריינולדס, רדושביץ', תומאס וג'ונסון), וכולל מעבר להרכב נמוך יותר (עם ציפסר או לוצ'יץ' ב-4). ומכבי? לא בטוח שיש לה כרגע יותר מדי מה להציע שם, למעט קלויארו - שאותו המאמן בכלל מעדיף בעמדה מספר 3.
ההחלטות של יאניס - ז'יז'יץ' או האנטר?
גם הפעם בחר קואץ' ספרופולוס ללכת בסוף המשחק עם הסנטר שהרשים פחות באותו הערב. כי ז'יז'יץ', חרף מגבלותיו השונות, נראה בשלב הזה עדיף לעומת מחליפו. וז'יז'יץ', וחשוב מאוד לציין נקודה זאת, היה גם היחיד שבא לעזרתו של ווילבקין.
מאחר שטרינקיירי זרק את כל מה שיש לו מול ווילבקין, נוצרו הרבה מאוד אי התאמות הגנתיות של הגרמנים (מיסמאצ'ים) שאותם לא ידע האנטר לנצל, ושאיתם לא ידע האנטר להעניש. וז'יז'יץ' כן, עם ידיים טובות ויכולת יצירת מצבים וסיומת.
למשל כאן. אחרי שסיים לעשות פרצופים, מריץ ווילבקין פיק אנד רול עם ז'יז'יץ', שחוסם ומתגלגל לסל. ולמרות שבאיירן מוכנה ומחכה, היא לא יכולה לעשות כלום. שימו לב בבקשה ליקיר הטור לוצ'יץ', שעוזב לרגע את קאלויארו כדי להתנגש (BUMP) בז'יז'יץ' כדי למנוע את התנועה המיידית שלו פנימה. אבל ז'יז'יץ' עובר דרכו ומסיים עם ג'ונסון.
כאמור, באיירן לא פחדה ממיסמאצ'ים, שהרי הכל - רק שווילבקין לא יפרק אותה. ובעוד שהאנטר קיבל כדורים פעם אחר פעם ולא ידע לסיים בעצמו, אז הנה הרכב שני הגבוהים של הצהובים (האנטר + ז'יז'יץ') שמצליח להעניש נקודתית. כי כשעל האנטר שומר וויילר-באב לאחר החילוף (כאשר באיירן מתרכזת אך ורק בווילבקין, כאמור), מסמן לו ז'יז'יץ' מטרה גדולה - ושימו לב לתנועת הידיים - כדי שאיש גדול אחד ימסור בקלות לאיש עוד יותר גדול שני. נחמד מאוד.
מעניין יהיה לראות מה יקרה ברבע הרביעי מחר בפיראוס. האם, בתנאים דומים, יחליט ספרופולוס שוב ללכת על האנטר? האם יעדיף חילופים הגנתיים על שיקולים התקפיים? נחיה ונראה.
הגנה
עזבו. בפעם הבאה.
שלוש נקודות לסיום
1. אי אפשר לנתק את המשחק הזה משני קודמיו. שגם בהם לא שיחקה מכבי טוב. לא מול אלבה ברלין ולא מול צסק"א מוסקבה. ואחד מהמכנים המשותפים למה שקורה עד כה הוא אותלו האנטר, בטח ובטח בכל הנוגע לשני ההפסדים הרצופים. את המשחק במוסקבה סיים הביג-גאי עם בעיית עבירות ומדד יעילות שלילי. אתמול? 4 נקודות עם 2 מ-6 בזריקות ל-2 נקודות. שזה רע, כן? ועדיין, אחרי שלושה משחקנים תמימים, לא הגיע או הלך הסנטר הוותיק והנהדר לקו העונשין ולו פעם אחת. ואתם יודעים מה? זה אולי נשמע כמו חילול הקודש, אבל אפשר להצביע גם על מספר טעויות הגנתיות של שחקן ההגנה החשוב בקבוצה. אותלו האנטר לא נראה טוב. ועם כל הכבוד לאנטה ז'יז'יץ', מכבי תל אביב צריכה שאותלו האנטר יסיים כבר את תקופת ההכנה הגופנית והמקצועית שלו ויחזור להיות אותלו האנטר.
2. החדשות הכי טובות מבחינת הצהובים הן שרק התחלנו. ושאם רק נצליח לשרוד ולהמשיך את עונת המשחקים הזאת, יגיע הרגע שבו מכבי כבר תהיה מוכנה. לא מתחייב על המאזן שלה כשזה יקרה, אבל זה יקרה. יש הרי עוד 31 משחקים שלמים ותמימים בקופה, בלי נדר, מקסור וטפו טפו טפו, כך שיש עוד הרבה זמן ומקום לתיקון. או לתיקונים. מצד שני ובמקביל, אפשר ורצוי לתהות עד כמה צדקה מכבי תל אביב כשהחליטה לקצר מאוד את תקופת ההכנה שלה. גם בגלל הסיום המאוחר של העונה הקודמת, אבל לא רק. ואפשר לתהות אם צדקה כשנמנעה מלקיים מספיק משחקי אימון ובטח שמשחקי אימון רציניים. אה, ואפשר גם לשאול בקול רם אם זה לא היה יהיר מצידה של נציגתנו המשוריינת בליגה השניה בטיבה בעולם לבחור שלא להירשם לליגה הבלקנית, שיכולה הייתה להוסיף לה כמה משחקי הרצה בשלב שבו כל משחק חשוב.
עד כה, לא שמעתי ולו טיעון ענייני ראוי אחד נגד ההשתתפות. הליגה הבלקנית לא מקיימת בדיקות קורונה? כל הליגה הבלקנית כרגע מורכבת מקבוצות מליגת העל שלנו. ובליגת העל שלנו לא מקיימים בדיקות קורונה. וגם כשמכבי שיחקה משחקי הכנה נגד הפועל חיפה וחולון, הן לא קיימו בדיקות קורונה לפני. לוח זמנים צפוף? נו באמת. מדובר כאן במספר מצומצם לחלוטין של משחקים, מה גם שסביר להניח שהקומיש שטריקס היה נעתר לכל בקשת דחייה שהייתה מוגשת לו.
3. עם כל הכבוד שיש לליגה הבלקנית, מחר אולימפיאקוס. ואם יש אוהד כדורסל אחד שלא מתרגש לקראת מפגש מול קבוצה של קוסטס סלוקאס + וסיליס ספאנוליס + גאורגיוס פרינטזיס, אז הוא לא באמת אוהד כדורסל. או שהוא לא באמת אוהב כדורסל. האקסית של ספרופולוס כבר רושמת שני ניצחונות יורוליג מרשימים ורצופים (בדרבי מול פאו ואמש מול מילאנו) ומנסה להראות שהיא יכולה לחזור להיות רלוונטית בליגה הזאת. ולא בטוח שכדורסל גדול יוצג בשישי בערב לראווה בהיכל השלום והאחווה, אבל סנופי דיסקו? יהיה בוודאות.
