לא מזמן, בעבר הלא-ממש-רחוק, אפילו עוד לפני שהופקע שמו לטובת חברות מסחריות, יד אליהו היה אולם שמפחיד להגיע אליו. מכבי תל אביב, מאז ומעולם, נחשבה לאחת הקבוצות הביתיות באירופה, ושמה את החותמת הסופית לכך בגמר ההוא ב-2004, אז פירקה ב-44 הפרש את סקיפר בולוניה. אבל בשנים האחרונות, משהו בחזות המאיימת של ההיכל נפגע. קבוצות כמו אלבה ברלין, באמברג, צדביטה זאגרב, דרושפאקה ואחרות, שפעם היו יכולות רק לחלום על ניצחון ביד אליהו, חגגו בת"א ושחקו לאט לאט את המיתוס על אחד המבצרים המפחידים באירופה. אבל עושה רושם, שהמיתוס הזה חוזר העונה.
2019/20 נפתחה בצורה מצוינת עבור הצהובים, עם מאזן מרשים של 4:7, ו-0 הפסדי בית ביורוליג, מול חמישה ניצחונות. המשפט הנ"ל - "אפס הפסדי בית ביורוליג" - אולי נשמע טריוואלי בצורה מסוימת, אבל זה ממש לא היה ככה בשנים האחרונות. למען האמת, אם רוצים לפשט את העונות הטובות והעונות הכושלות של הצהובים בעשור האחרון, אפשר לחלק אותן לשתיים: עונה של עד 60% הצלחה במשחקי בית, שווה הדחה לפני הפלייאוף. עונה של 66% או יותר - שווה עליה של שלב אחד לפחות.
בשתי העונות שקדמו לזו הנוכחית, מכבי תחת נבן ספאחיה ויאניס ספרופולוס אמנם השיגה תשעה ניצחונות ביתיים, אבל כנראה שלפי הפורמט החדש של היורוליג (שעבר לשיטת ליגה החל מעונת 2016/17) זה פשוט לא מספיק. ובעונה הזו, המכבים מוצאים את עצמם בקצב נהדר, שאם יימשך, אין סיבה שלא יסתיים לפחות בעליה לטופ 8. אם הולכים לפי הנוסחה היבשה, שבה 66% ניצחונות ביתיים שווים מקום בפלייאוף הרי שמכבי צריכה לנצח ב-5 מתוך עשרת משחקי הבית הבאים שלה. "אנחנו צריכים להגן על הבית שלנו", הוא ככל הנראה המשפט השכיח ביותר העונה, שנאמר לפחות פעם אחת בשבוע, בכל מסיבת עיתונאים או ראיונות עם שחקנים לפני משחקים. גם להם ברור - ההצלחה עוברת דרך הניצחונות מול הקהל הביתי.
במכבי גם מודים - יש משהו כואב יותר בתחושה שההיכל נפרץ. "ברגע שאתה מפסיד בבית, האווירה מסביב, בקרב השחקנים, הצוות המקצועי וההנהלה, פחות נעימה", סיפר גורם במועדון. "הרגעים של החגיגות עם הקהל אחרי ניצחונות בית הם הרגעים הטובים של העונה, וברגע שהקבוצה לא מצליחה בבית, זה משפיע מאוד".
אפקט ההרתעה חזר
העונה הזו אמנם רק בחיתוליה, אבל כבר ניתן להצביע על מגמות. מכבי עומדת על רצף של חמישה ניצחונות ביתיים ביורוליג (שישה, אם מחשיבים את הניצחון על גראן קנאריה בסיום העונה הקודמת), כאשר ההפרש הממוצע בהם הוא 22 נקודות, ובכל המשחקים הללו היא פיגרה במצטבר רק למשך 88 שניות. במילים: מתוך 240 דקות המשחק הביתיות האחרונות ביורוליג, מכבי היתה בפיגור במשך פחות מדקה וחצי.
מכבי ת"א סופגת בבית רק 64.8 נקודות למשחק, שזה ממוצע הספיגה הכי נמוך במשחקי הבית מאז לוקומוטיב קובאן של יורגוס ברצוקאס, מלקולם דילייני ואנתוני רנדולף, שנעצרה רק בפיינל פור בעונת 15/16. היא מורידה את היריבות שלה בהיכל ל-39.8% בלבד ל-2 נקודות (לעומת 48% במשחקי חוץ) וחוטפת בממוצע 2.8 יותר כדורים למשחק.
רק באחד מחמשת משחקי הבית שלה העונה היא ספגה מכבי מעל 70 נקודות (78:104 על אלבה ברלין), כשלמעשה בחוץ הוא סופגת 20 נקודות יותר בממוצע. אפשר לייחס את זה לעובדה שכל חמשת משחקי הבית היו נגד יריבות מהחלק התחתון של הטבלה, אבל אפשר גם לקבוע שאחרי כמה שנים שחונות, אפקט ההרתעה בהיכל חזר. "אנחנו תמיד מתרגשים לשחק בבית, מול הקהל שלנו, אנחנו מקבלים מהם אנרגיה", אמר ג'ייק כהן. "האוהדים שלנו הם כמו 'ים צהוב', הם כמו השיקוי שלנו, שעוזר לנו לשחק כדורסל טוב יותר".
מבאיירן ועד באיירן
כל מי שדרך אי פעם בהיכל יכול לספר על האקוסטיקה יוצאת הדופן והאווירה המחשמלת בערבי חמישי. האנרגיות מהקהל מחלחלות לשחקנים - וההיפך, שכן לא מעט פעמים היכולת של השחקנים על הפרקט מצליחה להחיות רגעים מתים ביד אליהו. העונה, נדמה כי שני הצדדים במשוואה הזו מתפקדים היטב, ובמכבי מתגאים שבכל המשחקים, האולם סולד אאוט. "הקהל נותן לנו את האקסטרה, כמו בכל משחק בית", אמר ספרופולוס באחת ממסיבות העיתונאים. "אנחנו שמחים שהאוהדים נהנים לראות אותנו ומביעים בנו אמון".
הערב מול באיירן מינכן, אם לא יקרו תקלות יוצאות דופן, מכבי ת"א תשיג ניצחון ביתי שישי ברציפות מאז החלה העונה. ושימו לב רק להבדל הגדול הבא, שאולי מתמצת באופן הטוב ביותר את השינוי שעברו הצהובים: שנה ושבוע חלפו מאז הפעם האחרונה שבאיירן מינכן הגיעה להיכל (29.11.2018). מכבי ניצחה אז 71:95 וקטעה בצורת של תשעה חודשים ללא ניצחון בית ביורוליג - רצף של... שישה הפסדי בית במפעל - שהחל בסוף 17/18 ונמשך לתוך 2018/19. וכמה טוב עבור מכבי, שבעונה הזו, היא סוף סוף מרגישה בבית.
