שנה ועוד יומיים מהיום - משחק הבכורה של יאניס ספרופולוס במכבי תל אביב נגד אפס אנדולו בטורקיה. אחרי חמש דקות וחצי, המאמן היווני מסתובב לספסל ומכל השחקנים הוא קורא דווקא לקנדריק ריי - רגל ורבע מחוץ לקבוצה - כדי להחליף את סקוטי ווילבקין. הבטן של ג'ון דיברתולומיאו מתהפכת. עד שנבן ספאחיה, שממש לא האמין בו, פוטר - מגיע מאמן חדש, דף חלק, והוא מעדיף על פניו גארד אחר.
שנה ויומיים עברו. ריי כבר מזמן לא באיזורים של היורוליג, ג'ון-די עוד שם, ואפילו שחקן לגיטימי.
כדי להבין עד כמה ארוכה, קשה ומפותלת הייתה הדרך של דיברתולומיאו למקום שבו הוא נמצא היום - שחקן רוטציה בקבוצת צמרת בליגה הטובה באירופה, צריך לחזור בערך שלוש שנים אחורה. דיברתולמיאו נתן קפיצה מטאורית לקראת סיום עונת 2016/17 במכבי חיפה, בסופה נבחר לשחקן העונה ול-MVP של הפיינל פור. ג'ף רוזן הציע לו שכר עתק במונחים חיפאיים, הפועל ירושלים חיזרה בעקשנות, אבל מכבי, כמו מכבי, שלפה את הצ'ק הכי שמן ואת האופק המקצועי הכי אטרקטיבי.
ימי ספאחיה הקשים
דיברתולומיאו, עם לא מעט חששות, בחר בצהוב - על אף כמה נורות אזהרה בשם דגן יבזורי, מורן רוט, רביב לימונד, יובל נעימי ועוד רבים רבים וטובים טובים. על אף שניקולה וויצ'יץ', באחת הפגישות, אמר לו שאין שום התחייבות לדקות ושיש לא מעט שחקנים, אפילו מוכשרים ממנו, שכשלו לעשות את המעבר התובעני מהליגה ליורוליג. "אם לא תשחק, יכול להיות שתהיה מתוסכל ותרצה לעזוב", התריע בפניו המנהל המקצועי בימים טרום החתימה.
לזכותו של ג'ון-די שיחקה העובדה שעונת 2016/17 הייתה אחת הגרועות בתולדות מכבי תל אביב, אחריה הסגל עבר חריש עמוק. עמודי תווך כמו יוגב אוחיון וגיא פניני שוחררו אחר כבוד, וגם גל מקל וסילבן לנדסברג התבקשו לחפש בית חדש. דיברתולומיאו הגיע, לצד כארם משעור - איפה זה היום ואיפה זה היום - כפנים המרעננות של מכבי העייפה וכבויה באותן שנים. "אנחנו מחפשים פה את פניני הבא, את דריק שארפ הבא, או את טל בורשטיין הבא", אמר לו וויצ'יץ', אבל ספק אם בליבו הוא האמין שהבחור שרק שנתיים קודם לכן שיחק בליגה השלישית בספרד, יוכל להתפתח יום אחד למימדים של הקפטנים לשעבר. עד לאותו רגע, הכל היה לטובתו של ג'ון-די, שהרגיש - ולא בפעם הראשונה - שהוא נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון.
הבעיה הייתה, שהוא הגיע לפני שהוחתם מאמן.
נבן ספאחיה קיבל את המושכות, ובהתחלה, גם לאור מכת פציעות בפתיחת העונה, דיברתולומיאו קיבל לא מעט דקות, חלקן הגדול בעמדה מספר 1. בישראל זה הלך מצוין, והרכז המתאזרח - עוד בימי החוק הרוסי עליו השלום - הוביל את הליגה במדד הפלוס-מינוס. ביורוליג, לעומת זאת, הוא לא הצדיק את הקרדיט, בלשון המעטה, כשהתקשה להתמודד התקפית והגנתית עם השמנת של אירופה, עד שלאט-לאט שיחק פחות ופחות. במקביל, ספאחיה גם לא ממש שידר על אותו גל עם יתר שחקני הקו האחורי, פייר ג'קסון ונוריס קול, ודיברתולומיאו נהנה מן ההפקר, למרות שמעולם לא קיבל את הביטחון לו הוא ציפה מהמאמן שלו ומצא את עצמו יורד יותר מדי פעמים מהר מדי לספסל אחרי טעויות כאלו ואחרות.
בסביבת מכבי מספרים שספאחיה לא באמת "החזיק" מדיברתולמיאו, למרות שקיבל כמעט 13 דקות בממוצע ביורוליג ב-2017/18. המאמן הקרואטי הרגיש שהוא לא מספיק גדול כדי לשמור על גארדים ברמת יורוליג, ולא מספיק מוכשר התקפית כדי לפצות על זה. שהוא לא באמת רכז ולא באמת שוטינג גארד. מצבת הגארדים בעונת ספאחיה השניה היתה עמוסה עוד יותר, עם סקוטי ווילבקין, ג'רמי פארגו, מייקל רול, דיאנדרה קיין, קנדריק ריי וגם יובל זוסמן המשתדרג, כשגם רמון סשנש קפץ לאיזה יום-יומיים - עד שנוצר מצב שדיברתולמיאו אפילו לא נכנס לעשיריה.
באימון.
קנדריק ריי כמשל
תוסיפו לזה פציעה באגודל, ועבור דיברתולומיאו - פתיחת עונת 2018/19 הייתה אפילו פחות טובה ביחס לקודמתה. שיאה של המתיחות בינו לבין ספאחיה הייתה אחרי הפסד בגלבוע, אז אמר המאמן הקרואטי, קבל עם ומיקרופון: "דיברתולומיאו לא שומר", תוך שהוא גם צורח עליו מול כל השחקנים. ביורוליג, הוא קיבל שאריות של דקות (פרט למשחק אחד) ואף הושפל כשנכנס בפיגור 20 במשחק בית מול ריאל מדריד ברבע הרביעי. בגדול, הוא נדחק לקצה של הקצה של הקצה של הספסל, בטח באירופה. בנובמבר שעבר הגיע ההפסד עם ההחלקות לגרן קנאריה, ספאחיה פוטר ויאניס הגיע.
ואז הוא הכניס את קנדריק ריי.
ריי היה נקודה רגישה אצל דיברתולומיאו, החתמה שהצביעה על אי-אמון בו עוד בחודשי הקיץ. הוא ראה בעצמו כגארד המחליף הבכיר, אחרי ווילבקין ופארגו, אבל בפועל הוא נשאר לדרוך במקום במקום לעשות קפיצה בעונה השניה, בדיוק כפי שעשה אגב במכבי חיפה. "יש שחקנים שהיו מתייאשים, או שוברים את כלים, אבל דיברתולומיאו הוא האחרון שיעשה את זה", מעיד גורם במכבי. "הוא לא מסוג השחקנים שיעשו בלאגן או יעשו פרצופים, ולא משנה עד כמה הם לא מרוצים".
היחסים עם ספרופולוס היו טובים בהרבה מאשר עם ספאחיה, וריי נשלח במהלך העונה לצ'כיה, אבל זה עדיין לא היה זה. נכון, הוא נבחר שוב לחמישיית העונה בליגה וסיים שוב כשחקן מדד הפלוס-מינוס הגבוה ביותר, אבל הוא הרגיש שהוא עדיין לא מקוטלג כשחקן ששייך ליורוליג. למרות שפארגו היה בעיקר פצוע ו-ווילבקין הוא לא באמת רכז, ג'ון-די לא באמת קיבל את הצ'אנס. התחושה שלו הייתה שהוא "שחקן של אנרגיה" ביורוליג, "שחקן למשימות מיוחדות" - כזה שנכנס לעשות בלאגן כשהדברים לא ממש הולכים. לאור הקושי המנטלי הוא החל להיפגש עם פסיכולוג ספורט, כדי לפרוק את כל מה שיושב עליו - מה שטיפוס מופנם כמוהו לא עושה באופן טבעי. ולמרות זאת, הסתיימה לה העונה השניה ביורוליג עם ממוצע דקות נמוך יותר (10:17) מזו הקודמת ועם תחושת החמצה ותסכול ברמה האישית.
המילה של יאניס
לקיץ הזה, הגיע הרכז עם לא מעט חששות. זו העונה האחרונה בחוזה שלו, ובשנת חוזה, אתם יודעים, לכל פעולה - שלילית או חיובית - יש ערך סגולי גבוה יותר. לכן הוא יזם שיחה עם ספרופולוס, כדי לקבל הבהרות ולעשות תיאום ציפיות. דיברתולומיאו שפך את הלב. על זה שהוא רוצה להיות משמעותי יותר, על התסכולים הרבים שצבר בשנתיים הללו, על האימונים שבהם הוא בקושי שותף, על הדיבורים שעומרי כספי הולך לקבל את סרט הקפטן, על הקושי של להיות שחקן ליגה מעולה ושחקן של עודפים ביורוליג.
יאניס הבטיח לו שהעונה הוא יקבל תפקיד חשוב יותר. ועמד במילה.
שלוש המילים "מכבי מחפשת רכז" היו שגורות בתקשורת ספורט בקיץ כשם שתיקי 1,000, 2,000 ו-4,000 היו שגורות במוחו של אביחי מנדלבליט בחודשים האחרונים. במכבי קיבלו החלטה עקרונית להעביר את ווילבקין לעמדה מספר 2, כאשר נייט וולטרס הגיע בתחילת הקיץ, על הנייר, לעמדת הרכז המחליף. שמות של פיגורות כמו מילוש תאודוסיץ' ומלקולם דילייני נזרקו לאוויר, אבל הם אף פעם לא באמת היו בטווח השכר של הקבוצה מיד אליהו. "רצינו להביא גארד שיהיה סקורר, כמו תאודוסיץ' או דילייני, לאו דווקא רכז", מסביר גורם במכבי. "כאשר נסגרה האופציה להביא אחד מאלו, התקבלה החלטה עקרונית להחתים שחקן שהנטיה שלו היא יותר לעמדה 2".
הפור נפל על טיילר דורסי, מה שאומר שהקו האחורי הצהוב מורכב מוולטרס ודיברתולומיאו ב-1, ומווילבקין ודורסי ב-2. על פניו, נראה היה שההבטחה של יאניס מתקיימת - דיברתולמיאו הוא הרכז השני של הקבוצה. אבל למרות זאת, כאמור, העונה החלה עם לא מעט חשש. קודם כל, כי לא תמיד התכניות מסתדרות לפי רחשי הלב, ובמקביל גם מגיע מתאזרח חדש, סנדי כהן, שמי יודע מה הוא שווה, וגם דורסי עוד היה בהליכים של הוצאת תעודת זהות כחולה.
אם ספאחיה הוריד לדיברתולומיאו את הביטחון לפני שנתיים ויאניס לא ממש היה סגור עליו בעונה שעברה, העונה הדברים נראים אחרת. ג'ון-די, שעושה גם לא מעט אימונים אישיים עם אבי אבן, יודע בדיוק את מי הוא מחליף, יודע בדיוק את התפקיד שלו ומה מצופה ממנו. הוא כבר לא האיש שעולה על הפרקט כדי "לעשות בלאגן" ולא נזרק לספסל אחרי כל טעות. "הוא למד להתמודד עם הלחץ ולמד את הכדורסל של היורוליג", מעידים במכבי.
דווקא העונה, בליגה הוא פחות משמעותי, אבל ביורוליג הוא לפתע פקטור אמיתי: ממוצעים של 4.7 נקודות, 41% ל-2 ו-34% ל-3 אשתקד, זינקו ל-8.8 נקודות, 62% ל-2 ו-46% נהדרים ל-3, כאשר העונה הוא כבר שובר פעמיים את שיא הקריירה במפעל הבכיר ביבשת. למעשה, בשנתיים הקודמות, הקפטן הצהוב עמד ביורוליג על כשליש מממוצע הנקודות שלו בליגה. העונה, לראשונה בקריירה, הוא קולע יותר נקודות דווקא ביורוליג. "הוא פשוט קיבל את הביטחון שהיה צריך", אומרים במכבי. "העונה הוא הוכיח שהוא שחקן יורוליג".
נשאר קפטן
מעבר לכל נתון כזה או אחר, ג'ון-די הוא אחד השחקנים והאנשים האהובים ביותר בהיכל - על ההנהלה, הצוות המקצועי, השחקנים והאוהדים, אליהם הוא התחבר מהרגע הראשון. אחרי הכל, הוא מונה לקפטן בעונתו הראשונה בקבוצה המפוארת ביותר בישראל. זה קרה ב-2017/18, כשאיתי שגב - השריד היחיד של מהפכת קיץ 2017 - שבר את הכלים וביקש לעזוב במהלך העונה. במכבי שללו ממנו את התפקיד, ודיברתולומיאו - פעם נוספת בזמן הנכון ובמקום הנכון - זכה מן ההפקר.
אבל זה לא היה רק זה. כמו שצוין בתחילת הכתבה, מכבי ת"א חיפשה לגבש לעצמה זהות חדשה. כל הגווארדיה הוותיקה הועזבה בקיץ, וסרט הקפטן - כפרפראזה לקבוצה כולה - עבר מטלטלה אחת לטלטלה אחרת. פניני הושעה מתפקידו אחרי תקרית יהונתן שולדבראנד, שון ג'יימס נבחר לקפטן הזר הראשון בתולדות המועדון, גם המהלך של הענקת הסרט ליוגב אוחיון לא עבר חלק בגרון זכר לסיפור עם קובאן בקיץ 2012. אחרי כך הגיע הסיפור עם שגב, ומבחינת מכבי - לתת לדיברתולומיאו את התואר המחייב היה צעד מתבקש. אי של שקט בתוך מערכת לחוצה, אולי הלחוצה ביותר בספורט הישראלי.
השנה, עם כל הכבוד לג'ון-די, המהלך הטבעי היה לתת לעומרי כספי את הסרט, אבל למען האמת - האפשרות הזו בכלל לא הייתה על השולחן. קודם כל, כי הישראלי הראשון ב-NBA בכלל לא ביקש את התפקיד וגם כי בעיני אנשי מכבי, דיברתולומאו הוא בדיוק האיש המתאים. עדיין בזמן הנכון ובמקום הנכון - ואין שום סיבה שהתפקיד הזה יישלל ממנו. "הוא קפטן מושלם, כזה שגם מהווה דוגמא לאחרים", מספרים במכבי. "הוא מקצוען, כזה שבכל נסיעה לחו"ל הולך בבוקר לחדר כושר באופן עצמאי ומאוד מקפיד על התזונה. אף פעם לא תראו אותו כועס או מתלונן, גם כשקשה - והיו תקופות שהיה לו קשה מאוד".
במידה רבה, דיברתולמיאו מתמצת באופן את מכבי ת"א בגרסת 2019/20. לא הכי נוצצת, לא הכי מוכשרת, אבל על הפרקט - שורטת, נלחמת ולא מרפה. רוצחת עם בייבי-פייס. נכון, יש בסגל שמות גדולים ממנו, כמו עומרי כספי, ושמות שככל הנראה יהיו גדולים ממנו בעתיד, כמו יובל זוסמן ודני אבדיה, אבל נכון לנקודת הזמן הזו, שלוש שנים אחרי שהגיע כדי להיות ה"פנים של מכבי", ג'ון-די אכן הפך לכזה. הדרך לשם הייתה קשה ורצופת מכשולים, אבל בסוף זה הגיע, כמו בלא מעט צמתים בקריירה שלו, נגד כל הסיכויים. גם הפעם, הוא שוב בזמן הנכון ובמקום הנכון, אבל לא בשביל עצמו, אלא בשביל מכבי תל אביב.
