יש פלייאוף. לפחות
נתחיל מהסוף. כי הגיע הזמן להכריז, אומרת אמי: מכבי תל אביב תהיה השנה קבוצת פלייאוף ביורוליג. וזה לא קרה מאז שגרסת 2014/15 שלה הגיעה לשם (וחטפה בראש מפנרבחצ'ה של אוברודוביץ'). נדמה היה, במהלך המחצית השנייה של העשור הנוכחי, שאולי זה כבר לא יקרה.
ולמי שזוכר ראיונות עם מקבלי ההחלטות הצהובים בעבר הלא ממש רחוק, הרי שהפסימיות ביחס ליכולתו של המועדון הזה לשוב לימיו הגדולים שרתה מכל מילה ומשפט שבקעו מגרונם. העניין הוא שבאותה מחצית שנייה של העשור הזה איישו את המדים הצהובים-כחולים גרסאות כיסוי חיוורות של קבוצות עבר גדולות. ועכשיו? עכשיו יש שם אלמנטים שמזכירים את הדבר האמיתי. עכשיו יש שם חבורת שחקנים שמסרבת להפסיד משחקים.
ואם ההצהרה שפתחה את הטור נראית לכם בלתי רלוונטית או אם אתם חשים שמדובר כבר בעניין שהוא מובן מאליו, אז כנראה שהצדק איתכם. אבל באופן אישי, כחשדן בן חשדן, תהיתי עד אתמול אם רצף ההישגים והנצחונות מבית היוצר של ספרופולוס יתברר בסופו של יום כגל מרהיב אבל חולף.
כי נצחונות אדירים כמו זה שהושג על צסק"א בשבוע שעבר כבר היו כאן, גם בשנים שחונות שבהם שיחקו כדורסל שכונתי. ותקופות מומנטום שונות נחזו כבר במחוזותינו גם בשנים בהן התרוצצו על הפרקט ביד אליהו הישן שחקנים לא ראויים ונוהלו משחקים בידי מאמנים לא ראויים. ופציעות משמעותיות, דוגמת אלו אותן חווה השנה אלופת ישראל, אמורות בסופו של יום להפיל את הקבוצה הזאת לקרשים.
ולפחות נכון לעכשיו, הקבוצה הזאת באמת נופלת לקרשים. והיא נופלת לשם רק כדי לחלץ ולחטוף כדורים. ולצאת משם להתקפות מתפרצות. ולדפוק בסיומן דאנקים מהדהדים. ולהרים שוב לגג קהל צהוב, רעב, מתגעגע ומוטרף חושים.
אוקיי. אז יהיה פלייאוף. למרות שסביר בהחלט להניח שמכבי עומדת דווקא בפני תקופה של הפסדים. כי משחקי חוץ בפתח, שמתחילים מול יריבה אימתנית בשם אנדולו אפס. כי לעייפות של ווילבקין, האנטר ושות' אמורות וחייבות להיות השלכות בזמן הקצר יותר או פחות.
כי מכבי תל אביב מוכשרת, אבל יש מוכשרות ממנה וגם כשהיא בסגל מלא. כי צירופו של ארון ג'קסון המצוין עלול לגבות מהקבוצה מחיר בשלב הראשון. אבל בסיומו של התהליך, במידה שלא יצוצו לפתע פציעות משמעותיות של שחקנים משמעותיים (כלומר, ווילבקין והאנטר), מכבי תהיה שם. והיא תהיה שם במאבקים על יתרון הביתיות בפלייאוף. יתרון שלו תשיג אותו, יסחוב אותה כל הדרך לקלן שבגרמניה.
למי שהספיק כבר לשכוח, נזכיר שהקבוצה של ספרופולוס ממשיכה לנוע קדימה, למרות ששני השחקנים המרכזיים שהחזיקו עבורה את עמדת הרכז פצועים ונעדרים. ומהצד השני, לפיטינו יש מובילי כדור מהשורה הראשונה. ובראשם ניק קלאת'ס, אחד הרכזים אם לא ה.
וקשה מאוד היה להבחין אמש למי יש רכזים טובים יותר. האמת? לא קשה בכלל. אם בתחילת המשחק עוד ניסתה הקבוצה הביתית אלמנטים הגנתיים שונים ומוצלחים פחות, הרי שככל שהתקדם המשחק הצליחו לפתור את בעיית הפליימייקר שמנגד עם חיפוי, גיבוי ובעיקר חילוף של הגבוהים (וחילופים בכלל). ופאו, שרגילה לקבל מעל 18 אסיסטים בממוצע למשחק, קיבלה אמש רק 13 כאלו. ורק 4 הגיעו מידי האמן של קלאת'ס.
ואותו קלאת'ס סיים משחק שלם עם מדד יעילות של 3 בלבד, נתון שמהווה שיא עונה שלילי. ורייס? האיש שהרים את הקהל הזה לשמיים רק לפני מעט יותר מחמש שנים, חווה היטב עד כמה קשה לשחק שם כיום. במיוחד כאשר ממול נמצא אחד קווינסי אייסי. כאן, למשל, במצב שיוויון עם כשש דקות לסיום המשחק, לקח על עצמו אייסי את האחריות על החדירה לסל של טייריס רייס. ודפק בו את אחד מחמשת חסימותיו. שימו לב, אגב, גם לערנות ולקשיחות של סקוטי ווילבקין, שמציב עצמו לפני פאפאיאניס הענק ובמקביל זועק לעזרתו של האנטר.
via GIPHY
וכאן, במהלך שסגר עניין סופית, אייסי נוגע בכדור (אחרי שהוא מכוון את רייס אל הצד החלש שלו), ואז נוגע בו שוב, ואז משתטח על הפרקט, ואז סל קל בצד השני.via GIPHY
משחק ההתקפה של היוונים, שמבוסס רובו ככולו על היכולת של בעלי הבית לקבל החלטות ולשלוט במתרחש, שיעבד עצמו לטובת משחקי אחד על אחד של דשון תומאס. וזה עבד נפלא בלא מעט רגעים. וזה היה חד גוני וצפוי מדי מול הגנה דינמית כמו זאת שמוצגת לאחרונה באזור הכללי של תל אביב.ועדיין. רכז זה חשוב. ומכבי תל אביב צריכה בעל בית, אם היא מכוונת לאזור החיוג של קלן. ובהחלט יכול להיות שהאיש המתאים אוטוטו עולה על המטוס בימים הקרובים.
זוכרים שתוצאת המשחק אמש הראתה, בשלב מסוים, על 13-31 לטובת אלופת יוון? כי היה דבר כזה. ומכבי תל אביב הרגישה כמי שניטלו ממנה כבר כל האנרגיות. באמריקאית קוראים לזה FLAT. וזה, האמת, יכול היה להיות מתבקש ומובן מאליו, עם לא מעט נסיבות מקלות. מעט לאחר מכן, במצב של 16-32 לפאו, נשלח אל המגרש דני אבדיה.
הנגיעה הראשונה של הטאלנט בכדור הייתה כשלקח מיידית ריבאונד הגנה. הנגיעות הבאות שלו בכדור היו אלו שסיפקו לחבורה הלאה והמותשת את משב הרוח לו היו זקוקים. כאן, למשל, מסיים אבדיה מהלך קבוצתי מצוין של הצהובים. נו, אתם כבר יודעים איך קוראים לתרגיל הזה, כן? כולם ביחד עכשיו: VEER. אז ההוקי אסיסט מגיע מווילבקין והאסיסט מג'ייק כהן. אבל האנרגיה ורוח התזזית בחסות העלם שיבחר גבוה בדראפט הקרוב.
via GIPHY
כתבנו כאן כבר לא מעט פעמים על ניגוד האינטרסים המובנה בין מה שמכבי תל אביב צריכה לבין הדברים להם זקוק דני אבדיה. ונדמה שלאחרונה הוחתמו שני הצדדים על הסכם היעדר ניגוד עניינים שכזה. כשאבדיה, שעדיין רחוק מלהיות שחקן מדויק ברמות אירופאיות או פיזי מספיק כדי להתמודד מול אנשים רעים וגדולים, אחראי על הזרקת אנרגיה ברגעים קשים.הכניסה שלו אתמול למשחק הייתה משמעותית במיוחד ביכולת לצמצמם פיגור דו ספרתי עד למינוס שלוש בלבד בירידה להפסקה. כשאבדיה מסיים את המחצית הראשונה עם מדד הפלוס מינוס הטוב ביותר על המגרש (+12). ואת המשחק הזה יסיים, ובצדק, עם שיא קריירה בדקות משחק (קרוב ל-20). שקיבל בזכות ולא בחסד.
שחקנים שקולעים זה טוב בכדורסל
אין עמדה בכדורסל שזוכה אצלנו לבוז גדול יותר מאשר עמדת הסקורר. אנחנו, שאת מוחנו שטפו משך שנים מאמנים ומלהגים עם תאוריית הכדורסל הנכון, רגילים לעקם את הפרצוף והאף כשמולנו מתייצב איזה גאנר שרואה קודם כל את הסל ורק אחר כך, אם בכלל, את השאר.
אבל הבעיה הזאת היא שלנו בלבד. כי בעולם הכדורסל מבינים ויודעים שלקלוע זה טוב. וחשוב. ושיש שחקנים שזהו תפקידם וזוהי אומנותם, ואיתם צריך ללכת ובהם להאמין. למכבי תל אביב בגרסתה העדכנית יש שניים כאלו. שכרגע משחקים גם האחד במקום השני וגם לצידו. ובכך, בכל רגע נתון, יש איום מתמיד על ההגנה.
אז נכון שפערי האיכות בין סקוטי ווילבקין לבין טיילר דורסי הם אדירים. האחד הוא מגה סופר סטאר בכדורסל האירופאי. השני אולי יהיה בעתיד. אבל מרגע שמאפשרים לשניים הללו לשחק כדורסל שנוח להם ותוחמים עבורים מסגרות מתאימות, מצליחים לפעמים ועל הדרך לקבל גם דברים נוספים. אז כן, ווילבקין הרים אמש 15 שלשות. וטוב שכך. ומכבי תל אביב יידתה 37 הטלות מחוץ לקשת שלוש הנקודות.
וטוב שכך. כי אמנם 11 הזריקות ברבע הראשון היו אילוץ, בשל סיטואציות שונות על המגרש, אבל קלעים צריכים לזרוק. ולא מעט פעמים יצליחו בסופו של דבר לקלוע. כולל 4 שלשות מתוך 8 זריקות ברבע האחרון, שבלעדיהם חוזרת הביתה פאו עם נצחון חוץ יוקרתי. בתחילת המשחק, כאמור, נתקלה ההתקפה הצהובה בלא מעט קשיים אל מול התכנון והעקרונות ההגנתיים של היוונים.
הפיק אנד רול של מכבי תל אביב, שמעניש כל כך הרבה פעמים את היריבות לאחרונה, ואשר מביא לידי ביטוי את הגלגול הקצר (SHORT ROLL) של האנטר לאחר משחק בין שניים עם ווילבקין, נעצר בדקות הראשונות. הנה כאן, כדוגמא, שימו לב לעזרה הקצרה והיעילה של פאפאפטרו, שמונעת יתרון מספרי בהתקפה המסודרת של הצהובים, ושכופה על האנטר פשרה בדמות זריקה לא נוחה.
via GIPHY
ככל שהתקדם המשחק, גם הבעיה הזאת נפתרה. כי הנה לפניכם מהלך דומה, אבל כל כך שונה, מהרגעים שבהם הדברים עבדו. כאן, מצליחה מכבי לייצר את אותו יתרון מספרי לאחר הפיק אנד רול של ווילבקין את האנטר. וקווינסי אייסי, שנע נכון ומדויק מצד לצד מתחת לסל (באזור הקרוי LOW GAP), גם נועל על הדרך את פאפאפטרו כדי לוודא שיש להאנטר זווית מסירה טובה מספיק.
via GIPHY
ובחזרה לקלעים. ברגעים הקשים והראשוניים של המשחק, קיבל ספרופולוס יותר מדי מהלכי אחד על אחד שלא הלכו לשום מקום. ודורסי, שעד כה מציג לראווה יכולת חלשה מאוד לסיים בתוך הצבע (39% עונתיים לשתי נקודות), הוריד לא אחת את ראשו, נכנס אל תוך היער והתנגש בכל הפאפאיאניסים של העולם, אבל לא רק בהם. כמו כאן, למשל.
via GIPHY
אבל מרגע שהקליעות מבחוץ החלו להיכנס ולאחר שהחזירה מכבי לכשירות גם את מהלכי הפיק אנד רול עם האנטר (כבר אמרנו מספיק כמה שהוא אדיר?), נפתח לו גם הצבע היווני וניתן היה דרכו לראות את הטבעת. כמו כאן, למשל. ושימו לב גם להאנטר שמפלס לדורסי נתיב תנועה חף מכל התנגדות או פאפאיאניס.
via GIPHY
רגע, עוד לא היה גיף של ווילבקין? איזה מחדל. אז הנה.
via GIPHY
1. הדברים שעושה כעת סקוטי ווילבקין על המגרש הם ברמת הבלתי נתפש. איזה דרך וכמה מרחק בין האיש העצל והמנותק מהעונה הקודמת לבין המנהיג המחויב כיום. משני צידי המגרש. וכמה כיף לנו שבשבוע הבא נזכה לראות את ווילבקין מתעמת עם הגארד הטוב ביבשת הישנה, אחד בשם שיין לארקין, מאנו א מאנו.
2. ארבעה שחקנים שיחקו אמש בסביבות ה -30 דקות. ווילבקין 34, אייסי 30, האנטר 29 ודורסי 31 דקות וחצי. אז נכון, ספרופולוס מצליח לאתר עבורם דקות מנוחה לא מועטות במהלך שבוע האימונים במסגרת המקומית, למרות ההיעדרויות של הפצועים. ועדיין, אם להשתמש באנלוגיה שהציע אמש ניב רסקין, עד כמה עוד ניתן לסחוט את הלימון הזה?
3. יאניס ספרופולוס קיבל השנה לידיו חבורת שחקנים טובה. ולה לא מעט פגמים. ההוא לא שומר, השני לא מוסר והשלישי לא מבין. הכי קל, במצבים האלה, לחפש את מה שלא טוב ופשוט לוותר. מאמנים גדולים מספרופולוס עשו זאת בעבר, ופשוט התפשרו מראש וויתרו על שחקנים בכלל או נמנעו מלשלב או לנסות אותם במצבים, התקפיים או הגנתיים, בהם הם לוקים.
המאמן היווני והמאמי הלאומי החדש, כך מסתמן, מתעלם מהרע ולא נמנע מלנסות. וממש לא מוותר על שחקנים שלו. ופתאום מקבל מהם אלמנטים שהם עצמם לא ידעו שיש בהם. כולל הגנה משחקנים שלא שומרים. כולל מסירות משחקנים שלא מוסרים. כולל מחויבות וטירוף משחקנים שאמורים להיות אדישים. סחטיין על ספרופולוס. או שמא יש להגיד שאפו. כלומר סאפו. Follow @shay_hausmann
