מכבי תל אביב מודל 2018/19 נבנתה באופן שבו גורלה תלוי כמעט לחלוטין ביכולתם של שלושה שחקנים מרכזיים: סקוטי ווילבקין, ג'רמי פארגו וטאריק בלאק. אם וככל שהשלישיה הזאת תצטיין, כך הבינו כולם עוד מתחילת תקופת ההכנה, תוכל אלופת המדינה סוף כל סוף לחבר עונת כדורסל מוצלחת, שכוללת (גם) העפלה לשלב השני ביורוליג. ואם לא תמצא השלישיה את הדרך להצטיין, קשה לראות איך יוכלו הצהובים לצאת מהדשדוש אליהם נקלעו כבר לא מעט שנים ועונות.
כשהיא מתייצבת למשחק מול אולימפיאקוס בהיכל השלום והאחווה (המפוהק והמנומנם למדי), נטולת פארגו ו-ווילבקין (ולמעשה, כפי שנסביר עוד מעט, גם נטולת בלאק), סיכוייה של מכבי למצוא את הדרך לנצח את היוונים בחוץ דומים ליכולת של קואץ' נבן ספאחיה לסיים ראיון שלם בלי להגיד אפרישייט.
via GIPHY
אפשר לנתח את משחק ההפסד של מכבי תל אביב אמש בכל מיני כיוונים מקצועיים, וכך נשתדל לעשות עוד מעט, אבל האמת היא שאולימפיאקוס ניצחה אתמול את יריבתה כי היא פשוט טובה ממנה. כי בסגל הזה של הנציגה הישראלית במפעל האירופאי הבכיר, אין לה מספיק כלים או כשרון כדי לגבור אפילו על הגרסה הנוכחית והאפרורית יחסית שיש לאולימפיאקוס להציע נכון לסוף חודש אוקטובר 2018.
ואם אין שחקנים טובים מספיק, לאור ההיעדרויות המשמעותיות בקו האחורי, אז צריך להתרחש משהו מיוחד כדי לגנוב ניצחון מהסוג הזה. ושום דבר מיוחד לא קרה אמש מול הקבוצה של דיוויד בלאט. אפשר לדבר על מאמנים, על טקטיקות ועל שאר ירקות, אבל קבוצות נטולות מספר שחקנים מרכזיים, סטטיסטית והיסטורית, לרוב מפסידות ליריבות בריאות (יחסית) ואיכותיות יותר. ככה זה בחיים.
כל זאת, למרות משחק טוב מאוד של ג'ון דיברתולומיאו, למרות משחק השיא עד כה של ג'וני אובריאנט במדים הצהובים ולמרות הצטיינותו של דאנדרה קיין, בערב שבו הוא מסיים עם 28 נקודות מדד (מתוך 78 של כ-ל הקבוצה), כולל יחס מופתי של 6 אסיסטים אל מול איבוד כדור אחד בלבד וכולל אחוז קליעה נהדר בדמות 9 מ-12 מהשדה. השלישיה הזאת, בכל הכבוד הראוי, היא שלישיה שיכולה לתמוך, במקרה הטוב, בשחקנים המובילים של הקבוצה – ולא להפוך לשלישיה מובילה בעצמה.
השלישיה הזאת, ובמיוחד קיין ודיברתולומיאו, יכולה לשנות מומנטומים במהלך משחק. היא יכולה להרים את האנרגיות ההגנתיות לעיתים או לייצר מספר מהלכים משמעותיים בהתקפה, אבל ספק רב אם לאורך זמן היא יכולה לייצר תחרות אמיתית לשחקני יורוליג איכותיים.
אמש, משך השילוש הזה את מכבי תל אביב לרבע ראשון מפתיע למדי, אותו סיימה ביתרון 18:21. בעיקר אודות לאחוזים חריגים ל-3 נקודות (שהלכו והצטמצמו ככל שנקפו הדקות). בשלבים מאוחרים יותר של המשחק, סייעו פעולות של קיין את דיברתולומיאו לצמצום הפערים ומזעור הנזקים, אבל לא הרבה יותר מכך.
ולא שהקבוצה בצד השני של הפרקט נטולת בעיות. דיוויד בלאט, יתכן שבחסות תקציב שחקנים מקוצץ ויתכן שמסיבות נוספות, הלחים לו יחדיו סגל שכולל לא מעט שחקנים אשר לגביהם סימני שאלה, וניסה להתאים לו סגנון וקצב שונים מזה שהתרגל היכל השלום והאחווה לראות שנה אחר שנה.
לפרקים חזינו במה שיש למשחק הריצה המדובר של אולימפיאקוס להציע, כשהצליחה הקבוצה הביתית לייצר נקודות מהירות וקלות. למשל כאן. שימו לב - המפתח ליכולת של אולימפיאקוס לרוץ הוא המסירה הראשונית, ה- OUTLET PASS, שבמקרה הזה יוצא מהידיים של מילוטינוב ונוחת אצל ספאנוליס, שמצליח לחצות את קו מחצית המגרש עם כ-20 שניות על שעון השניות, בדרך לשלשה מכדרור.
via GIPHY
ועוד דוגמא כאן. שימו לב לפפניקולאו, שמוריד ריבאונד הגנה ומעיף מסירה ראשונית לוויליאמס-גוס, שמאפשרת לגארד החדש של אולימפיאקוס לסגור עניין עם יתרון מספרי של 3 מול 1, ותוך 5 שניות ברוטו.
via GIPHY
ועדיין, היו לא מעט רגעים אחרים במהלך המשחק, בהם נראה קונספט הריצה החדש של בעלי הבית יותר כמו מהלך יח"צני ופחות כמו שיטה אמיתית שהונחלה ואומצה בחדווה על ידי ספנוליס ושות'. באופן מובנה, כך דומה, מושכים לא מעט שחקנים בכירים לקצב המשחק המוכר והמפורסם של הפרינטזיסים של העולם – כלומר קצב של הכתבה ומטחנה. ובכלל, חדווה היא המילה האחרונה אשר יכולה לתאר את שפת הגוף של שחקני אולימפיאקוס אמש, על הפרקט או על הספסל. נעקוב בעניין כדי לראות אם מדובר בעניין מקרי בלבד.
בכל מקרה, לאחר אותו רבע ראשון מוצלח של האורחים מתל אביב, הגיב בלאט עם רבע שני שבו זרק למגרש חמישיה שמורכבת מצירוף של טופאן, טימה ו–וזנקוב בעמדות 2, 3, ו-4. הסייז המפלצתי הזה איפשר לאולימפיאקוס לייצר ניצוץ ראשוני, שלווה במספר שלשות תוצרת פיראוס. טופאן, שנהנה להרים את אחוזי הקליעה שלו מחוץ לקשת שלוש הנקודות מול מכבי, המטיר אמש 4 שלשות מחמישה ניסיונות, וניצל את ההצבה שלו בעמדה מספר 2 כדי להציג למקבילים שלו מהצד השני, ובמיוחד למייקל רול. בלאט ניצל, ולא רק ברבע הראשון, הרכבים גבוהים שונים כדי לרכב על מיסמצ'ים רבים.
במיוחד, אגב, כשהחליט ספאחיה ללכת להרכבים הגמדיים שלו, שכללו את קנדריק ריי ואת דיברתולומיאו ביחד, לעיתים לצידו של דיאנדרה קיין לצידם בעמדה מספר 3. שימו לב כאן: לאחר מהלך הנד אוף ראשוני בין מנצאריס לבין ספנוליס, שמלווה מיד לאחר מכן בפיק אנד רול עם לידיי, לבעיות המאצ'אפ של מכבי. קנדריק ריי (שצריך היה לקבל עזרה מקיין, כלומר חילוף), שומר על לידיי. טיוס על ספנוליס. וזה נגמר, מטבע הדברים, בעוד נקודות קלות של היוונים מתוך הצבע.
via GIPHY
הנה דוגמא נוספת כאן: מהרבע הראשון. דיברתולומיאו שומר על מנצאריס. קנדריק ריי על וויליאמס-גוס. אולימפיאקוס מריצה תרגיל ששולח את יאניס טימה לצד אחד, ובמקביל חיתוך אגרסיבי של וויליאמס-גוס, גארד בגובה 1.92 מ', מהצד החלש לצד הקרוב לכדור, מאחורי קנדריק ריי – ומעליו.
via GIPHY
מכבי תל אביב ספגה אמש 45 נקודות מאולימפיאקוס כבר במחצית הראשונה, למרות שהמקומיים לקחו ריבאונד התקפה אחד ויחיד בעשרים הדקות הראשונות של המשחק. מכבי ספגה אמש בסה"כ 88 נקודות מקבוצה שלא הרשימה התקפית, אבל שסיימה עם 63% קלים בזריקות ל-2 נקודות, למרות 1-4 בלבד דווקא של מילוטינוב, שלרוב לא מאמין בלהחטיא את הזריקות שהוא נוהג לקחת ממרחק של מטר ומטה.
עוד לפני שמדברים על ענייני טקטיקה, סיבה מרכזית ומדאיגה לכך היא המשך היעדר היכולת של לא מעט שחקנים מהקו האחורי לעצור את תחילת החדירה של אלו עליהם הם שומרים. למשל רול. למשל דיברתולומיאו. למשל ריי. סיבה מרכזית ומדאיגה הרבה יותר נוגעת לבעיית החיפוי של הגבוהים מאחור בכלל ולהיעלמות של אלכס טיוס בלבד.
טיוס מעולם לא היה שומר אחד על אחד גדול. כוחו בעיקר ביכולת החיפוי שלו על אחרים. ועדיין, מהלכים כמו שזה שראינו כאן, כשפרינטזיס דופק לו דאנק בפרצוף, לא ראינו יותר מדי פעמים. אולימפיאקוס הלכה למהלך בידוד של הפאוור פורווארד שלה מול טיוס. אחד מהשניים הגיע אגרסיבי. השני לא. איך זה נגמר בסוף, כולם רואים.
via GIPHY
העניין עם טיוס אמור להטריד את ראשי מכבי הרבה יותר מאשר סוגיית הפציעות בקו האחורי. שחקן פצוע אפשר להחליף. לטיוס אין חלופה. ולטיוס, גם הצהובים יודעים היטב, יש נטייה להתאדות כשהדברים לא מסתדרים מבחינתו. כשהדברים לא נוחים עבורו. ספאחיה ניסה השבוע, בצורות שונות, להחזיר את טיוס לקצב. הוא הריץ אותו משך דקות ממושכות בליגה נגד באר שבע. הוא ניסה אותו אמש בכמה דקות גם לצידו של בלאק. וזה עדיין לא זה.
ולא ששאר שחקני הקו הקדמי כיכב אתמול. אובראינט, למרות המחמאות מההתחלה ולמרות שהפתיע עם כמה פוזשנים בהם החזיק מעמד הגנתית, עדיין מרגיש כנטע זר בקבוצה, וקשה לטאטא את זה מתחת לשטיח.
קחו למשל את הדוגמא כאן. לאחר שג'וני אובריאנט מחטיא שלשה מהפינה, מכבי ניצלת במזל משתי נקודות קלות של אולימפיאקוס בצד השני, מאחר שיש לה חמישה שחקנים בתוך קשת שלוש הנקודות – תוך שפרינטזיס כבר מוכן לקבל כדור ולדפוק דאנק בצד השני.
למזלה, נמצא שם ג'ון דיברתולומיאו שיחטוף את הכדור ויציל אותה. שימו לב בבקשה לתנועות ושפת הגוף של דיאנדרה קיין, שמסמן לאובריאנט למסור את הכדור החוצה, ולמייקל רול – שלא נראה מאושר במיוחד מהמהלך ההתקפי של אובריאנט. אבל אם זה נכנס, אחרי צעדים קטנים, אז סנופי דיסקו ובניו.
via GIPHY
החבר הבכיר לקו הקדמי, טאריק בלאק, רשם אמש את משחקו החלש ביותר העונה. חלק גדול מזה באשמתו. חלק גדול פחות נוכח השחקנים שמשחקים לצידו. אם אין ווילבקין או פארגו, אין למכבי שחקן פיק אנד רול שמסוגל לנצל את מה שבלאק מביא לשולחן באספקט הזה. ואם הקלע המרכזי של מכבי, מייקל רול, מנוטרל ממשימות הקליעה לטובת מלאכת הריכוז, הולכת לאיבוד האפשרות להריץ את רול על חסימה של בלאק ולאפשר לאחרון לנעול עמוק את השומר שלו.
עם מאזן של נצחון בודד מול שלושה הפסדים, וכשבפתח ניצבות ברצלונה וריאל מדריד, עכשיו זה זמן הנהלה. עם תקציב מוגדל וציפיות בשמיים, לא יכולה הנהלת מכבי לספוק כפיה בצער ולקונן על ביש המזל שפקד אותה עד הנה. כשפנרבחצ'ה של ז'לקו אוברודוביץ' איבדה השבוע את אניס בפציעה מחרידה, התגובה הגיעה מיידית כשצורף אריק גרין, וייתכן שאף שידרג בכך את הסגל המקורי של הטורקים.
למכבי תל אביב אין את הזמן או הפריבילגיה להמתין ולראות מה יהיה עם הפציעות או מה יקרה במשחקים הבאים, לפני קבלת החלטה. הסגל המרשים שנבנה מלכתחילה כלל כמה כשלים מובנים, שרק מובלטים כעת יותר נוכח ההיעדרויות של פארגו את ווילבקין. הנהלה מוצלחת היא הנהלה שיודעת לפתור בעיות. ומכבי תל אביב נתקלת כבר עתה, בחודש אוקטובר 2018, בבעיות ראשונות ומשמעותיות.
