מכבי ת"א פתחה את המשחק מול ז'לגיריס עם חמישייה שונה לעומת זו ששיחקה מול גלאטסראיי. אם המטרה הייתה לתת ביטחון לכמה שיותר שחקנים, התוצאה היא בהחלט שונה. בגזרת הזרים הפעולה אולי הצליחה, אך אצל הישראלים נלקח צעד נוסף לאחור, בעיקר כשזה נוגע גל מקל ויוגב אוחיון. בכל משחק, מישהו אחר מהשניים עולה בחמישייה וזה לא נראה שהם מבינים מה ההיררכיה לגביהם.
-שומרת שבת: מכבי ניצחה את ז'לגיריס
-ביחד נשרוד: מכבי תקום ותיפול על גאודלוק
מה שבטוח, אף אחד מהם לא מקבל מספיק דקות כדי לצבור ביטחון ולשדרג את רמת המשחק שלו, ושניהם נמצאים על המגרש על זמן שאול עד שיבצעו טעות הגנתית או התקפית ומיד יוחלפו. לאור הקולות שאנו שומעים משחקני מכבי ת״א על כך שבעידן רמי הדר כל שחקן יודע את מקומו (אפשרות שהיא די תלושה מהמציאות בזמן כ"כ קצר), ושעל כל טעות הוא יוחלף, אפשר כבר עכשיו לאבחן שהפסיקה הזו לא תקפה לכל שחקן.
מכבי שיחקה בסבלנות ותקפה את הצבע של ז'לגיריס ביעילות. לראייה היא רשמה 73 אחוז ל-2 במחצית הראשונה, שזה הוא נתון נדיר במשחק יורוליג. סוני ווימס פתח שוב בצורה אגרסיבית מאוד מבחינה התקפית כשהוא מפזר את סימני שאלה, אם היו כאלה, לגבי מי באמת בעל הבית על המגרש במכבי של היום. מצד שני, ויקטור ראד, ובעיקר אנדרו גאודלוק, שלא עלה בחמישייה ונכנס רק לקראת סוף הרבע הראשון, נראו כמי שמחפשים דרכם על המגרש.
בניגוד לווימס, אצל אנדרו גאודלוק היה קשה שלא להבחין בחוסר השקט ואי הנוחות ששורה עליו. אי הנוחות שלו הורגשה בעיקר בשפת הגוף כאשר לא קיבל מספיק כדורים וכאשר חבריו מיעטו לשחק עבורו, ובעיקר כאשר הוחלף. בכל פעם שהמאריקני ירד לספסל, הוא דרש מרמי הדר הסברים על פשר החלפתו.
לעומת זאת, במחצית השניה כבר ראינו אותו הרבה יותר אסרטיבי. בכדור שעבר דרכו הגארד ניסה לתקוף את הסל, בין אם זה בחדירה או בזריקה מבחוץ, וכך יצר לא מעט נקודות (כאשר הוא זורק לסל את אותה כמות זריקות אותה זרק סוני ווימס, בכמעט מחצית מדקות המשחק של ווימס...) .
למכבי יש מספר ימי עבודה על מנת לנסות ולשדרג את ההתקפה בהרכבים בהם שני הכוכבים, ווימס וגאודלוק, משחקים יחד, כי כשהם יעבדו בצוותא (ממשחק קבוצתי), מעטות קבוצות היורוליג שיצליחו להצר את צעדיהם.
נכון לעכשיו ההתקפה של הצהובים מתאפיינת בעיקר ביכולת אישית ולא במהלכים קבוצתיים, ומה שביטא את זה הכי טוב היה הנתון הבא: הצהובים רשמו 14 אסיסטים בלבד, כשמקל הוא המוביל עם 3. כמה זה נמוך? מבט על ז'לגיריס יספר את הסיפור. הליטאים במשחק רע קלעו 74 נקודות, רשמו 23 אסיסטים.
הצהובים עשו צעד קדימה בכל מה שקשור לאינטנסיביות ההגנתית, ההתקדמות ההגנתית היא בעיקר מנטלית, שכן מכבי ת"א כמעט ולא התאמנה מאז המשחק נגד גלא. מכבי ניסתה להיות יותר אסרטיביים בפתיחה, בעיקר בזכות די ג'יי סילי, שהפעיל לחץ גדול על הגארדים של ז'לגיריס, שידועים בקבלת החלטות לא טובה. סילי כפה מסירות קשות ואיבודי כדור, מהם מכבי ת"א קיבלה ביטחון ויצאה למתפרצות קלות.
מכבי ת"א המשיכה במגמת ההתנפלות על מובילי הכדור במשחק הפיק-אנד-רול של היריבה בעיקר עם קולטון אייברסון מול יריבה שלא יכולה להעניש את מכבי על הטעויות ההגנתיות אותן מבצעת. בעוד ז'לגיריס היא קבוצת הקליעה הגרועה במפעל (באחוזים מ-2 ו-3 נקודות) מכבי ת"א ממקמת קלעי שלשות מהטובים באירופה מחוץ לקשת. הצהובים לא מתפתים לזריקות מהירות ומכירה גם באיכות המסיימים שלה בצבע - מייק צירבס וקולטון אייברסון, שסיימו את הערב עם 80 אחוז מהשדה ו-10 מ-13 מקו העונשין (ואף מילה על כמות זריקות העונשין של ז'לגיריס כולה אמש...).
אם מכבי ת"א תהיה מרוכזת וסבלנית יותר בשליש האחרון של שעון ההתקפה ולא תצפה לקצור את הפירות ההגנתיים מהר ובתחילת הפוזשן ההגנתי, היא תעשה עבודה טובה יותר במניעת חדירות קלות בסוף שעון ההתקפה, ותעשה עבודה טובה הרבה יותר בסגירה לריבאונד, שכן לא בכל יום מכבי תיצלח 17 כ"ח בהתקפה של יריבה שתנצל אותם בעליבות שכזו.
מכבי ת"א ניצחה משחק שהיא סימנה אותו כאחד שהיא צריכה לנצח, מול יריבה שלא אמורה להוות יריב במאבק על ההעפלה לרבע גמר היורוליג. ועדיין, משחק בליטא הוא תמיד קשה. זה מגרש ביתי עם קהל חם, והתל אביבים צלחו את המשימה בשלום.
מעניין יהיה לראות כיצד מכבי תתמודד גם בביצה המקומית, מול הפועל ת"א, בנושא הריבאונד. האם דווקא יריבה מהליגה הישראלית תנסה להכריח את גאודלוק לשמור בצבע אל מול היתרונות ההתקפיים שיש לאדומים, ובכך לנסות למשוך ממנו עבירות. לא בטוח שבדרבי ביום שני, מכבי לא תתקשה יותר מול יריבה שמכירה אותה טוב יותר. בניגוד לז'לגיריס, האדומים אמורים להגיע מוכנים טקטית לאלמנטים ההתקפיים הבסיסיים של הצהובים, וזה עשוי לגרום לצהובים ללא מעט קשיים. מה שבטוח, יהיה שמייח.
