מכבי ת"א נתקלה ב-48 השעות האחרונות בשתי יריבות טובות ממנה מבחינה קבוצתית. אם מול צסק"א נטולת תאודוסיץ' ודה-קולו עוד אפשר להתווכח מי הקבוצה המוכשרת יותר, אמש מכבי ת"א היתה הקבוצה המוכשרת יותר, אך העונה מכבי ת"א כקבוצה פשוט פחות טובה מדרושפאקה.
דרושפאקה היא קבוצה מאד מאומנת ויודעת היטב מה הם החוקים ההגנתיים והגבולות ההתקפיים בהם המאמן שלה מרשה לשחקניו לשוטט. מנגד, במדרון החלקלק שמכבי ת"א נמצאת בו קשה לבוא בטענות לשחקנים או לליאור ליובין, שכן השחקנים אולי יודעים מה מבקש מהם המאמן השלישי שלהם בארבעת החודשים האחרונים אבל רמת הקשב והריכוז שלהם, ומטען התסכול על גבם, לא מאפשר להם להרגיש ביטחון גם בזמן שהקבוצה רצה ושוטפת את המגרש בכדורסל נהדר, והיו לא מעט דקות כאלה בשני המשחקים האחרונים.
שתי הקבוצות, כמו עוד לא מעט יריבות במפעל, הגיעו למשחק שני תוך 48 שעות במצב מנטלי לא אידיאלי. דרושפאקה הגיעה למשחק אחרי הניצחון הגדול בדרבי על פנר וניכר עליה שלא היתה ממוקדת בדקות הפתיחה. מכבי ת"א מצידה גרה הפסד מתסכל לאלופת אירופה ויום נסיעה, אם כי קצר יחסית, לאיסטנבול.
אחרי 5 דקות של גישושים ומשחק צמוד הגיעה העבירה השנייה של קולטון אייברסון שחייבה את החלפתו, מכאן מכבי ת"א עברה להרכב הגארדים שלה כאשר דווין סמית' (שנראה חלוד מאוד, כנראה כתוצאה ממחסור מאינטנסיביות בשגרת האימונים ומהעובדה שהוא לא משחק בליגה הישראלית) וויקטור ראד מתופקדים בעמדות 4 ו-5.
מול הרכב הגארדים של מכבי דרושפאקה ביצעה התאמה להרכב של מכבי ת"א. בצר לה, מכבי ת"א כבר מאומנת בהרכב הזה, שהוא לא הגיוני בעליל, דיוויד בלאט בתגובה התאים את ההרכב של קבוצתו לסופר סמול-בול של מכבי. קבוצה כמו דרושפאקה זקוקה להכנה והכוונה של המנהיג/המאמן שלה על מנת לצאת מהשבלונה ולחשב מסלול מחדש מול כדורסל והרכב שטרם נתקלה בו.
במהלך המחצית הראשונה מכבי ת"א סירסה בהרכב הגארדים ובחילופים אגרסיביים את רוב ההתקפות של הטורקים, ונטלה מהם את כל הביטחון ההתקפי. מנגד, התקפית מכבי מצאה היטב את היתרון שלה (לרוב עם ויקטור ראד) והמשיכה ללכת ליכולת המדהימה של אנדרו גאודלוק. כאשר קבוצה כמו דרושפאקה, שנשענת על יכולת אימון ברמה גבוהה, יוצאת מאזורי הנוחות שלה היא הופכת לתלויה במייצרים שלה ווילבקין ו-וונמייקר, אך אלו מסרו יחדיו 2 אסיסטים בלבד במחצית הראשונה ורשמו מדד מאופס -ביחד.
אלא שהחבורה בצהוב לא למדה את הלקח מהמשחק נגד צסק"א ועלתה נינוחה מדי ביתרון 17 נקודות, שניתן לקיזוז מהיר בכדורסל של ימינו, על אחת כמה וכמה מול קבוצות איכותיות ומאומנות כמו שתי היריבות האחרונות שלה. דרושפאקה הפסיקה להתאים את עצמה להרכבים של מכבי ת"א, השתמשה בסמיח ארדן ולוק הרנגודי כיתרון פיזי בצבע, והציגה גמישות עם אזורית מתחלפת מול הרכבי הגארדים של מכבי ת"א. האגרסיביות שודרגה, ובהדרגה גם אחוזי הקליעה שלה התייצבו - היא בסה"כ חזרה לכדורסל שלה. אנדרו גאודלוק טוב ככל שיהיה לא יכול לקחת את מכבי ת"א לבד על גבו ולעמוד מול פרץ הנחישות והתוקפנות של דרושפאקה, שברבע אחד כמעט שביטלה את כל הישגי המחצית הראשונה של הצהובים.
סקוטי ווילבקין הוא תואם גאודלוק של דרושפאקה, רק צעיר יותר, פתוח יותר לאימון ועדיין מנסה להשתפר הגנתית. לא ברור לי מדוע דווקא גאודלוק, השומר הפחות טוב של מכבי ת"א, הופקד על ווילבקין שידע להכאיב למכבי ת"א ולבטל כל הברקה של גאודלוק - והיו לא מעט כאלה. למזלה של מכבי ת"א גם ווילבקין הופקד בהגנה על גאודלוק ולא ניסה לתקוף אותו לטבעת ולמשוך ממנו עבירות, ושני הסקוררים האלו החליפו סלים, עד שלבלאט נמאס. הוא העביר את וונמייקר, שהוא רוצח הגנתי, לסוקרר של מכבי, תקף אותו מדי פעם עם שמירה כפולה וובכך ניצח בפוטו פיניש.
כשלא הולך כל המחלות של מכבי ת"א חוזרת ומופיעות - מכבי הופכת ללחוצה, מרבה לאבד כדורים, לבחור זריקות לא טובות, משדרת חוסר ביטחון, מאפשרת ליריבה להשתלט על ריבאונד ההתקפה ומקנחת בחוסר אחריות בדמות עבירה טכנית בזמן הכי קריטי של המשחק. סף התסכול של מכבי ת"א נמוך מאד כרגע ומעבר למאמן, יתכן שהקבוצה זקוקה גם לתמיכה מנטלית. איינרס בגצקיס מקבל לידיו קבוצה מפולגת, מתוסכלת וחסרת בטחון שקרובה יותר למקום האחרון ביורוליג מאשר לרבע הגמר, ושספק אם יכולה כרגע לנצח משחק חוץ בראשון לציון ביום שני.
ואולי טוב שכך. שחקני מכבי ת"א נמצאים בבור כל כך עמוק עד שהם צמאים להכוונה מפי סמכות אמיתית שתאיר להם את הדרך ותציב להם קווי גזרה ברורים של עשה ואל תעשה, בלי קיצורי דרך, בלי עיגולי פינות אלא ע"י משמעת. מכבי לא זקוקה לרס"ר, היא זקוקה למאמן שיזכה ללגיטימציה של המנהלים שלו, של השחקנים שלו ולא פחות חשוב של הקהל שלו. כל זאת על מנת להוציא לדרך חדשה קבוצה מוכשרת, אך לא מאוזנת, ואף מוגבלת בלא מעט תחומים. מכבי ת"א לא רק זקוקה למאמן טוב, מאמנים טובים היו לה גם לפני כן, היא זקוקה למנהיג על הקווים, כזה שידע להגיע לשחקניו וימצא את האיזונים שיוציאו את המקסימום מהסגל שיש לו.
בגאצקיס, שכבר אימן בהצלחה קבוצות פחות מוכשרות, ממכבי ת"א מקבל הזדמנות לעשות את מה שהוא יודע עם השחקנים הטובים ביותר אותם אימן אי פעם, הוא לא חייב להשתמש בכולם, אבל הוא חייב גב אמיתי ופתיחות מהמנהלים שלו, גם אם יקבל החלטות קשות. רק עם מאמן לו ניתנת הסמכות להחליט, מכבי תוכל לחלום על התאוששות ביורוליג ואולי אפילו לאיים על תואר בזירה המקומית. כרגע, מכבי לא שם.
