מה לא נאמר על רמי הדר? המאמן/סינדרלה, זה שכיתת רגליו בעיקר במגרשים הצפופים של יבנה, קריית אתא ומגרש ה"קווים" המפורסם של כפר סבא, זה שאימן רק שנתיים ללא אף הישג משמעותי בליגת העל, זה שאפילו לא אימן משחק רשמי באף מפעל אירופאי נידח עד העונה, כבר במאזן 2:5 ביורוליג כשהוא מנצח מאמנים מנוסים ממנו, שחלקם הוזכרו כמועמדים לרשת אותו.
הדר לועג לכל ה"מנטריסטים" שמדברים על הניסיון או על עצמם ומוכיח שעם תמהיל שחקנים נכון של צאוורון לבן וצווארון כחול, הכדורסל נשאר רק כדורסל גם במגרש של הגדולים. מכבי ת"א הייתה אגרסיבית יותר מול אולימפיאקוס ואימצה לעצמה את הדימוי שמאפיין את היריבה שלה. היא ניצלה חילופים עצלים בהגנה היוונית למהלכי 1 על 1 יעילים, ריווחה את המגרש וייצרה מבטים פתוחים לקלעים מחוץ לקשת וקלעה נהדר, במיוחד לאור יום הקליעה המחריד של אולימפיאקוס.
במקביל, מכבי תקפה את הצבע ביעילות עם קולטון אייברסון (ובחוסר יעילות עם מאייק צירבס) ובכך שמרה על איזון התקפי. ההרכב האתלטי ובו חמישה זרים שהעלה הדר במחצית השניה נתן את הנוקאאוט הסופי ליוונים, שנראו אבודים.
סוני ווימס עבר משלב הדיבורים למעשים
מהרגע שנחת בישראל, שמענו הרבה דיבורים מווימס, ולרוב לא בהקשרים בונים או חיוביים, אך תמיד הדברים נאמרו בבטחון מלא, או לפחות בניסיון להצטייר כבטוח בעצמו. בכלל, שחקנים שרואים עצמם מנהיגים של קבוצות בדרך כלל בוחרים באחת הדרכים הקיצוניות להתנהלות מול חבריהם לקבוצה, למאמנים ולתקשורת.
למי שעד אמש עוד היה ספק, ווימס הוא המנהיג הווקלי והסמכותי ביותר במכבי ת"א, על פיו ישק דבר. חבריו לקבוצה וגם מאמניו מיישרים איתו קו ונראה שכל הנ"ל, לפחות כרגע, סומכים עליו ומאמינים בדרכו. בכלל, נראה שמכבי ת"א מאסה בניסיון לאתר את המנהיג החביב, הרהוט והדיפלומט שיוביל אותה לתארים, אולי אפילו קצת בגלל אותו מנהיג שראתה בשנים האחרונות אצל יריבתה המרכזית בשלולית. את ״הילד הרע״, שגוער, רוטן ונוזף. זה שגזל ממנה אליפויות ועירער את עתיד ההגמוניה הצהובה.
ווימס ששיחק מול אולימפיאקוס הוא האיש שלא רק מצהיר הצהרות, אלא גם פורע את השטרות. הוא המנהיג של מכבי ת"א, הנהג בקטר הצהוב והרכבת שלו יצאה מהתחנה. כל שחקן או מאמן שרוצה לעלות על הרכבת מוזמן ומי שלא, בעיה שלו.
רגע אחרי הניצחון על הפועל ירושלים, סימן הפורוורד את המטרה הבאה, כשהצהיר שישמור על ואסיליס ספאנוליס ויצר את צעדיו. אם ווימס הצהיר, אזי כל הנוגעים בדבר ידאגו להכין את הקבוצה בהתאם למשחק החוץ ביוון וימצאו פתרונות לבעיות המאצ'-אפ שנובעות מהבחירה של ווימס.
ווימס הגיע חד וממוקד בשני צידי המגרש, הוא היה רשום על 6 הנקודות הראשונות של הצהובים שהבטיחו שהקבוצה שלו תיכנס במהירות למשחק חוץ במגרש לא סוציאלי במיוחד לאורחים בצורה חלקה. הוא היה מעורב בכל פרמטר של המשחק (6 אסיסטים ו-8 כ"ח) והמשיך בנסיונות בלתי מתפשרים למנוע מספאנוליס את הכדור.
ווימס אמנם נעזר ביכולת רעה של אולימפיאקוס, אך הוא הוריד את ספאנוליס להפסקת המחצית עם יותר איבודים מאסיסטים והשפעה חיובית אפסית על הקבוצה שלו. את המחצית השניה פתח הפורוורד הצהוב עם תרגיל (קרדיט להדר) שמבודד אותו על ספאנוליס ל-1 על 1, ווימס ניצל את הרגליים האיטיות שמולו ויש מצב שהסל בהיכל השלום והאחווה עדיין לא נרגע מהפוסטר שעשה על הכוכב המקומי. כשספאנוליס אאוט, מכבי רצה לרבע הכי מרשים שלה העונה. מבחינת ווימס ההצהרה ניתנה והמשחק הוכרע הרבה לפני סיומו החוקי.
קווים לדמותו של המאמן
מהרגע הראשון של הדר בתפקידו, הוא המליך את ווימס לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. הכוכב המושמץ שאינו מקבל סמכות בוודאי לא של מאמן רוקי נכנס לאובר-דראפט ציבורי אחרי הזובור שעשה למאמנו הקודם ומעתה והלאה, גם לווימס היה ברור שהוא חייב ליישר קו עם ההשלכות.
הדר התחבר מהשניה הראשונה שלו בתפקיד לאלו שזיהה כחיילים שלו. לאותם שחקנים שקלים לאימון - חסרי האגו שרק רוצים להוכיח שהחתמתם ראויה וכל תהילתם בלהוכיח שמקומם על במת הכדורסל הבכירה באירופה.
תחת הדר, הפך הטוראי קולטון אייברסון לקצין בצבא הלוחמים. זה שהובא כמחליף צירבס, הפך משחקן אפור שלא זכה לשבחים גם בקרשיאקה המדרדרת, לגבוה יורוליג לגטימי, ואפילו הוא לא ידע שהוא כזה. דוגמה נהדרת ליכולת שביטחון של, מאמן בשילוב עם רעב ורצון להוכיח, יכולה להניב.
די ג'יי סילי, רוקי היורוליג שהגיע להשלים את העבודה השחורה והכ"כ חשובה בקבוצה של כוכבים, הפך לשחקן למשימות מיוחדות וקנה את אמונו של הדר. כמו במקרה אייברסון, הביטחון מאפשר לגארד הכל-כך מוכשר הזה את המרווח גם לטעות, כל עוד הוא מלכלך ידיו בהגנה נחושה ואגרסיבית. שחקן רעב כמו סילי לא צריך יותר מזה על מנת להחזיר על המגרש, וההצגה הגדולה ביותר ניתנה אמש.
יוגב אוחיון תמיד היה מתאים ל-DNA הזה ורק היה צריך קצת גב מאחוריו. דווין סמית' אמנם סוג של נסיך (וזו לא בהכרח מחמאה), אבל יודע בדיוק במה הוא טוב ויודע להבליט את יתרונותיו. אלו, יחד עם הכוכבים ווימס את גאודלוק (עם קריצה קטנה לאלכסנדר), מגשימים קבוצה רמי הדרית טיפוסית, קבוצה בדמותו.
מכבי ת"א היא לא קבוצה שתרוץ ותעשה דברים שיגרמו לבאי ההיכל לצאת מגדרם, היא לא קבוצה שתפתיע באזוריות (אולי מתישהו קצת 1-1-3, אבל רק עד השלשה הראשונה), היא לא קבוצה שתחדש או תרגש, אבל היא קבוצה שתלחם עם החיילים האפורים שלה ותנסה לתת לכוכבים לבוא מלידי ביטוי במהלכי 1 על 1. ביוון זה עבד נגד קבוצת יורוליג מוכחת ואיכותית במשחק חוץ.
הדר יצטרך לזכור לתחזק את הישראלים שלו שהולכים לאיבוד באירופה. 37 הנקודות שלהם בקלאסיקו האחרון מול הפועל ירושלים, ויותר מכך התעוזה והמכביזם שזורם בדמם, הוא ורק הוא יהיה זה שאולי יחזיר את הלחם והחמאה לצלחת האליפות התל אביבית שאבדה כבר מזמן.
