מכבי ת"א יצאה אמש (חמישי) לדו קרב חשוב מאוד מול יריבה על המקום בשמינייה הראשונה של היורוליג. מכבי, שכבר הפסידה פעמיים בבית, חייבת להחזיר את הפסדי הבית בניצחונות חוץ ואין טוב מניצחון חוץ מול יריבה ברורה במאבק על הכרטיס לרבע הגמר, אבל בפועל היא הייתה רחוקה מלהשיג את זה.
שתי הקבוצות הגיעו למשחק אחרי שבועות סוערים כאשר שתיהן עדיין מחפשות ולא מוצאות את זהותן בשני צידי המגרש. רמי הדר אמר בתחילת המשחק שבמשחק חוץ שכזה מכבי תשחק לאט ותנסה להכתיב את קצב המשחק. בהחלט אפשר להבין את ההיגיון הבסיסי בדבריו של הדר - להאט את הקצב, במגרש מאתגר (אם כי חצי ריק) ובעבר אף מאיים מזמין רצון לניהול משחק מדוייק.
עם זאת, הניסיון למשחק איטי ומבוקר נכשל כישלון חרוץ. על מנת לשחק לאט, מכבי חייבת לשחק התקפה עומדת על חצי מגרש ברמה גבוהה, להגיע לזריקות טובות של השחקנים הנכונים ובתזמון שהוא ברור לכל מי שנמצא על הפרקט. זריקות טובות בהתקפה מובילות לאחוזי קליעה גבוהים, לגישה ברורה בריבאונד ההתקפה ולירידה מסודרת להגנה.
ההנחה הרווחת שמכבי שווה בכל יום נתון 90 נקודות הופרכה כבר מזמן. ביכולת הקבוצתית של מכבי ת"א היום היא לא מסוגלת לנצח במשחק מבוקר ואיטי מפני שביורוליג, כדורסל מהסוג הזה הוא הקשה ביותר להוצאה לפועל ודורש תאום ורמת אימון שלא קיימת במכבי ת"א כיום. בהחלט ייתכן שבעוד מספר שבועות של אימונים תחת רמי הדר, מכבי ת"א אכן תוכל לבחור את סגנון המשחק שנכון ומתאים לה ביחס ליריבה ותהיה מסוגלת להוציא אותו לפועל.
נכון לנקודת הזמן הזו, כשרמי הדר מבקש מהשחקנים שלו משחק איטי ומבוקר - במיוחד כאשר למכבי ת"א אין אף רכז על המגרש - הוא בעצם מבקש מקבוצתו דבר שהיא לא מסוגלת לעשות. מכאן קיבלנו מכבי ת"א שבמשך 30 דקות שיחקה כדורסל נורא ואיום מפני שקשה מספיק לשחק נגד פנאתינייקוס (שהייתה מזעזעת בעצמה חוץ מכריס סינגלטון הנהדר וריבאונד ההתקפה של ג'יימס גיסט), וקשה אף יותר לשחק גם נגד עצמך.
מכבי ת"א שיחקה נגד האופי של השחקנים שלה ולא בפעם הראשונה. אם יש דפוס קבוע בקבוצה אזי הוא כזה שגם כשהיא משחקת רע, תמיד היא תהיה שם ברבע האחרון. וכשהיא בפיגור דו ספרתי כשהמשחק נראה אבוד, מכבי תתחיל לשחק את הכדורסל היחידי שהשחקנים שלה יודעים לשחק והיחידי שהם טובים בו, לפחות כרגע: כדורסל בלי חשבון, חסר מצפון, כדורסל של גאנרים, של אינסטינקטים ויכולות אישיות מהגבוהות באירופה. בכדורסל הזה מכבי חוזרת בכל משחק לתמונה אחרי שתכנית המשחק שלה נכשלת בכל שבוע מחדש. אם כך מדוע מה שטוב לרבע האחרון לא טוב לכל המשחק?
בכדורסל הזה מכבי ת"א קלעה אמש 20 נקודות ב-6 הדקות הראשונות של הרבע הרביעי בדרך ל-24 נקודות ברבע וזאת אחרי שבמשך שלושה רבעים היא קלעה 43 נקודות בלבד. בכדורסל הזה מכבי ת"א כמעט גנבה את הניצחון אתמול. בהארכה היא כבר "חזרה לעצמה" וקלעה 8 נקודות ב-5 דקות, פאו המשיכה לפרק את מכבי בכדורים חוזרים בהתקפה ובירידה מעולה להגנה, מנעה את הכדור מאנדרו גאודלוק גם במשחק המעבר ולאורך כל ההארכה.
רמי הדר יצטרך לחשוב מה הוא הכדורסל המתאים ביותר לסגל השחקנים שעומד לרשותו ורוב התשובות כבר ניתנו לו על ידי השחקנים שלו על המגרש. זה מסוג המשחקים בו שחקנים מרגישים רע כמו הצופה בבית או ביציע. כשמנצחים משחק כזה, משחררים אנחת רווחה ושוכחים ממנו מהר ככל האפשר, בעוד שהפסד מביא לנזק מקצועי ומנטלי שהולך ומתעצם. לחלק מהשחקנים הנזק הנפשי, כמו במקרה של דגן יבזורי (ששיחק 4 שניות בלבד בסוף הרבע הראשון), ושל ג'ו אלכסנדר (ששיחק 8 שניות בלבד בסיום הרבע השני), עוד יכול לחזור למכבי ת"א כבומרנג כי בסוף היום גם שחקני כדורסל הם בני אדם.
