"זה הורגש הכי טוב בזמן מלחמת המפרץ", גירד גיא גודס זיכרון שנחרט מתקופתו כשחקן במכבי תל אביב, "מדינת ישראל הייתה תחת מתקפת טילים והתחלנו את ההשתתפות שלנו גביע אירופה רק במשחקי חוץ. כשחזרנו לארץ היינו צריכים לנצח את כל ארבעת המשחקים שלנו בהיכל והוא היה מפוצץ. האווירה הייתה מטורפת ובסופו של דבר זו אחת מהסיבות העיקריות שבשבילה אתה עולה לפרקט".
היכל הכדורסל ביד אליהו ידע לא מעט ימים היסטוריים. היושבים ביציעים חזו בטל ברודי מפציץ 36 נקודות בערב "נס בדאלונה" ב-1967, דריק שארפ מסתובב וקובר את שלשת הבאזר המפורסמת בערב "נס ז'לגיריס" ב-2004 ולאחר מכן באנתוני פארקר ושאראס מוחצים את סקיפר בולוניה 74:118 בדרך לזכייה ביורוליג.
אלא שבשנים האחרונות ובעיקר בעונה הנוכחית, נראה שבמכבי ת"א איבדו את אחד מהדברים הכי חשובים שהיו להם במהלך השנים, הם איבדו את הבית. החניכים של ארז אדלשטיין ורמי הדר המשיכו עוד עונה לא טובה ורושמים עד כה ממוצעים רעים מאוד, כאלה שגם זקני ההיכל לא זוכרים.
"יש הרגשה שזה כבר לא כמו פעם", מספר יונתן ללזר, חבר בארגון האוהדים "שער 11", "קהל אמור להימדד בתקופות לא טובות ולא רק בהצלחות, אבל האוהדים הפכו לאדישים. הרבה אנשים בהיכל מנסים להיות פרשנים ומאמנים ומתעסקים רק בפן המקצועי ולא באהדה לקבוצה. ברגע שמנויים של עשרות שנים כבר שבעים מהמצב, זה נותן את אותותיו ואתה מתחיל להפסיד בבית, שהיה פעם מבצר". כדי לבדוק מקרוב את המספרים, הלכנו אחורה ובדקנו.
כדור שלג
על מנת להתחבר להווה ולהתייחס לעידן הנוכחי, נבחן את הסטטיסטיקות והממוצעים של מכבי תל אביב באירופה מאז הקמת היורוליג בשנת 2000. מבלי להמעיט בזכייה המפתיעה בשנת 2014, רבים יסכימו על כך שעד כה הקבוצה שמגדירה את "מכבי הגדולה" של המילניום הנוכחי הייתה זו של פיני גרשון בעונת 04\2003, שסיימה את אותה במאזן 2:10 ביד אליהו, כולל התוצאות במשחקי הפיינל פור.
מכבי תל אביב מודל ארז אדלשטיין, רמי הדר, או איינראס בגאצקיס נראית בדרך הנכונה לרשום שיאים חדשים, אך לצערה מהצד השלילי. הצהובים לא הפסידו מעולם יותר מחמישה משחקי בית ביורוליג, והעונה יש לה כבר ארבע כשנשארו לה עוד לפחות תשעה משחקים בהיכל, שחלקם לא פשוטים בכלל. נכון, כמות המפגשים בשיטה החדשה ביורוליג יצרה מציאות חדשה, אבל זה עדיין לא מה שציפו לו הצהובים בעונה בה העמידו את התקציב הגדול בתולדות המועדון.
מבחינה הגנתית, מכבי תל אביב של העונה עומדת על ממוצע ספיגה של 84.6 נקודות במשחק בית בהיכל, ממוצע ששובר כרגע את השיא של לא אחרת מאשר מכבי הגדולה של מודל 04\03. יחד עם זאת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בזמנם של שאראס, פארקר ו-וויצ'יץ הצהובים פיצו על החולשה ההגנתית עם נתון מפלצתי של לא פחות מ-94.9 נקודות זכות למשחק.
מבחינה התקפית, בחמש השנים האחרונות ניתן לראות עד כמה חלה הידרדרות משמעותית בסטטיסטיקת משחקי הבית של מכבי תל אביב באירופה. זה התחיל בעונת 12\2011 תחת הדרכתו של דיוויד בלאט, כשחניכיו שברו שיא שלילי עם ממוצע של 74.4 נקודות זכות ביתיות בהיכל, הכי מעט מאז הקמת היורוליג. הגרף אמנם עלה בכל שנה והעונה עומדת מכבי על 80.5 נקודות למשחק, אך זה עדיין פחות מ-9 העונות שקדמו ל-2011/12.
אם נחבר את שתי הפסקאות האחרונות, נראה שבמודל הנוכחי שלה מכבי בדרך הנכונה לשבור שיא גם במאזן קליעות-ספיגות שלילי, כשכרגע יש לה 84.6 נקודות חובה אל מול 80.5 לזכותה בלבד, הרע ביותר עד כה ביורוליג מבחינתה. מאזן נקודות שלילי במשחק הבית נרשם רק פעם אחת בלבד עד כה, כשבעונת 2014/15 סיימו הצהובים את קמפיין היורוליג ב-77.3: 75.4.
העונה שעברה הייתה ללא ספק העגומה ביותר של הצהובים ביורוליג מאז הזכייה ב-2004 ובגלל השיטה הישנה, מכבי לא יכלה אפילו לשבור את שיאיה השליליים. חמישה משחקים בלבד נערכו בהיכל עד שהצהובים סיימו את דרכם במפעל, רק בשלושה מתוכם הם ניצחו. גם ברומן הקצר שלה במפעל, מכבי כמעט והצליחה לשבור עוד שיא עם ממוצע של 78.6 נקודות חובה במשחק בית (זה קרה רק בשתי עונות של פיני גרשון, אחת מהן כאמור הסתיימה בזכייה).
הסטטיסטיקה לא משקרת וראינו זאת בצורה מצוינת, אך כמה באמת ניכרת השפעתו של קהל על הקבוצה? הרי בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהמציאות ובשורה התחתונה, השחקנים הם בעלי המקצוע. הם אלו שמתאמנים, מתכוננים ועולים על הפרקט. הם אלו שעולים לליי אפ, זורקים שלשה, מתאבדים על הכדור או חולמים בהגנה. היכן נמצא הקשר בין הקהל הביתי לתוצאה?
"השחקנים צמאים לאהבה מהקהל, כשאין את חיבור נוצרת בעיית זהות ואופי. הקהל בהיכל הוא זה שיכול לתת את האנרגיות לשחקנים ולהפך", תיאר גודס את התחושה מעיניו של שחקן מכבי תל אביב בעבר וגם מאלו של אחד שעמד על הקווים כמאמן. "סופוקוליס שחורציאניטיס הוא דוגמא מצוינת לזה. היו לו המון בעיות מקצועיות ומשמעתיות, אבל הוא היה משתטח על הפרקט, מניף ידיים בהתלהבות לכיוון היציע וצועק. זה מה שגרם לאוהדים לאהוב אותו".
ומה חושבים האוהדים? "בסופו של דבר כולם אשמים, לא רק הקהל אלא גם השחקנים וההנהלה", הודה יונתן ללזרי ותיאר את השינוי ביד אליהו, "אנחנו עושים כל דבר בשביל לשפר הכל, אבל אתה נכנס להיכל ובקושי שומע את עצמך מרוב פרסומות. בעבר היה קשר טוב עם זרים כמו אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ', אבל יש תחושה שהזרים היום לא מבינים שהם חלק מגוף ענק עם נשמה ומורשת מטורפת שנקרא מכבי. אני יודע שבקבוצות אחרות זה לא ככה".
דיבוק צא
גיא גודס ניסה להסביר את הדעיכה ביציעים: "הקהל של מכבי ניזון מהצלחות ומהחיבור שלו לקבוצה. בשנים שהיה חיבור והייתה הצלחה, אז היה להם נוח יותר ובשנים האחרונות היה יותר אכזבות, כישלונות וחוסר זהות לשחקנים, וזה מה שהביא אותם למצב הזה".
יש דברים שנטמעו עמוק בשורשי מכבי תל אביב ויהיה קשה מאוד לשנות אותם. המחזה הנדיר של אוהדים בצהוב שנוטשים את ההיכל טרם סיום המשחק הפך לעניין שבשגרה, אך קשה מאוד לשפוט אותם כשהם רואים בדיוק את מה שאנחנו רואים על הפרקט. השחקנים הם החלק העיקרי ומן הסתם ששינוי דרוש, ובדחיפות. יחד עם זאת, בעידן הרשתות החברתיות בו אוהדים לוקחים חלק בלתי נפרד בחיי היום יום של מועדון ספורט, גם הקהל הצהוב צריך לנתב את ההשפעה שלו למקומות אחרים.
"אני מנוי כבר 13 שנים, וכנער אני זוכר שההיכל היה מתמלא שעתיים לפני המשחק", נזכר יונתן וסיים בקריאה לקהל הצהוב: "אחרי שנים טובות מגיעה ירידה ובשנים האחרונות נחלשנו. בסופו של דבר אם אנחנו כקהל לא נהיה שם בשביל הסמל והמועדון, אף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומנו".
מי מהמאמנים שיגיע בזמן הקרוב לתל אביב ויהיה אמון על עוד עידן במועדון המפואר, יתחיל אותו מאחד הפרקים השחורים ביותר בהיסטוריה שלו. הוא ידבר כנראה על שינוי, ורוח חדשה, שמות חדשים וכל דבר שייכנס מאוזן אחת של הקהל בהיכל ויצא ישר מהשנייה, אבל יהיה חייב לחולל שינוי בגישה. אם בעבר ההיכל היה המקום אליו כולם חששו להגיע, כעת נדמה שהמבצר פרוץ מתמיד. רגע לפני שבגצאקיס נוחת במכבי ת"א, השחקנים שמרכיבים את הסגל היקר ביותר בתולדות המועדון, והאוהדים הצהובים צריכים להוכיח שיש להם עדיין את המפתח שינעל מחדש את הבית.
