הגישה הרווחת בקרב מאמנים טוענת שבמהלך משחק על המאמן לעשות הכל על מנת שקבוצתו תנצח, נקודת המוצא היא שהניצחון מעל לכל. לקראת המשחק ובוודאי בזמן אמת, המאמן נדרש לקחת אין ספור החלטות בלחץ סביבתי קיצוני כשגם הזמן לא עושה את החיים קלים יותר.
במצב סטרס קיצוני שכזה כל בנאדם לעיתים טועה. הנחת המוצא היא שכל החלטה קשה או שנויה במחלוקת, כמו גם כל תקרית בעייתית ניתנות לטיפול ביום שאחרי המשחק. העניין הוא שיש הבדל משמעותי מאד בבקרת הנזקים במקרה של הפסד או ניצחון.
אחרי ניצחון האווירה טובה וחיובית, לכן קל יותר לצלוח מהמורות שקרו בדרך. אחרי הפסד, תקרית עם גל מקל כמו שקרתה אמש, גם אם אין לה השלכה על ניצחון או הפסד במשחק מקבלת תהודה משמעותית יותר, כאשר התחושות והתסכולים מקבלות רוח גבית שלילית.
בעניין גל מקל רמי הדר שגה אמש במקום בו שגו בעבר מאמנים אחרים שאימנו את מכבי ת"א. בשגיאתו פתח המאמן תיבת פנדורה בתוכה נחים הרבה סיפורים ותקריות של מאמנים עם שחקנים, בהם הנהלת הצהובים לא ראתה עין בעין עם המאמן והעדיפה להדחיק אותן מן הזיכרון.
כאשר מדובר בשחקן במעמדו של גל מקל, ובסיטואציה הבעייתית אליה הוא נקלע עוד בתקופת ארז אדלשטיין, רמי הדר היה חייב להפגין אינטליגנציה רגשית, אותה גל מקל אמר שיש לו אחרי הניצחון בדרבי התל אביבי, ולא להפיל את גל עוד עמוק יותר לבור שהוא בין כה וכה נמצא בו.
מאמן שרוצה ששחקניו ילחמו עבורו חייב לבנות מערכת יחסים של מחויבות הדדית עם שחקניו. במערכת יחסים כזו לעיתים נדרשת גם מהמאמן הקרבה מסויימת לטובת הלכידות הקבוצתית גם בחדר ההלבשה עבור הימים הקשים שיש בכל עונה. בלתי אפשרי עבור מאמן לרצות את כל שחקניו, בוודאי כאשר סגל השחקנים עמוק ואיכותי כ"כ כמו זה שבמכבי ת"א, אך השאיפה צריכה להיות של לנסות ולהגיע לכל חתיכה מהפאזל.
במקרה גל מקל, רמי הדר הכניס עצמו לסחרור. שיחות, הבהרות, סיפורים והבטחות כבר לא יעזרו כאן. מעשים יעזרו, דהיינו דקות משחק בימי חמישי. הבעיה של רמי הדר היא שנכון לנקודת הזמן הזו, גל מקל הוא רכז שלישי במכבי ת"א, וכרגע אין לו דקות עבורו, מלבד במשחקי ליגה וגם אז במידה שדי.ג'י סילי או יוגב אוחיון לא מתלבשים.
התסכול המצטבר בקרב הישראלים (אחרי הפסד גם עניין שירת התקווה ביציע מול חמישייה זרה על הפרקט הופכת לעניין) מבעבע, במיוחד לאור העובדה שחלקם המשמעותי מוכיח את עצמו כשהוא מקבל הזדמנות. הבומרנג נזרק, וזה רק עניין של זמן עד שיחזור.
עמדות מפתח
נהוג לבנות קבוצות כדורסל מעמדות המפתח של רכז וסנטר תחילה. לאנדולו יש שני רכזים, האחד (גריינג'ר) מנוסה, קבוצתי ובולדוג הגנתי, והשני רב אמן בעמדת הרכז. צפייה בתומה הרטל היא עונג צרוף. הבנת המשחק, קריאת המצבים, יכולת המסירה ויכולת היצירה לעצמו, אבל קודם כל לחבריו הם מודל לחיקוי.
כשהרכזים של היריבה מסיימים משחק עם מדד פלוס/מינוס של פלוס 28 והרכזים של מכבי במדד מינוס 8, אז התוצאה המשקפת יותר אמש היתה תוצאת המדד בין הקבוצות (114:72 לאנדולו) והתוצאה על הלוח (86:77) עשתה חסד עם מכבי ת"א.
בראיינט דאנסטון על כל 200 הס"מ שלו הוא תצוגת תכלית של אתלטיות, אגרסיביות, נחישות ,תזמון ויכולת סיום. בתקופתו בישראל (הרצליה וחולון), היו אנשי מקצוע בכירים בארץ שלעגו לאינטליגנצית המשחק של דאנסטון, את התשובות הוא נתן על הפרקט. הקרב בינו לבין צירבס/אייברסון היה אמש נוק אאוט לטובת הכוכב האורח.
על הנייר דריק בראון כפאוור פורוורד הוא הסיוט של דווין סמית ו-ויקטור ראד שלא יכולים להתמודד מול האתלטיות, הגיוון במשחק, יכולת היצירה וההגנה שלו. רק שהנייר לא תמיד מנצח משחקים. במקרה של אמש רמת האימון של אנדולו היתה גבוהה מדי עבור מכבי ת"א. בעוד מכבי ת"א התבססה בהתקפה על בידודים של 1 על 1 וחיפשה את המיס-מאצ'ים ההגנתיים (וגם מצאה אותם) אנדולו שיחקה כדורסל שוטף, קבוצתי, בו הכדור נע מיד ליד במהירות.
משחק הפיק אנד רול של אנדולו התמקד בעיקר בניצול הרגליים החלשות של מאייק צירבס ובעזרות ההגנתיות הלקויות של ויקטור ראד, באם לא הענישו הטורקים את הצהובים מיידית במהלכי פיק אנד רול, הפך הכלי ההתקפי הזה לבניית המשכיות התקפית וריווח נהדר שהתאפיין בפירגון ולעיתים גם פרגון יתר. החטאות מסמרות שיער של הטורקים/אמריקאים במספר מהלכי התקפה יפיפיים אפשרו למכבי ת"א להיות במרחק נגיעה מעלייה ליתרון.
שליטה בקצב
ביום שבו סוני ווימס, אנדרו גאודלוק ודווין סמית לא טובים, מכבי ת"א תתקשה לנצח גם בליגה שלנו. שניהם אמנם ייצרו יחד 12 אסיסטים, אבל כל עוד סוני ווימס זורק לסל 4 פעמים בלבד ועדיין לא נמצאה הנוסחה בה סוני ווימס ואנדרו גאודלוק משחקים יחד ותורמים (ולא מחליפים אחד את השני) אזי מכבי בבעיה.
הצהובים לא עמדו אמש באף אחד מהיעדים שלהם, הגנתית והתקפית. אחרי שפרקו את לנגפורד וספאנוליס בדרך לנצחונות חוץ משמעותיים לא ברור את מי סימנה מכבי ת"א באנדולו, ומכאן אולי נובע הצעד לאחור אותו לקחה ההגנה הצהובה. אנדולו שלטה בריבאונד ההתקפה ומנעה ממכבי ת"א לרוץ כפי שהיא אוהבת. מנגד, מכבי ת"א איבדה 21 כדורים בכך איפשרה לאנדולו מתפרצות קטלניות שהבליטו את היתרון האתלטי של האניקט, אוסמן, בראון ודאנסטון.
יש גבול בכמה משחקים תוכל מכבי ת"א לנסות ולגנוב משחק בדקות האחרונות. שחקני אנדולו אמש היו מרוכזים וחכמים בדקות המכריעות. אחרי שתי שלשות קלאצ' של האניקט שקבעו 78:73, שלפו הטורקים את הפוזשן ההגנתי הטוב היותר שלהם בו הם לא מאפשרים לווימס וגאודלוק לקבל את הכדור, ושמרה "בחולצה" את דווין סמית. התוצאה נסיון יצירה של קולטון אייברסון שהסתיים באיבוד כדור (צעדים).
בשבוע הבא באמברג מגיעה להיכל. אני חשבתי שאחרי עונת בכורה נהדרת ביורוליג בעונה שעברה, הגרמנים יהיו הפתעה לטובה גם העונה. הפסדים צמודים רבים וטעויות של שופטים ממקמים אותם במקום האחרון במפעל כרגע. על אף המיקום הלא מחמיא שלה, באמברג קבוצה מסוכנת עם דגש על המילה "קבוצה". גם אם מכבי ת"א לא היתה מפסידה כבר 3 משחקי בית, המשחק הבא הוא חובה עבור מכבי ת"א, על אחת כמה וכמה כעת. החניכים של רמי הדר שהגיעו עם ביטחון של פייבוריטית למשחק נגד אנדולו וכשלו, יגיעו שוב כפייבוריטים נגד באמברג.
ניצחון של מכבי ת"א יתקבל בשיוויון נפש, בעוד ניצחון גרמני אולי לא יעזור לשאיפות של באמברג, אבל יהיה חבלה חמורה לשאיפות של המועודן מההיכל. עוד לפני כן מכבי תגיע לרוממה, לאולם בו התקשתה לנצח בעבר והפעם מול קבוצה שרעבה לניצחון. הישראלים שוב יקראו לדגל ומכבי תידרש ליכולת משכנעת על מנת לנצח ולטשטש את המהמורות.
