מותו של מוני פנאן לפני שש שנים היכה בתהדמה את כל הספורט הישראלי, ובעיקר את האנשים שהיו בסביבת מכבי תל אביב בשנים שקדמו למותו. אחד השמות הגדולים ברשימה הזו הוא ללא ספק שארונאס יאסיקביצ'יוס, שזכה עם מכבי בשני תארים אירופיים ונחשב לאחד השחקנים האהובים ביותר בהיסטוריה של המועדון הצהוב.
הרכז הוותיק, שפרש לפני שנה וחצי ממשחק והתמנה לתפקיד עוזר מאמן ז'לגיריס קובנה, פרסם ספר אוטוביוגרפי, בו הוא שופך אור על סוגיית פנאן, האימונים עם פיני גרשון ודייויד בלאט ועל החיים בישראל בין השנים 2003-2005.
"מוני היה דינמי מאוד על הספסל, אחד שאף פעם לא נח. הוא התערב הרבה יותר מדי במה שקורה בקבוצה יחסית למנהל. כשחתמתי במכבי דייויד בלאט, שהיה אז המאמן, אמר לי: 'מוני יתקשר אלייך, הוא יהיה האבא והאמא שלך. הוא יהיה כל מה שאתה צריך שהוא יהיה'. כשהבנתי שהוא התאבד הרגשתי נורא. אולי הוא לא יכול היה לשאת את הלחץ בגלל הטעויות שהוא עשה, טעויות שלא קשורות לקבוצה".
רכז העבר של הצהובים סיפר על עיסוקו של פנאן, נושא שעד היום נשאר מסתורי ולא ברור: "במשך שלושים השנים שהוא היה במכבי הוא ניהל סכומי כסף גבוהים. דייויד פדרמן לא אהב את זה ומהסיבה הזאת פיטרו אותו לתקופה מסויימת. פנאן הציע לי לעשות איתו עסקים לעיתים קרובות. כשהסכמתי, זה היה זמן קצר לפני ההתרסקות שלו. כולם אהבו את מוני. אני שונא את הכתם שנשאר בי מהסיפור הזה. הוא השאיר הרבה אנשים בחובות".
בספרו שאראס ביקר בחריפות את האימונים תחת פיני גרשון, שהיה מאמנו בכל התקופה בצהוב: "אימון שלם במכבי היה פחות קשה מאימון קליעות בקדם עונה עם פשיץ' בברצלונה. האימונים היו ממש קלילים תחת גרשון. היינו עושים כל מיני שטויות או משחקים כדורגל. רק בימי שלישי הייתה שעה וחצי של כדורסל נטו. ביום רביעי היינו עושים אימון קל כי יש מחזור יורוליג ביום חמישי. בשישי גם לא התאמנו כי זה היה לפני שבת. בסך הכל התאמנו שלוש פעמים בשבוע".
על הסיטואציה של גרשון כמאמן ובלאט כעוזר: "זה היה ייחודי כי בלאט היה מאמן ראשי לפני כן, אבל המהלך הזה הוכיח את עצמו. בלאט יודע לדבר כמו שצריך עם השחקנים ולהגיע ללב שלהם, הוא גורם לך לרצות לחתום בקבוצה שלו. גרשון היה נחמד עם שחקנים, התבדח באימונים ולפעמים אפילו היה מדבר בשני טלפונים בו זמנית בזמן האימון. הוא אפילו היה אוכל פיצה בזמן שרצנו מצד אחד של המגרש לצד השני. אלו לא היה תנאים אידאליים לאימונים".
למרות המתקפה החריפה, לשאראס גם היו מילים טובות על המאמן שלו בעבר: "הוא 'מאמן המשחקים' הטוב בעולם עם אינסטיקטים מדהימים. תמיד היה חוויה איתו. זכינו באליפויות קלות וכולם שיחקו טוב, אבל כל הזמן פחדתי שהאימונים ישפיעו על המשחקים. לא הרגשתי בנוח עם הסיטואציה הזאת".
"לא התלהבתי לחיות בישראל", חשף שאראס, "אני קנאי לפרטיות שלי, וברגע שמכירים אותך שם הופכים אותך למשפחה. צלמים עקבו אחרי בצורה מוגזמת. למרות זאת, התחלתי לצאת עם ישראלית, תל אביב זו עיר שבולעת אותך". הליטאי גם סיפר על חבריו לקבוצה: "שארפ גרם לכולם לצחוק עם הפרצוף שלו, הוא אף פעם לא ויתר על הבדיחות. אנתוני פארקר היה אלוף ומלא בערכים, התחברנו מהר מאוד. מייסאו באסטון היה חוסם אדיר וכל הזמן ביקש שאסדר לו האלי-הופס".
יש שם אחד שהרשים את שאראס יותר מכולם: דייויד בלו. "פיני בכלל לא אהב אותו והעדיף את גור שלף על פניו למרות שהוא גם ידע שדייויד טוב יותר", סיפר, "בלו לא ויתר. היה בו משהו ייחודי, הוא היה אגואיסט ולא נחמד, אבל אי אפשר היה להישאר אדיש לרעב שלו. תמיד הוא היה מגיע ראשון לאימון, מתחמם, זורק לסל, הוא הוכחה שאסור להרים ידיים אף פעם. זה הצליח לו, הוא היה הטוב בקבוצה".
