כל אדם שראה את דימטריס דיאמנטידיס עולה על הפרקט, יודע עובדה אחת ברורה – אותו, לא מודדים בממוצעים, הוא מעדיף תארים – 9 אליפויות ו-9 גביעים ביוון, 3 זכיות ביורוליג כשהוא מוכתר פעמיים כ-MVP, עוד 6 פעמים שחקן ההגנה של השנה באירופה, אלוף אירופה עם יוון והרשימה נמשכת ונמשכת.
בעונה הטובה ביותר שלו ביורוליג הוא קלע 12.5 נק' בממוצע למשחק, מספרים שמתאימים ל"רול פלייר", ולא לאחד הגארדים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופי – אבל שוב, את התמנון לא מודדים בממוצעים. הזרועות הארוכות שלו אספו ואספו תארים, גם כשלצידו לא היו את השחקנים הכי מבריקים או מוכשרים באירופה. דיאמנטידיס תמיד ידע ללכד את השורות, להיות השחקן שהולכים אליו בכדור האחרון, זה שמקבל את ההחלטה הכי נכונה בשבריר הזמן שנותר על השעון, מוח כדורסל יוצא דופן, שמחפה על היעדר נתונים פיזיים מפלצתיים.
אבל בשנה האחרונה, בגיל 34, התחילו להופיע הסדקים – מכיוון ואנחנו לא שופטים ממוצעים, נתעלם מהעובדה שקלע 8 נק' בממוצע בלבד, הנתון הנמוך בקריירת היורוליג שלו. אבל גם מהבחינות האחרות, לא היו סיבות רבות לאופטימיות – את סגל השחקנים הבינוני, בקנה המידה של פנאתינייקוס, הוא לא הצליח לשדרג. פאו סיימה את העונה האירופית עם מאזן של 12 ניצחונות מול 12 הפסדים,ולא הצליחה להוות איום אמיתי מול צסק"א ברבע הגמר, כאשר שלושת ההפסדים של היוונים היו בפער ממוצע של 22 הפרש.
גם שפת הגוף לא בישרה טובות – הניצוץ שהיה נדלק ברגע האמת הופיע רק פעמים בודדות, ופאו סיימה את העונה עם הגביע היווני בלבד – וכמו שאמרנו, בתארים, דיאמנטידיס נמדד, ועוד איך נמדד.
עוד לפני פתיחת עונת 14/15, התרוצצו השמועות על פרישה אפשרית – לאחר העונה, זה הפך לרשמי. בראיון לתקשורת היוונית הודיע כי בסוף העונה הנוכחית, יתלה את הנעליים אחרי 17 שנה. "אחרי שהקמתי משפחה, התעייפתי מאורך החיים של הספורטאי. אני מתגעגע לאישתי ולילדים" אמר. "את הבעיות הפיזיות אני יכול לקבל, אבל ברגע שהפן מנטלי לא חזק, זה כבר קשה יותר".
למרות שהודעת הפרישה שלו לא הפתיעה רבים, היא הספיקה בשביל לייצר את מסע הלחצים כדי לנסות ולהשאיר את דיאמנטידיס לצידו של הכדור הכתום. "אני רוצה לראות אותו גם בקיץ הבא, זאת אחת המטרות שלי" סיפר מאמנו החדש סשה ג'ורג'ביץ'. ואסיליס ספאנוליס, יריבו הגדול מאולימפיאקוס וחברו לנבחרת יוון, הוסיף ואמר את מה שכולם חושבים "עולם הכדורסל יהיה דל יותר בלעדיו".
דימטריס דיאמנטידיס, ואת זה חייבים להדגיש, הוא נכס לכדורסל האירופי ומודל לחיקוי. בעידן שבו ששחקנים אירופאים נבחרים בפסגות הגבוהות ביותר של דראפט ה-NBA, בהתבסס על כישרון גולמי בלבד וללא "שקרעו זוג נעליים", דיאמנטידיס הוא הוכחה לילדים הפחות מוכשרים, הפחות פיזיים והפחות אתלטיים, שאפשר אחרת. 17 שנה שרף את הפרקטים ביוון בהירקליס ופנתאינייקוס, ולא התפתה להכניס לרזומה שלו תקופה מעבר לים, כי הבין שזה פשוט לא מתאים לו. לא הייתה לו את היכולת להתמודד עם הדרישות -בNBA, וזה בסדר. דיאמנטידיס, כמו בודירוגה האגדי, שגם העביר קריירה שלמה באירופה, הם ההוכחה שיסודות כדורסל עדיין שווים משהו – כל שינוי כיוון, כל כדרור, כל צעד הגנתי, כל כניסה לסל, הכל תוצאה של שנים של אימונים וביטול החסרונות הגופניים, עם הפקטור שבסופו של דבר אי אפשר בלעדיו במשחק הכדורסל – השכל.
עוד לפני שיירד המסך על הקריירה המפוארת של דיאמנטידיס, נותרה לנו עוד עונה אחת לפחות להנות ממנו – נדמה שגם קברניטי פנאתינייקוס הבינו שמגיע לו את הכבוד הראוי, ולשנת הפרישה, סידרו לו את הקבוצה הכי חזקה שראינו באתונה מזה לא מעט שנים.
ניק קלאת'ס חזר מה-NBA כדי להוריד את הלחץ בהובלת הכדור, מירוסלאב ראדוליצה הוא תוספת מצויינת בתוך הצבע לכל קבוצת יורוליג שמכבדת את עצמה, סשה פאבלוביץ' יביא ניסיון, ומהשנה שעברה נותרו פוטסיס הוותיק, גיסט האתלטי, ודור צעיר ומוכשר של יוונים בראשותם של פאפאס ויאנקוביץ'. את החבורה הזאת ינהיג דג'ורג'ביץ', שינסה לתרגם את ההצלחה בנבחרת הסרבית בשנתיים האחרונות גם למסגרת הקבוצתית.
ובכל זאת, גם בגיל 35, דיאמנטידיס הוא עדיין המפתח להצלחה של פנתאינייקוס – אם יצליח בפעם האחרונה לפרוס את זרועותיו הארוכות ולאסוף תחתיו את החבורה החדשה שנבנתה בבירה היוונית, ה"אואקה" שוב יהפוך למבצר, השכל הישר יגבור על ים של אתלטיות, ולדיאמנטידיס תהיה אפשרות לפרוש בנחת, עם עוד גביע בארון.
