איכשהו, בשבוע האחרון נטעה מכבי תל אביב שביב של אופטימיות ואפילו הפסימיים ביותר, כנראה בגלל ההיסטוריה וה-DNA של המועדון, קיבלו תחושה שאפשר לעשות זאת ולנצח במלאגה. אבל המציאות סטרה לצהובים בפנים.
המסרים שז'אן טבק מעביר מהיום הראשון שבתפקיד מאוד נכונים. אינטנסיביות, אגרסיביות, פשטות והרגלים של המשחק. אבל יש דברים שאומרים, ויש דברים שאמורים לעשות. הקרואטי אמור לדעת מה יש לו בידיים, ומה הוא יכול לעשות עם חומר השחקנים. לבוא ולהגיד בסוף המשחק ששינוי לוקח זמן זה הכי קל, אבל המטרה בהחלפת מאמן היא להביא ניצחונות, ואם כבר שינוי - אז בטווח הקצר.
הגדולה של מאמן, היא להתאים את שיטת המשחק לחומר השחקנים הקיים. אנחנו לא בקולג', וזה לא השלב להנחיל את ה'אני מאמין' על שחקנים שזה פשוט לא מתאים להם. סילבן לנדסברג, גיא פניני ודווין סמית' לא יוכלו ללחוץ ולרדוף אחרי שחקנים על כל המגרש, פשוט כי אין להם את הרגליים לעשות את זה. סוג שחקנים שכזה, דורש הגנה שתהיה בנויה על מיקום נכון ועזרות נכונות. כשזה לא קורה, מגיע קוזמינסקאס ומדביק שתי עבירות לסמית', ובלעדיו - מכבי לא יכולה לנצח בחוץ את מלאגה.
על היכולות ההגנתיות של פרמאר ורוצ'סטי כבר דובר רבות, אבל הפעם צריך לגעת דווקא ברנדל – שלהבדיל מחבריו זקוק לריסון בסגנון משחק שכזה. בגלל אקטיביות היתר שלו, הפורוורד עשה 4 עבירות שטותיות, שלמעשה פירקו את הנדבך החשוב ביותר, ציר הפורוורדים שלו ושל סמית'. גם ההגנה של אונואקו, שבא מסירקיוז שם לא שומרים אישית לוחצת ורק סוגרים את הצבע באיזורית, לא מתאימה לשינוי שטבק מנסה להנחיל בקבוצה.
שוב, וחשוב להדגיש, המסר של אגרסיביות ואינטנסיביות חשוב, אפילו מאוד, אבל כאן היועצים (המנהל המקצועי, עוזרי המאמן) היו צריכים להיכנס לתמונה. בשנים האחרונות מכבי ניצחה במלאגה בזכות תחבולות והיה צריך למצוא את האיזון בין המצב בפרקט, יכולת השחקנים ויכולת התגובה של היריבה. באגרסיביות ובאינטנסיביות יתר, כשהשופטים שורקים כל עבירה ומכבי מבצעת 9 עבירות ברבע הראשון (קצב של 36 במשחק) לא היה טעם להמשיך ו"לפוצץ" ולהישאר בהרכבים בעייתיים עקב עבירות ורוטציות לא ברורות (בנדר חילוף ראשון במשחק העונה כדי לשמור את קוזמינסקאס, או שעדיף שחקנים שכבר עשו משהו במפעל?).
כשאין הרגלי הגנה נכונים, ונדבקים במסר של אינטנסיביות ואגרסיביות, סתם "מפוצצים" וזה מה שמביא ל-9 עבירות ברבע הראשון. ההגנה של מכבי, עם כל הלחץ והאגרסיביות, חטפה רק 5 כדורים וגרמה למלאגה ל-8 איבודים בלבד. עוד הוכחה לכך שצריך להבין מה יש ביד, ולא ללכת בכל הכח עם דף המסרים מהבית.
ואם כבר התאמה ליריב - כאן הייתה אמורה להיכנס למשוואה ההיכרות של טבק עם מאמן מלאגה. צורת ההתקפה שלו נגד איזורית או איזורית שמתחלפת לאישית, שהביאה לניצחונות של הצהובים בספרד בשנים האחרונות, היא שבלונית. מכיוון שלצהובים היה את זה בארסנל, היה מקום להשתמש בזה כתוכנית גיבוי ולא להיקלע לריצת 20:0 בשלב כל כך מוקדם.
אם הדיווחים מהמחנה הצהוב נכונים, והאימונים באמת ארוכים יותר (כשעתיים-שעתיים וחצי) - זו לא הדרך לשפר בשלב הזה כושר גופני, שטבק כבר רמז בשבוע שעבר שהוא בעייתי, וגם לא אספקטים מקצועיים וטקטיים. החשיבות ששחקנים יגיעו רעננים למשחקים נחוצה יותר מתרגיל אימון. הריכוז ויכולת הלמידה והקליטה באימון ארוך שכזה, בשלב כזה של העונה, מוגבלת ופוגמת ברעננות למשחק. הבסיס של מכבי מאוד מנוסה, סוג של צבא חכם וקטן, וצריך להעביר את המסרים באימונים קצרים, תכליתיים ואינטנסיביים.
בצד השני של הפרקט, בהתקפה, מכבי קלעה רק 31 אחוז מטווח שתי הנקודות. היחס בין כמות הזריקות מהשתיים ומהשלוש הראה שאין יד מכוונת. 32 זריקות מ-2, 29 מ-3 ובעקבות זאת רק 11 פעמים על הקו – כששוב חזרנו לעקב אכילס של הצהובים. רק ללמדכם ש-35 זריקות העונשין נגד צסק"א בשבוע שעבר לא מעידות על שינוי בגישה.
בהיעדר שחקני מטרה ושחקני פנים דומיננטיים (אונואקו, אמבקווה, אופייבו ורנדל קלעו ביחד רק 5 נקודות, כולן של אמבקווה) נדרשת עבודת אימון בכדי ששיטת המשחק וההוצאה לפועל דרך התרגילים יביאו את השחקנים לעמדות מהן יקלעו באחוזים גבוהים מהשתיים. ראינו שלמרות כמות הזריקות מחוץ לקשת, והאחוזים הטובים, זה לא היה חלק ממשהו מובנה או מתוכנן.
לסיום, מכיוון שמכבי ת"א כבר לא תלויה רק בעצמה, תהיה הערב צפיית שיא למשחק בין דרושאפקה לבאמברג, כדי שנמשיך להתעסק בתורת הסיכויים ובשיפור אלמנטים מקצועיים.
