sportFive953184 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
פיטינו בפאו. כך או כך, היה כיף לראות אגדה בפעולה מקרוב (Getty Imag (צילום: ספורט 5)
פיטינו בפאו. כך או כך, היה כיף לראות אגדה בפעולה מקרוב (Getty Images) | צילום: ספורט 5

כשריק פיטינו הגיע לפנאתינייקוס, עכברי הכדורסל התקשו לסגור את הפה. איך ייתכן שמאמן שעבר כל כך הרבה תחנות, אימן ב-NBA, נחשב למאמן אגדי במכללות ונכנס ל'הול אוך פיים', מגיע בגיל 66 ליוון? התשובה ברורה: זה אמנם אתגר נחמד לסוף הקריירה, אבל משהו הבריח אותו מארה"ב. היום (חמישי), המאמן הוותיק פיזר את הערפל סביב אותם ימים שהובילו אותו לפאו, תוך שהוא חושף פרטים על נכדו החולה, חקירות ה-FBI ופרשת החשפניות בלואיוויל.

"יש לי נכד שיש לו אפילפסיה מסוג מיוחד, יש רק 300 אנשים בעולם שחולים במחלה הזאת והוא רק בן שנה", הסביר פיטינו את ההחלטה לעזוב את פנאתינייקוס אחרי עונה. "רציתי לבלות את חצי השנה הבאה בעזרה לילדים שלי להפוך כל אבן כדי למצוא גנטיקאי ולמצוא תשובות, כי אנחנו לא יודעים כלום. אני רק מנסה לנצל את הקשרים שצברתי במשך יותר מ-40 שנים כמאמן כדורסל. בעוד חצי שנה מעכשיו, בתקווה שהדברים ישתפרו, אחזור לאמן איפשהו".

על התקופה באוניברסיטת לואיוויל, שגררה חקירת FBI על תשלומי שוחד במטרה לגייס שחקנים ופרשת מסיבות חשק של שחקניו, הוסיף המאמן האגדי: "עבדתי שם 17 שנים ועשיתי כל כך הרבה דברים כדי לעזור לאוניברסיטה. הם התקשרו אלי, אמרו ש-FBI בדרך ושאלו אם אני יודע משהו על זה. כמובן שלא ידעתי כלום. לא היה לי שום קשר לזה. במבט לאחור, הם פיטרו בגלל סיבות אחרות בין היתר, בתוך תוכם הם ידעו שאני חף מפשע".

"הייתי האדם האחרון שידע על פרשת החשפניות", המשיך פיטינו לספר על אותה פרשה. "אני האחראי, אבל ידעתי אחרון. אין מאמן בעולם שהיה מסכן את העתיד שלהם בצורה כזאת, כי להביא חשפניות למגורים לא יעזור לך להתקדם, אלא רק יכניס אותך לבעיות. העובדה שזה קרה כמה פעמים בשנה במשך ארבע שנים ולא יצא החוצה לתקשורת, זה הדבר המדהים כאן. אחיין שלי גר ליד אחד האשמים ולא ראה דבר. איך לעזאזאל הייתי יכול לדעת?"

"האם אני המוביל? כן. האם אני צריך לקחת אחריות על כל מה שקורה? כן. אבל אני לא יכול לשבת כאן ולהגיד שהייתי צריך לדעת, כי אם הייתי יודע הייתי עוצר את זה תוך עשר שניות. ולא יודע מה הייתי עושה, הייתי מגיב בצורה קשה לאלו שעשו את זה, אבל לא הייתי יכול לעשות כלום בצורה שונה".

כשנשאל אם היה חזר ללואיוויל ענה: "חד משמעית כן. אני אוהב את האוניברסיטה בלואיוויל, אני אוהב את האוניברסיטה של קאנטקי, אני אוהב את האנשים בקאנטקי. אני לא אתן ל-5-10 אנשים להרוס את הרגשות שלי כלפי המקום שביליתי בו 17 שנים. הדבר הראשון שאתה לומד בגיל 66, זה לשים את הדברים מאחורייך. אני כבר לא מודאג".