"לא הרגשתי שאני צריך לשנות את צורת החיים שלי, אני מאושר מאיך שאני חי". יממה אחרי ההודעה שהיממה את כל עולם הכדורסל, דייויד בלאט התפנה לדבר בראיון חושפני על הכל. המאמן המעוטר ומבין המצליחים ביותר של ישראל סיפר לערוץ הספורט על החיים ביוון, על ההתמודדות עם מחלת הטרשת הנפוצה ועל המחשבות לעתיד. הראיון המלא יעלה מחר לאתר ערוץ הספורט ובחדשות הספורט.
תחילה נשאל מה הדבר הראשון שעבר לו בראש כשגילה על המחלה: "לא חשבתי על הסוף. לשמחתי הרבה אני מקבל תמיכה מהבעלים של הקבוצה שלי ומהסביבה שאני נמצא בה. לפני שלושה ארבעה חודשים גיליתי, אני לא נכנסתי ללחץ. קראתי על זה והמשכתי בינתיים לעבוד. יש הרבה שידוע על זה והרבה שלא ידוע. צריך לחנך את עצמך ללמוד דברים, זה מאד חשוב. יש אנשים שרוצים לשתף פעולה ולדבר ולעזור. לתרום מהידע שלהם. אני גם למדתי על עצמי משהו. דווקא כשיש בעיה צריך להיות פתוח ולאפשר לאנשים לעזור לך".
"במשפחה לא היה שוק. כמובן שזה השפיע וזה טבעי. זו לא מחלה קלה, ולא עם פתרונות יותר מדי ידועים. אומרים שיש השפעות מרחיקות לכת. יש אנשים שזה תוקף מוקדם יותר או מאוחר יותר. אבל ממה שאני סובל אפשר למצוא אנשים שנמצאים במצבים הרבה יותר קשים. מהם אני מקבל השראה. אני יודע שאנשים מתמודדים עם דברים קשים מאד, והם מתמודדים בצורה מאד יפה. בעיות פיזיות, מנטאליות, או חס וחלילה טרגדיות כאלה ואחרות. אני חושב על הדברים ומקבל מזה פרספקטיבה ואז יש לי רצון להתמודד. אני לא לבד, אנשים עוזרים ומגיבים, אבל אני לא יותר או פחות מכל אחד אחר עם המלחמה האישית שלו או שלה".
"עצם העובדה שאני פתוח עם אנשים על זה ונותן להם להיכנס לעולם שלי, והיום נכנסים דרך הדלת ולא החלון, זה עושה לי טוב. זה נותן לי הקלה כזאת, ויותר מזה את הרצון לעזור. לא היו מחשבות על הרע מכל, כי אני בטח לא קרוב לזה. יש רגעים, כל יום יש רגע - אולי שאני לא יכול לקום כמו שצריך, או להראות תנועה על המגרש ואני לא יכול להדגים. זה מתסכל ומעיק. זה גורם לי לחשוב 'אתה בסדר? אתה יכול לעשות את הדברים שאתה רוצה?', ואז אני מתעשת. השפעות קוגניטיביות? בחלק מהמקרים של המחלה יש, אבל זה לא המקרה שלי. כל עוד אהיה חד, אז הכל בסדר".
הצד החיובי: "מאושר מהחיים שלי"
המאמן סיפר גם קצת על החיים ביוון ועל ההתמודדות שלו מבחינת טיפולים: "אני נמצא בשלב של החיים שלי שאני חי איפה שאני רוצה. המשפחה היא חלק מהחיים שלי, חלק מאד חשוב. לא הרגשתי שאני צריך לשנות את צורת החיים שלי. אנחנו נמצאים פה ביוון. ישראל זה גן עדן, אבל פה זה לא רחוק מזה. אני מאושר מהחיים שלי".
"קושי במשחקים? לא רק, אבל בעיקר. אי אפשר להגיד שאצל כולם התופעות הן אותו הדבר, הדברים אצל כל אחד הם שונים. מול מכבי אנשים ראו שהתקשיתי ודיברו על זה, אבל באותם רגעים אני בעצמי לא ידעתי. חשבתי שזה קשור לבעיות האורטופדיות. היום אני במצב יותר טוב כי אני עובר אימונים קפדניים. יש שורה של תרגילים של תנועה, כוח ושיווי משקל, שזה מאד אופייני לסובלים מהמחלה. אני עושה תרגילים עם מאמן הכושר שלנו, וגם אימוני שחייה. זה יום-יום, אני חייב לעשות זאת. כמובן גם להקפיד על תזונה נכונה. לא יודע אם ירדתי במשקל, אבל אני נראה קצת יותר טוב".
"טיפול תרופתי? מקבלים כל מיני עצות ואפשרויות, אני משתמש בסוג מסוים של תרופה, שהיא אמורה לעצור את ההידרדרות של המחלה. זה טיפול שבו פעם בשישה חודשים אני מקבל אינפוזיה. ובאופן כללי עושה את כל שאר הדברים שכבר אמרתי. זה לא הטיפול היחידי, אני בודק את הכל כדי לראות אם לנסות דברים אחרים. אני שומע על דברים לא מהעולם הזה כמו לשבת על תקרה ולאפשר לדבורים לעקוץ אותי. הלכתי לרופא כדי לברר על זה ואמרו לי שזה באמת קיים והוכיחו שזה עוזר. אני לא בשלב הזה, משתי סיבות: אני לא רוצה להיעקץ ולא לשבת על תקרה בגלל שיווי המשקל. אבל צריך לבדוק הכל ולבחור מה הכי מתאים".
"זה גם קשור לכדורסל. יש הרבה דרכים לטפל בהגנת פיק אנד רול. צריך להיות עם ראש פתוח ולא בתוך החול. אומרים שאין חדש מתחת לשמש, אבל כל מה שלימדו בכדורסל כבר לימדו, ואנחנו המאמנים משתמשים בחלקים של כל השיעורים האלה. לא המצאנו את המשחק מחדש, או את התרגיל החדש. צריך פשוט לשחק עם כל דבר קצת ולהביא איזה שוני קטן".
התמודדות בלחץ של המקצוע: "לא מחפש רחמים"
בלאט נשאל אם ביוון התעסקו בנושא הבריאותי שלו: "כן, הרגשתי את זה. כשאתה עולה למסיבת עיתונאים והולך לא טוב, הם מסתכלים ושואלים. זה בסדר ולגיטימי. הרגשתי אחריות וצורך לבוא ולהגיד את האמת. להנהלת אולימפיאקוס סיפרתי מיד, כי בגללם קיבלתי את התמיכה ואת הרופאים שעברתי איתם את התהליך של גילוי המחלה. לאחר מכן ישר התייעצתי עם הרופאים בישראל, אבל בגלל הבעלים הגעתי למה שהגעתי כאן ביוון. לפני שהוצאתי את ההודעה כמובן אמרתי להם. סך הכל אני עובד אצלם וחלק מהמערכת שלהם ומאד שמח על כך".
"הם אנשים ברמה מאד גבוהה. בני אדם קודם כל, ואני בר מזל על כך. הגיבו כמו אנשים אנושיים. השחקנים? כשיצאתי עם ההודעה סיפרתי להם. השחקנים בעונה שעברה לא ידעו, עדיין לא הייתי מוכן לצאת עם זה. זה לא היה כל כך הרבה זמן, רק לקראת סוף השנה. הם הבינו שמשהו לא בסדר או אולי שונה. הם ראו שאני מסוגל לאמן, אבל שפיזית משהו לא הכי בסדר. גם כאן יש שיעור של עולם הספורט. שחקנים משחקים פצועים ועם בעיות, והם מתמודדים ונותנים מעצמם. לפעמים הם מצליחים להתגבר על הבעיות כי הם חייבים, זה המקצוע שלהם. להתלונן לא מוביל אותך למקומות טובים. להתגבר ולהצליח למרות הכל זה חלק מהייעוד שלנו בספורט".
בלאט הגיב לגבי האפשרות שאולי יוותרו עליו כמאמן: "יכול להיות שהם חשבו על זה, לא אמרו לי. הם יודעים שאני מתפקד. אני סך הכל חלק מהמערכת. לא רוצה לנסות להרוויח רחמנות או זמן. אני יודע שיש לי עבודה לעשות. אם אהיה טוב אז אהיה, זה לא קשור אחד לשני. זה המצב שלי, המצב הקיים. קיבלתי כבר כמה הודעות מקולגות במקצוע, גם ביורוליג וגם ב-NBA, כולם צחקו שאני לא אקבל מהם הטבות. כמו שצריך, אוהב את זה. בלי רחמים".
המאמן נשאל על כך שהלחץ במקצוע עשוי היה להשפיע על המצב: "אני נמצא בעונה ה-28 שלי כמאמן ברמות הגבוהות, אז למה זה לא קרה לפני 20 שנה או 15? זה אותו עולם. אם זה ככה, אז יכול להיות. אני אישית לא חושב. המון אנשים חיים בלחץ ומתמודדים עם סביבות לא קלות. לא חושב שזאת הסיבה. אם זה יתרום לחקר של הנושא במובן מסוים, שיבדקו".
"אימנתי את מכבי תל אביב הגדולה לא מעט שנים, ופעם שיחקנו גם בליגה האדריאטית. אימנתי גם ב-NBA, פי שלוש מהעבודה שאני צריך עכשיו לעשות. הכל קשור לאיך שמתנהלים ולאיך שמתייחסים להכל. הקושי קיים לכולנו במקצוע. אצלי עכשיו יש קצת יותר קושי. מישהו שמשחק עם רגל פגועה או גב לא טוב גם עם קושי, אבל אנחנו גלדיאטורים מודרניים. לא הולכים לקולוסיאום ונלחמים עד המוות וזהו. שם מתים מוקדם בגלל העיסוק".
לא מתכוון לעצור פה: "לא השלב האחרון בקריירה המקצועית"
"הרופאים שאני דיברתי איתם לא אמרו לי שלא כדאי לאמן, לשמחתי. אומרים לי להיזהר מלעשות יותר מדי השקעה פיזית. אבל מה שאני עושה במשחק זה לא כמו אימון ספורטיבי, זה יותר בראש. אני מסוגל. התחלת הסוף של הקריירה? אני אומר לא מעט פעמים שזה לא השלב האחרון שלי בקריירה המקצועית. מתכוון לעשות עוד הרבה דברים. לא יודע בדיוק עד מתי אאמן, אבל תמיד תכננתי למשהו אחר. אני אוהב את המקצוע, ולשמחתי הצלחתי לעשות הרבה דברים, אבל תמיד הרגשתי שיש לי משהו יותר חשוב לעשות שאני רוצה, אולי משהו יותר ממלא את הרוח. לא יודע אם קשור לכדורסל. פוליטיקה? אולי יותר כמו דיפלומטיה, זה יותר מושך אותי. שזה יהיה קשור לעולם, ולא רק ספציפית לענף".
"הסוף בקריירה קרוב? לא יודע לענות על זה. אנשים שמכירים אותי טוב יודעים שזאת המחשבה שלי, זה היה כבר כמה זמן. הלך לי יותר מדי טוב אז לא רציתי לצאת מזה. יש לי דברים אחרים לעשות ואני מחכה לרגע שאוכל לעשות אותם. שנה אחרונה במכבי תל אביב? היא במצב טוב. לא מדברים על זה כרגע. כשאתה במקום מסוים אז אי אפשר יותר מדי לדבר על הנושא הזה. אני כבר חייתי כמו באגדה, לא הייתי משנה את הפתיחה, האמצע או הסוף".
על אולימפיאקוס הוסיף בלאט: "זה מקום טוב. עומד מאחורי ההחלטה של הבעלים שלנו בצורה טוטאלית. הבנתי למה עשו את מה שעשו, ומקווה שגם יקבלו מזה את התוצאה הסופית שהם רוצים לקבל שהוא מאבק של יותר ממשחק כזה או אחר. מחפשים צדק ושוויונות. לקחו החלטות רציניות וקשות בעונה שעברה, ובקיץ הזה לא קיבלו תשובות למה שרצו, אז החליטו לא להשתתף בליגה. התוצאות יצטרכו להצדיק את האמצעים, מקווה שבטווח הארוך זה כן יעזור".
"יכול להיות שנראה בעתיד שוני בכדורסל האירופאי. יכול להיות שהיורוליג כולה חושבת על האפשרות בעתיד להיות ליגה סגורה שהקבוצות שלה לא משתתפות בליגות המקומיות. לא בטוח, אבל לא אהיה מופתע אם זה יקרה. אני כמאמן תומך בהחלטות, יודע שזה לא יהיה קל וצריך לנסות להתנהג בעולם החדש הזה. כשאתה בונה סגל ליורוליג צריך סגל רחב של שחקנים שרוצים לשחק ולקבל ביטחון ואת היכולת להראות את עצמם".
"הקיץ עבדתי יותר קשה מאי פעם. לא הייתי צריך רק להביא שחקנים אלא גם לעשות שכנועים כי שחקנים שואלים לגבי מה יהיה בעונה הקרובה. זה לא היה פשוט. חלק מהשחקנים אמרו שהם פחות מעוניינים בליגה המקומית. הבינו שכלכלית וחשיפתית נקבל את מה שנצטרך מהיורוליג. אלה היו הבעיות שהייתי צריך לטפל בהן. היו מצבים שהייתה לי חירות מוחלטת לגבי בחירת השחקנים. לפעמים הייתה נגיעה של עוד אנשים. זה מאד דומה למכבי, ההנהלה מעורבת ומקבלת את האינפורמציה. היא משתתפת בכל מה שקשור לבחירה. פה אני לא המילה האחרונה, יש לי בעלים והנהלה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. ככה זה צריך להיות".
עם מבט לעתיד: "ישראל זה איפה שהלב שלי נמצא"
המאמן נשאל כמובן גם על עמרי כספי: "כשאני שומע את עמרי אני תמיד נזכר במשחק ששידרתי בערוץ 5 כפרשן. היה משחק ראשון של עמרי ב-NBA, והוא נתן משחק נהדר. אמרתי לכולם 'הנה הוא הוכיח את עצמו, זה הולך להיות שחקן של קריירה ארוכה ב-NBA, אפילו 10 שנים'. והנה זה קרה, אפשר לנסות למצוא את זה. מגיע לו כל הכבוד על כל מה שעשה בשביל הכדורסל הישראלי ואוהדי הכדורסל בישראל. זו סגירת מעגל לחזור למכבי, זה פנטסטי. זו הזדמנות טובה בשבילו להגיע ולשחק כדורסל כשחקן חשוב, לתת מעצמו ולתפקד באופן יציב בקבוצה שלו".
"יותר טוב לו שהוא בא מהעולם הזה כי ההסתגלות תהיה לו יותר קלה. יש דברים שונים בין ה-NBA לאירופה. על המגרש הוא יצטרך לעבור תהליך, הסגנון והטקטיקה שונה, החוקים קצת שונים. יש דברים שהוא יצטרך להסתגל, הוא בחור חכם ויידע מה לעשות. איך מתרשם ממכבי? עבדו, בנו. הצליחו לחזק את הקבוצה איפה שרצו. אני אמנם חלק מהעבר של מכבי והאנשים שם יקרים לי. התפקיד שלי להתחרות איתם, אז הפעם לא אפרשן את מכבי".
על החזרה האפשרית ל-NBA אמר: "אחרי השנתיים שכן ניסיתי לחזור והייתי קרוב, אבל לא יצא, אז החלטתי קודם כל לחתום כאן לשנתיים ולהישאר באירופה. זו ליגה נהדרת וחזקה. 15 שחקני NBA עשו את הדרך לאירופה הקיץ. אני לא כל כך חושב על NBA היום. אולי אמצא את עצמי בתפקיד כלשהו שם, לא יודע. אני כן יודע שאני מרוכז במה שעומד מולי היום. העתיד? בעניין הזה לא חושב על זה יותר מדי".
"מת'יו דלבדובה שלח לי תגובה. הוא היה בחמישייה שלי בגמר ה-NBA. הוא נתן את הלב, כששחקנים בכירים אחרים היו פצועים. הוא שיחק תוך כדי העונה ובפלייאוף במיוחד אחרי שקיירי נפצע. השקיע כל כך ונתן מעצמו והקריב. אחרי המשחק השלישי הוא לא יכל לקום. הוצאנו אותו מחדר ההלבשה לבית החולים. למשחק הרביעי כבר לא היה לו כוח וכמובן לא ניצחנו. קיבלתי ממנו הודעה. לברון? לא שלח, זה בסדר. הרבה שחקנים שאימנתי לו שלחו והרבה כן. לא ציפיתי שהוא ישלח, לא בגלל משהו אישי איתו. לא ציפיתי שאף אחד ישלח".
למה אתה הכי מתגעגע שעשית לפני המחלה?
"לרוץ בחופשיות, על הים או על המגרש. אני מקווה להגיע לזה".
כמה התסריט הבא חלומי או עבר בראש: "למרות שחולה בטרשת נפוצה, דייויד בלאט הוביל את אולימפיאקוס לזכייה ביורוליג"?
"הייתי מעדיף לראות כותרת: בגלל המחלה, בלאט הצליח לעזור לאנשים אחרים. זה היה עושה לי יותר טוב. תארים כבר עשיתי, יש דברים יותר גדולים מזה".
