איך אתם הייתם מגדירים מפלצת? זו לא שאלה כל כך קלה, אבל שכשמדובר בכדורסל אפשר לכל הפחות לטעון שמפלצת הוא שחקן שיכול להשתלט על המשחק במספר דרכים, וליריב פשוט לא יהיה מה לעשות מול התופעה מן העבר השני. זו יכולה להיות דומיננטיות יוצאת דופן בהתקפה, נוכחות מאיימת בהגנה, אנרגיה מדבקת ואולי גם מהלכי הקרבה שמדליקים את הקהל ומשנים את כל התמונה. אבל מה קורה כשכל אלה מתממשים בשחקן אחד ובאופן כמעט קבוע? במקרה כזה, מקבלים מפלצת בע"מ, ולתואר הזה אין ראוי יותר מאשר מתיאס לסור.
מי שיפגוש את מכבי תל אביב לסדרת פלייאוף עם פאו כבר היה בידיים של הצהובים בעונת 2021/2022 לאחר שהגיע על מנת למלא את מקומו של אנטה ז`יז`יץ` הפצוע, אך עם חזרת הסנטר הקרואטי לכשירות הוא סיים את החוזה עליו חתם לחודשיים בקבוצה, ועזב את תל אביב. "עוד לפני שהגעתי למכבי פרטיזן לחצו שאגיע אבל אמרתי להם שאני רוצה יורוליג", סיפר לסור לאחרונה בראיון לצ`ימה מונקה, כוכב באסקוניה, "מכבי הגיעה, נשארתי שם לחודשיים. הימרתי על עצמתי ורציתי לראות האם אני אוכל להישאר שם עד סוף העונה, אבל אז ז`יזי`ץ חזר מפציעה ויאניס ספרופולוס בא ואמר לי: `שומע, אני אוהב אותך, אתה שחקן טוב אבל אנחנו צריכים להמשיך לפי החוזה ולכבד אותו`".
אם להיות כנים לחלוטין, על אף היכולת הטובה בחמשת משחקי היורוליג עם הצהובים (7.4 נק` ו-3.4 ריב` ב-12 דקות), היה קשה לנחש את מימדי המפלצת אליה לסור ייהפך בהמשך כאשר גם האופטימיים ביותר באשר לעתידו לא היו אומרים שיהיה לאימת היבשת. לאורך שנים הוא לא הצליח למצוא בית, דילג בין היורוקאפ ליורוליג ולא נספר ככוכב אפשרי לעתיד. תהליך הנסיקה המטאורי שלו שבר כל תקרת זכוכית שחזו לו וזה קרה כמעט בן רגע, כאשר חתם בפרטיזן. הוא לא המתין הרבה עד שהשתלט לחלוטין על הקו הקדמי של הקבוצה ולאחר עונה ראשונה מעולה ביורוקאפ סיפק עונת יורוליג אדירה של 12.0 נקודות ו-7.1 ריבאונדים בממוצע למשחק. לסור לקח חלק גדול במסע הקסום של הקבוצה, שנעצרה רק במשחק החמישי נגד ריאל מדריד בפלייאוף ולאחר סערת הקטטה שהפכה את עונת היורוליג כולה, בדרך לזכייה של הבלאנקוס.
בעקבות ההצלחה, אבל לא רק, לסור הפך לבן בית ולאהוב הקהל בשטארק ארנה. פרטיזן קיוותה מאוד שתוכל לשמור על אחד הכוכבים הגדולים שידעה בשנים האחרונות, אך זה בחר לארוז את המזוודות ולעלות לטיסה לאתונה על מנת להצטרף לפרוייקט השאפתני של ארגין עתמאן בפנאתינייקוס. היו שחשבו שהוא דווקא היה צריך להשאר במקום בו הצליח להגיע לשיאים אישיים חדשים תחת המאמן הגדול בהיסטוריה, אבל לסור בחר להמר, כנראה בגלל שהוא ידע - ההשפעה שלו עד כדי כך מוחלטת, כך שגם בקבוצת כוכבים שקמה מחדש כדי ללכת עד הסוף הוא יוכל לפרוח.
ההימור הזה השתלם ובגדול. בזמן שפאו סיימה את העונה הסדירה במקום השני, לסור העמיד ממוצעים אדירים של 13.6 נקודות (62.3% מהשדה) לצד 6.0 ריבאונדים ו-19.1 מדד בממוצע למשחק (רביעי ביורוליג, ראשון מבין הסנטרים). אגב, דווקא נגד מכבי תל אביב הוא רשם שתי הופעות חלשות יחסית עם 12 נקודות ו-4 ריבאונדים בהפסד הראשון, ו-4 נקודות לצד 6 ריבאונדים בהפסד השני. עם זאת, חשוב גם לזכור שבמפגש הראשון שהתקיים במחזור הרביעי פאו עוד הייתה בחיתוליה כקבוצה לאחר המהפכה בקיץ, ובמפגש השני המפעיל העיקרי שלו - קוסטאס סלוקאס, כלל לא שיחק.
בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס יש הבדלים בסגנון המשחק כאשר הצהובים שואפים לרוץ ככל הניתן בעוד היוונים מעדיפים קצב משחק איטי יותר, אך בכל זאת אפשר למצוא דימיון גדול בין השתיים וזה השימוש במשחק הפיק אנד רול. אם במכבי תל אביב מדובר בג`וש ניבו שנהנה בהמהלכים האלה עם 59 פיק אנד רולים מוצלחים העונה בדרך למקום הראשון ביורוליג בנתון זה, לסור נמצא לא הרבה אחריו ועם 52 כאלה תופס את המקום השני במפעל.
לפי InStat, מהלכי הפיק אנד רול מהווים 30.4% מסך מהלכיו ההתקפיים של לסור, ובממוצע למהלך כזה הוא מספק לא פחות מ-1.21 נקודות. אבל לסור לא יעיל רק בפיק אנד רול - הוא רושם נתונים התקפיים מרשימים גם בפוטבאקים ותיקונים באוויר (12.7% מסך המהלכים) עם 1.15, בחיתוכים (11.3% מסך המהלכים) עם 1.39 ובמעבר (8.6% מסך המהלכים) עם 1.58. בפוסט אפ (25.1% מסך המהלכים), דרך אגב, הוא עומד על 0.95 - לא נתון רע עבור המהלך הזה, אך בהחלט לא חריג בהשוואה ליתר.
"ברור שכולם רוצים שנזכה ביורוליג, וגם אני - אני ווינר", הודה לא מזמן, וגם לו כנראה סיפרו על הזכרונות מתואר היורוליג האחרון של הקבוצה שלו. לא מעט שחקנים עברו באתונה במהלך 13 השנים האלו, ונראה שעבור פאו שיתוף הפעולה בין לסור לסלוקאס הוא הדבר הכי קרוב שהיה לאחד הצמדים הגדולים בתולדות היורוליג - דימיטריס דיאמנטידיס ומייק באטיסט.
שתי אגדות העבר דהרו ביחד עם ז`לקו אוברדוביץ` לשלוש אליפויות בין 2007 ל-2011, שנים בהן הם עיצבו מחדש את המונח `פיק אנד רול`. לסור וסלוקאס אמנם רחוקים מהם, אבל בהחלט יכולים לטעון שהם הצמד הירוק הכי גדול מאז, כאשר העפלה לפיינל פור ואולי אפילו זכייה יתנו לכך חותמת מעבר לכל ספק. "אני לא יודע אם בסדר להגיד את זה", אמר לאחרונה אקס הקבוצה יאן וויוקס, "אבל שחקן כמו לסור הוא דבר שלא ראיתי בפאו מאז באטיסט".
בפועל, אם מסתכלים על התמונה הרחבה באמת קשה למצוא סנטר טוב יותר מלסור באירופה. את מה שוולטר טבארס נותן מעטים השחקנים שיכולים לתת, אך גם הוא יודע שלפחות כרגע זו כנראה העונה הכי פחות טובה שלו ביורוליג, יאן וסלי חווה העונה התאוששות מפוארת אבל עדיין לא מתקרב ללסור ברמת הדומיננטיות וג`וש ניבו אמנם הפך לאחד הגבוהים הטובים ביבשת, אך יש לו עוד מה להוכיח אם ירצה לתפוס את היריב הבא שלו מתחת לסלים.
ואחרי כל אלה, גם על מפלצות אפשר לגבור, ומבחינת מכבי תל אביב אין ברירה - הדרך שלה אל עבר הפיינל פור עוברת דרך הסנטר האדיר של עתמאן. אם היא תצליח לעצור אותו, יתכן בהחלט שלקראת סוף חודש מאי הוא יהיה טרוד אך ורק במאבקי האליפות המקומיים מול אולימפיאקוס, בזמן שהאקסית תצחק אחרונה כאשר תעלה על הפרקט בברלין.
