בתחילת המשחק פאו רקדה על הפרקט כשעלתה ליתרון 0:12, אבל הקבוצה הקשוחה של שאראס - אחת שניצחה משחק חמש בחוץ, לכל מי ששכח - לא ויתרה כל כך מהר. נייג`ל הייז-דיוויס הראה את יכולתו לייצר נקודות עם מחצית גדולה, האקס ניק קלאת`ס הרשים בניהול המשחק ועם שלשה חשובה משלו וזה הרגיש כאילו הטורקים הולכים להשוות או להשתלט על המשחק.
פאו, והמאמן ארגין עתאמן, לא נשברים כל כך מהר. הגנרל הקטן ג`ריאן גרנט והאתלט הגדול מתיאס לסור הצליחו להשיג נקודות ולהתאמץ מספיק בהגנה, עד לרגע אחד שאולי שינה את כל המומנטום. במצב של 48:51 נייג`ל הייז דיוויס מצא את טיילר דורסי, וכולם היו בטוחים שהוא השווה. דורסי דרך על הקו, ההפרש ירד ל-51:50 ואז ארגין עתאמן לקח פסק זמן.
בחזרה ממנו, במשך שש וחצי דקות של כדורסל, פנר קלעה נקודה אחת. פאו הראתה שהיא מצליחה להעלות הילוך כשצריך, השחקנים המנוסים שלה (בפיינל פור הראשון שלהם כקבוצה) קלעו שלשות ועשו את התנועות הנכונות, ולפני שהספקתם להגיד "קוסטאס אנטטוקומפו", שתרם להגנה ולמומנטום עם חסימה גדולה, היה שוב הפרש דו ספרתי. פנרבחצ`ה של שאראס, קבוצת התקפה טובה, קלעה שבע נקודות ב-14 דקות.
פאו שמרה על היתרון הזה עד לסוף המשחק, יחד עם האווירה הביתית באולם מרצדס בנץ בברלין. הם יפגשו את ריאל מדריד וינסו לזכות בפעם השביעית.
אפשר לדבר על הדומיננטיות של לסור בצבע והאתלטיות יוצאת הדופן שלו, על חוסר העקביות של הייז-דיוויס או משחק הבלהות של סקוטי ווילבקין, ובהחלט יש לכך מקום, אבל בסוף יש דבר אחד שהופך קבוצה לאלופה: לנצח משחקים. פנאתינייקוס, קבוצה שכבר הייתה בפיגור 2:1 מול מכבי ת"א, נמצאת עכשיו מרחק 40 דקות מזכייה בפיינל פור. למה? איך? כי היא מנצחת.
