דורון פרקינס הצטרף למכבי תל אביב בקיץ שעבר - ובתוך פחות משנתיים, כבר ראה הרבה מאוד סערות, עליות וירידות שעברו על הקבוצה ועל המאמנים שלה. מחר (שלישי) הוא יעלה יחד עם מכבי ת"א לפתיחת הסדרה מול מונאקו וינסה לשחזר את מה שעשה כשחקן עם עליה לפיינל פור.
"אני חייב לומר שלהיות בצוות המקצועי במכבי תל אביב זה חלום עבורי, אני מרגיש מבורך להיות כאן", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט. "יש לנו כל הזמן אתגרים גדולים וזה שעלינו לפלייאוף זה נהדר, אבל אני מאמין שאנחנו מסוגלים להגיע רחוק יותר".
כשחקן היית מאוד דומיננטי, איך אתה מסתדר עם להיות חלק מצוות, כעוזר?
"מאז שאני זוכר את עצמי, אבא שלי תמיד אמר לי שאני צריך לעשות את אלו שלידי טובים יותר. כעוזר מאמן אני מרגיש שזה מה שאני עושה, זו העבודה שלי. להקל את העבודה לשחקנים בקבוצה ולמאמן שאיתי".
היית גם שחקן כזה.
"כנראה שכן, יש הרבה שחקנים שהעונה הכי טובה שלהם בקריירה היתה כשהם שיחקו לצידי. ג'רמי פארגו, סופו לדוגמה. אני תמיד אומר לגיא פניני שהוא שיחק עם כל כך הרבה שחקנים טובים. אבל הרכז שהוציא ממנו את המיטב, שלידו הוא שיחק את הכדורסל הכי טוב בקריירה, הוא אני".
היית במקום טוב לפני שהגעת, בצוות המקצועי של ברוקלין נטס, למה עזבת?
"ה-NBA היתה הזדמנות עבורי להתחיל את פרק האימון בקריירה, אבל התפקיד שלי שם היה אחר. עשיתי ועזרתי הרבה, אבל לא כמו שחשבתי שאני יכול. מכבי נתנה לי את ההזמדנות להשפיע ולהשמיע קול".
איך אתה משמיע את הקול שלך במכבי תל אביב?
"לפעמים יותר מדי חזק... אני מדבר כל הזמן לפעמים יותר מדי. בסופו של דבר הקול שלי הוא הניסיון שאני מביא איתי. אני עוזר לקבוצה להביא את ההרגלים הנכונים, לשנות הרגלים פחות טובים, לשמור על כולם בגישה הנכונה".
בקדנציה השניה שלך פה, אתה כבר מרגיש מכביסט?
"אני חשוב שכן, זה בטוח משהו שמתחיל לחלחל, אני מתחיל להרגיש את זה בדם. בסוף העונה הזו אני בטוח אוכל להגיד את זה על עצמי".
מי הכי מכביסט אצלכם?
"רגב פנאן, זה ברור. אי אפשר אפילו ללבוש אדום לידו".
"הרוגע של קטש השפיע על כל הקבוצה"
מכבי תל אביב מגיעה לשלב הזה של העונה כשהיא בכושר נהדר, אחרי שסיימה במקום החמישי ביורוליג. אבל הדרך לשם היתה פתלתלה, הכסא של עודד קטש רעד בחוזקה יותר מפעם אחת - בצוות המקצועי היו לגמרי ערים לזה. "מכבי תל אביב זה מקום שונה לעבוד בו. יש לחץ כל הזמן, כמו שאין במקומות אחרים", מתאר פרקינס. "אתה שומע מה קורה סביבך, במיוחד אחרי הפסדים. מצפים ממך לנצח כל משחק, וכשזה לא קורה אז אתה שומע ויודע מה אומרים".
איך ניטרלתם את הרעשים האלה?
"מההיכרות המוקדמת שהיתה לי עם עודד, תמיד שמתי לב שהקבוצות שלו מגיעות לשיא בסוף העונה. ידענו מהרגע הראשון שייקח זמן עד שהכל יתחבר, שבנינו דברים שיוכלו לראות אותם רק אחרי זמן מסוים ושבסוף הקבוצה תשתפר. רצינו בתחילת העונה, קודם כל, לייצר הרגלים, להגדיר פילוסופיה - ומשם להמשיך. כמובן שרצינו לנצח בכל משחק, אבל היה לנו יותר חשוב לבנות את החיבור הקבוצתי, את הכימיה. עכשיו כולם על אותו דף, זה לקח זמן".
ועדיין זה לא פשוט לעבוד תחת הרבה ביקורת.
"העניין הוא שעודד קטש הוא לא אחד שנלחץ מדברים. הוא מאוד רגוע, זה משפיע על כל הקבוצה. השלווה והשקט שלנו מגיעים קודם כל ממנו, הוא משרה את זה על הקבוצה וזה מחלחל".
נראה שאתה מייחס לרוגע של קטש משקל מאוד גדול במהפך העונה.
"כן, כי הוא לא נלחץ משום סיטואציה, בדיוק ההיפך. גם כשאתה מרגיש שזה הזמן להילחץ או להיות בפאניקה ובא לך לצעוק לו - 'עודד, זה הזמן להיות בפאניקה' - הוא נרגע וזה מרגיע את כולם. זה מגיע מהמקום שאנחנו לא ניסינו להיות הקבוצה הטובה בנובמבר, אנחנו רוצים להיות הקבוצה הכי טובה בסוף השנה ולשם כל הזמן כיוונו. זו היתה כל הזמן המטרה שלנו וזה מה שגרם לנו להישאר כל הזמן מפוקסים גם כשהיינו בתקופות פחות טובות".
היית בסיטואציה דומה גם בעונה שעברה, אבל ההבדל הוא שיאניס ספרופולוס פוטר. איך הרגשת?
"אני עדיין עצוב על מה שקרה עם יאניס, כי כמו שאמרתי אני מסוג האנשים שתמיד רוצים לגרום לאלו שלידי להיות טובים יותר, ובמידה מסוימת אני מרגיש שיכולתי לעשות דברים טוב יותר. מה שאני לוקח מהעונה שעברה זה כמה חשובה הכימיה בתוך הקבוצה ובחדר ההלבשה. השנה ההיא לימדה אותנו הרבה - אותי, את העוזר השני נועם לוי. הכל סובב סביב כימיה וסביב זה שכולם מאמינים אחד בשני ובאותה מטרה".
בעונה שעברה לא היתה הכימיה הזו?
"בעונה שעברה היו הרבה אירועים, היתה קורונה, הרוסיות הודחו, דברים השתנו מהר. אבל כן, הכימיה בתוך הקבוצה היתה אחרת, התגובות היו אחרות. בעונה הזו, גם כשהפסדנו וגם כשהיינו במשבר לא היתה פאניקה. אבל אסור לשכוח, בעונה הזו עדיין לא הגענו רחוק יותר ברמת ההישגיות מהעונה שעברה. חובת ההוכחה עלינו".
מה למדת מההבדלים בין שתי העונות האחרונות?
"אני הרבה שנים בכדורסל, אבל כל הזמן לומד. הבנתי העונה כמה חשוב לבטוח בחברים לקבוצה, למדתי שסבלנות דבר חשוב מאוד. באופן כללי, הגעתי לעונה הזו עם הרבה מחשבות וקונספציות שלא חשבתי שהן חשובות, עד שהכרתי את השיטות של קטש. ההכנה שלו למשחקים היא אחרת - לא שמנו את כל הדגש על דברים טקטיים ספציפיים, אלא בלפתח וללמוד את העקרונות. לדוגמה, איך להביא את רומן סורקין להרגיש יותר נוח בתוך השיטה. איך להפוך את עצמנו להיות יותר טובים".
"מקווה שאגרום לדייויד בלאט להתגאות בי"
פרקינס, שהתחנה הראשונה שלו בישראל היתה מכבי חיפה, שיחק במכבי תל אביב שתי עונות. ב-2010/11 הוא היה שותף בכיר לעונה אדירה תחת דייויד בלאט, עונה שנעצרה רק עם הפסד בגמר היורוליג. עבורו, העונה ההיא נגמרה מוקדם יותר, עם פציעה אכזרית - קרע בשלוש רצועות בברך - דווקא בסדרת ההצלבה מול קאחה לבוראל ויטוריה.
"הפציעה ההיא עדיין כואבת לי, זה תמיד יכאב, תמיד יש את המחשבה מה יכול היה להיות אם", הוא אומר, ומוסיף בחיוך: "אני עדיין יכול לשחק מדי פעם, יצא לי לדבר על זה עם ווייד בולדווין, נראה לי שאני עדיין יכול לשמור עליו".
אפרופו בולדווין. הוא ולורנזו בראון הם צמד טוב יותר מהקו האחורי של 2011 - פארגו ופרקינס?
"כן, הם יותר טובים מאיתנו אבל אלו ימים שונים, זו תקופה שונה של כדורסל. אם הייתי יכול לזרוק לסל כמו בראון או בולדווין זה היה דיון אחר, אבל אם צריך לעשות את ההשוואה, הם מנצחים אותנו".
כשאתה נמצא על הקווים, אתה מתגעגע לימים שלך כשחקן?
"ברור, תמיד יש געגוע למשחק. אני זוכר שכשחקן, בעיקר בגלל התפקיד שבו שיחקתי, רציתי לשלוט בהכל ובכולם, אבל לא תמיד אפשר לשלוט בזה".
גם כמאמן אתה שואף להיות כזה?
"שמתי על עצמי הרבה לחץ כשחקן, הייתי מאוד ביקורתי כלפי עצמי. היום כשאני בזווית של מאמן, אני יודע שאף אחד לא מושלם. כלומר, כשחקן אתה רוצה לעשות הכל הכי טוב, אבל כמאמן אתה יודע שאף אחד לא באמת יכול לעשות הכל הכי טוב. האמת היא שזה קצת פחות מלחיץ, אבל אני עדיין מאמין באותם עקרונות, רוצה שכולם סביבי יהיו טובים יותר".
איך זה לעבוד שוב עם דייויד בלאט?
"תמיד היו לי יחסים טובים איתו. בעונה הזו הוא המנטור שלי, אני מקווה שאגרום לו להיות גאה בי. כשחקן, כשדייויד אימן אותנו בעונה ההיא, פשוט בטחנו בו, זה מאוד מזכיר לי את הסיטואציה בקבוצה היום. בתחילת עונת 10/11 אף אחד לא ממש שמע על פרקינס ופארגו, מי חשב שנוכל להיות קו אחורי ברמת יורוליג? אבל דייויד האמין בנו מההתחלה, הוא ידע למה אנחנו מסוגלים. הוא האמין בנו יותר ממה שהאמנו בעצמנו".
"יכול להתמודד עם הלחץ של מאמן ראשי"
פרקינס, כאמור, חזר למכבי ת"א באוגוסט 2021 ולמעשה הצטרף לצוות המקצועי כמינוי של המועדון, הוא לא הגיע כעוזר במשרת אמון תחת המאמן הראשי. בשל כך, הוא נשאר גם אחרי יאניס, גם אחרי תקופת אבי אבן כמאמן וגם עם קטש. בחלוקת הסמכויות בכל הנוגע לסקאוטינג, הוא אחראי על לספק את המידע על היריבות בליגה, בעוד שהאחריות של העוזר השני, נועם לוי, היא בגזרת היורוליג. "אנחנו עובדים מעולה כצוות", הוא קובע. "כולם פה אנשי כדורסל טובים מאוד, אנחנו לוקחים הכל ברצינות, יש בינינו הבנה וכימיה מצוינת, שזה המפתח לקבוצה מצליחה ובריאה".
כשהמאמן הוחלף בקיץ הזה, ידעת שתמשיך במכבי תל אביב?
"לא הייתי בטוח בזה, אבל לשמחתי אבי אבן הוא חלק חשוב מהמערכת, הוא הכיר אותי והוא מעריך אותי. האמון בינינו וביני לבין אנשים במועדון כבר שם, לא הייתי צריך להרוויח אותו מחדש. זה עזר לי להיות יותר דומיננטי בתוך הקבוצה".
איך אתה מרגיש שאתה עוזר לקבוצה ברמה הטקטית?
"זה שעות של עבודה, שלי, של נועם, של כל הצוות. אנחנו מכירים הרבה סטים התקפיים של כל קבוצה ומכינים וידאו וכותבים הערות על שחקנים. ככה יוצא שלפני משחקים אני יושב, נניח, עם בונזי ומזכיר לו שהשחקן הזה הולך בעיקר שמאלה וששחקן אחר קולע פחות טוב משלוש אז עדיף לסגור לו את המסירה".
זו עבודה קצת סיזיפית מדי? אפילו משעממת לעיתים?
"כן, יש לנו הרבה עבודה, אבל אלה הם החיים של עוזרי המאמן. אין לנו יותר מדי זמן פנוי. אני מכיר כל שחקן ואת הנטיות שלו, נועם לוי מכיר את ספר התרגילים של כל קבוצה כמעט".
והשחקנים זוכרים את כל המידע הזה?
"אני דואג להזכיר להם..."
כמי שהיה שחקן הגנה מצוין, אתה מרגיש שהיתרון שלך הוא בעיקר באספקט הזה?
"אני רק רוצה להזכיר שגם הייתי שחקן התקפה טוב מאוד... אני לא מתמקד בהכרח בהגנה, אלא יותר בלהביא את הגישה ההגנתית הנכונה כל הזמן, לגרום לשחקנים להיות מוכנים ומעורבים בכל פעולה שהם יכולים. אם זה בריבאונד, אם זה בחיפויים על שחקנים אחרים, אם זה בלהציל כדורים אבודים. בקבוצה העונה יש לנו את הכשרון אבל יש דברים קטנים שאתה עושה שהופכים אותך לקבוצה מנצחת".
אתה רוצה להיות מאמן ראשי יום אחד?
"לא ידעתי שאני רוצה את זה עד שהכרתי את עודד. עד העונה הזו לא רציתי. ראיתי הרבה מאמנים והרבה גישות שונות וחשבתי שאני לא מעוניין בזה, שיש דברים שיותר מעניינים אותי. אבל העונה נפתחתי לדברים אחרים שקשורים לכדורסל. אני רוצה לראות איך הדברים והעקרונות שאני מאמין בהם יוצאים לפועל, אם יש לי ארגון וקבוצה שעובדים טוב. אני חושב יכול להתמודד עם הלחץ, אולי אזיע קצת, אבל אני אהיה בסדר".
אתה נהנה העונה?
"אני אוהב להיות כאן, תמיד אהבתי את המקום הזה. לא זכרתי כמה אהבתי את ישראל עד שחזרתי לכאן בעונה שעברה. זה בית עבורי, כולם מתייחסים אלי יפה, עוד מהימים ששיחקתי בחיפה, עדיין זוכרים אותי. לאמא שלי יש הרבה חברים כאן".
אמא שלך גם נתנה לך שם ישראלי.
"אמא שלי היא אישה מאמינה והיא קראה לי ככה בגלל המשמעות של השם דורון בעברית. הייתי מתנת האל שלה. היא כמובן לא חשבה שאני אגיע לישראל יום אחד כשחקן כדורסל, אבל היא כמובן אהבה את זה, כנראה שזה היה צריך לקרות. בארצות הברית אף אחד לא הוגה את השם שלי כמו שצריך, פה זה יותר קל".
פיינל פור? מטרה ריאלית
בעונה שעברה, מכבי ת"א ופרקינס הגיעו גם כן לפלייאוף מהמקום החמישי - לא מעט בזכות ההדחה של הרוסיות - ופגשו את ריאל מדריד, שהיתה אז במשבר גדול. זה נגמר ב-0:3 חד צדדי לספרדים, שהביא את מכבי לעשות שידוד מערכות בקיץ, והמבחן הגדול של הסגל הנוכחי יהיה בשבועיים הקרובים. "החלטנו להביא העונה שחקנים בווייב אחר, בסגנון אישיותי מסוים, ורואים את התוצאות", מסביר פרקינס.
איך אתה רואה את המאצ' אפ נגד מונאקו?
"קשה מאוד, כי אנחנו קבוצות שדי דומות אחת לשניה. הרבה אמרקיאים, הרבה אתלטיות, הרבה שחקנים שיכולים לשחק אחד על אחד. יש גארדים טובים בכל אחד מהצדדים".
יהיה פיינל פור?
"זו מטרה ריאלית, יש לנו צ'אנס מול קבוצה שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים לנצח. ברור שגם הם יכולים לנצח אותנו, אבל אני מאמין שזה תלוי בעיקר באיך אנחנו נגיע לסדרה הזו".