19 שנה עברו מאז אחד ממשחקי הכדורסל הכי משוגעים שנערכו על אדמת ישראל - אם לא המשוגע בהם. היום, 8 באפריל בשנת 2004, אירחה מכבי תל אביב למשחק של להיות או לחדול את ז'לגיריס קובנה. ניצחון במשחק הזה יעניק לה את הכרטיס לפיינל פור - הפסד, יסיים את העונה האירופית בעיבה וישלח את הצהובים, שנלחמו כדי לארח את הפיינל פור בתל אביב, הביתה. אבל מה שייזכר מהלילה ההוא הן שניות הסיום - או ליתר דיוק, 2.2 שניות.
זה היה הזמן שנותר על השעון, כאשר הצהובים בפיגור של שלוש נקודות הלכו למהלך אחד אחרון: גור שלף שלח מסירת עומק אדירה, דרק שארפ התרומם לשלשה על הבאזר - ואחרי משחק שלם של מאבק, קלע וגרר את המשחק להארכה. בחמש הדקות המכריעות, מכבי ת"א דהרה לניצחון - ובסיום העונה גם זכתה ביורוליג, באופן סוער ומרגש במיוחד.
על משקל הגשש החיוור, "ארכיבישוף" הניצחון היה המאמן דאז, פיני גרשון; ולרגל יום השנה - חזרנו לראיון שקיים כאן, ב"5 באוויר" ב-7 באפריל, 2020, על כל מה שהתרחש מאחורי הקלעים של המשחק הכי גדול: הטעויות של הליטאים, הרגעים המכריעים במשחק, החששות מסוף דרכו במועדון - וגם על היחסים שלו עם שאראס. הנאה מובטחת.
את הראיון הוא פתח עם הצהרה מעניינת: "אם נס ז'לגיריס לא היה קורה, עד היום הייתי גר בתחנה מרכזית באיזה אוהל או בנווה שרת. 16 שנים עברו. כל המשחק לא הובלנו בנקודה. היה שש הפרש 15 שניות לסוף. כולם מדברים על ה-2.2 שניות האחרונות, ב-15 שניות היינו בשש הפרש, הסיכוי לנצח שאף לאפס. עד היום אני שולח פרחים לגוסטאס, עשה את כל הטעויות שיש".
גרשון המשיך לתאר על מה חושבים ברגעים כאלה: "חיכיתי למסוק שיחלץ אותי. חשבתי איזה תירוצים אני אספר, הביאו אותי רק בשביל זה. מכבי לא חשבה על אליפות אירופה, אלא על איך מגיעים לפיינל פור. קופמן וחבריו דאגו שמפלס המתח יהיה היסטרי. ידענו שאם נגיע לפיינל פור, גם ננצח. ז'לגיריס הייתה יכולה להיות אלופת אירופה בקלי קלות עם סאבוניס, שהיה אחד הטובים ב-NBA, הכי טוב באירופה; אד קוטה, טאנוקה בירד, בגאצקיס שאחרי זה אימן את מכבי, גוסטאס, יאנקונאס, יבטוקאס שהיה אחד הסנטרים הטובים באירופה, לברינוביץ', שאלנגה שהיה שחקן נבחרת ליטא... קבוצה אדירה".
לאחר מכן הוא פירט מה בדיוק קרה שגרם לז'לגיריס לאבד את המשחק: "15 שניות, שש הפרש... שאראס הלך לסל וגוסטאס ייבדל לחיים ארוכים נגע בו סתם. הוא הלך לחסימה, דחף אותו במותן, שאראס הלך לזריקה - הוריד לשלוש, עשה עבירה וסיים את המשחק. הדבר היחיד שיכולנו לעשות זה למנוע ממנו את הכדור. פארקר הלך לדרק ואמר לו לעשות עבירה. שארפ אמר 'יש לי ארבע עבירות', אז שאראס עשה אותה. היינו עם ארבעה שחקני חמישייה על הספסל בדקות האחרונות - לא חשבנו על ההארכה".
"גם העבירה החמישית של סאבוניס הייתה מקרית. קוטה לא קיבל את הכדור, גוסטאס קיבל. אותו גוסטאס שעשה את העבירה הטיפשית. באותה שנייה, הוא 27 מ-28 מהקו עונתית. כנראה הוא נגע בשיער, היה לו ברלנטין, ג'ל לשיער. כנראה הידיים שלו נדבקו, החטיא את הראשונה. סאבוניס צעק לטאנוקה בירד שקפץ לאופנסיב ריבאונד 'תחזור להגנה, אין צורך'. ניקולה (וויצ'יץ') עמד מצד שמאל של טאנוקה בירד ואמר לאילייה השופט, שהם במקרה מדברים אותה שפה - אחד קרואטי ואחד סרבי - אמר לו 'טאנוקה בירד כל הזמן נכנס לפני הזמן, תשרוק'".
גרשון המשיך לפרט מה היו הדברים הקטנים שהובילו לניצחון הדרמטי: "סיראייקה הוא מאמן כדורסל גדול, הוא לא אמר לגוסטאס לעשות עבירה על שאראס? אם גוסטאס לא עושה עבירה, היה 4 הפרש. גוסטאס סיים עונה 27 מ-30 מהקו. כשהוא הלך לקו זה כמו אוטומט. מישהו עשה שהוא יחטיא. זה צירוף מקרים אלוהי, קוסמי. סאבוניס אמר לבירד לרדת להגנה, כי הוא ידע שכל השופטים יודעים שהוא נכנס לפני הזמן. הסיכוי שגוסטאס יחטיא, ובירד לא היה צריך להיות שם בכלל. אם בירד לא שם, הוא מחטיא והמשחק נגמר".
"השופטים ברגע הזה חושבים על הארוחה ב-206. גוסטאס מחטיא, בירד הגאון נכנס לפני הזמן, ויש שריקה. מתחיל בלגן, וסיפור חבל על הזמן. גור הלך להוציא את הכדור, שמעון (מזרחי) שאל אותי מה הוא עושה עם הכדור, ואמרתי לו: 'תדאג שיהיו חמש שניות'. כולם ראו 2.2, שמעון ניסה לשכנע שיש חמש שניות. בסוף נשאר 2.2, רציתי למצוא את השלטר של יד אליהו לכבות את האור. שמעון חזר, הוא משך את גור בחולצה. גור הלך להוציא את הכדור מקו הבסיס. גור לא ראה עד איפה שדרק עמד. גם טל בורשטיין עמד לידו, וגור יכול לספר לכם מה שהוא רוצה. עד היום".
בשלב הזה שלף נכנס לשיחה ואמר: "ביקשתי שפיני יעשה חילוף, לא ידעתי לקלוע, העדפתי למסור. ברגעים האלה אתה לא חושב, אתה עושה דברים אוטומטיים. חשבתי על זה שכבר קנינו כרטיסים לפיינל פור, מה אני אעשה עם כל הכרטיסים? התאמנו על הדברים, אתה לא חושב על המצב אלא על הפעולה. השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה". גרשון הוסיף: "למחרת היינו באימון בהדר יוסף, גור ניסה את זה בלי הגנה ופגע בהכל חוץ מבדרק".
שלף הסביר את הסיבה לטענה של גרשון: "בגלל שהיינו שיכורים מהמקומות שהיינו בהם. רצו לשחזר את המסירה, הגיע צוות שאמר לנו להיות באולם ב-17:30. מתחילים לצלם, אני עושה קצת תנועות של חימום, שולח את דרק לצד השני, מוסר לו מסירה מדויקת ודרק קולע את זה. זה היה בטייק אחד. כשצריך לקלוע ולמסור, אנחנו יודעים לעשות את זה. כל השאר זה סיפורים. מה שאני עשיתי במשחק הזה, כולם ראו. פיני יכול לספר סיפורים עד הודעה חדשה. בסוף אמרתי לו 'אתה צריך להגיד תודה. אתה בזכות זה גר בנאות אפקה'".
גרשון המשיך: "גור הציל אותי גם ב-2001. העיוור הזה... אם הוא היה יכול לשחק עם מקל נחייה... גור היה עומד ליד שחקנים, לא רואה את הספרות על הלוח, היה שואל אחרים מה התוצאה. הוא אמר שהוא יותר טוב במסירה מאשר בקליעה. ב-2001 הוא היה אלוף הארץ בכדור ברזל, יותר הודף מאשר זורק. היום הוא מנצח את כל הפראיירים בליגה בחיובים, הוא מנצח אותם פסיכולוגית. אז ב-2001 היה במחצית 12 הפרש לצסק"א. העיוור (שלף), כל פעם שהייתי במצוקה הלכתי אליו, הפך לי את המשחק לבד. בגאצקיס? הוא קפץ כמו שוער כדי לגעת בכדור. כשאני פוגש אותו ואת סאבוניס, אני מזכיר להם את זה".
מאמן העבר של מכבי ת"א נשאל מה המקום השני ברגעים הפנומנליים שלו: "ז'לגיריס סגרנו. איך יצא שרק 5,000 איש ראו את זה? קיללו אותי בכל המחלות שאפשר להכיר, חוץ מקורונה. אין ספק בכלל שהעונה של 2005 הייתה עונה עם מינימום סיכויים, מינימום ציפיות, אולי הכי קשה לזכות כי צסק"א עשתה עונה אדירה. 20 ניצחונות בעונה. בפיינל פור במוסקבה, והסיכוי לעשות באק טו באק שנה אחרי שנה, לקחת יורוליג, זה היה בלתי אפשרי כמעט. אני יכול להגיד - היה לנו מזל שהם לא הגיעו לגמר".
"מצד שני, בוויטוריה היו חמישה או שישה שחקני NBA, וניצחנו אותה. זה היה ניצחון מהגדולים שהיו. סקיפר? יש לי סקופ: מאחר ועברו 16 שנים, יש על זה התיישנות. היה לנו בן אדם בחדר ההלבשה, במלון של בולוניה. שתול, אני לא יכול להגיד מי. לי היה חצי גמר נגד אפס פילזן עם גליל עליון, המשחק הראשון היה פה. במשחק השני העיפו עלינו חזיזים - היו 15 אלף איש בחוץ. לא יכול לשכוח את החימום שעשינו בין הנפצים. לפני המשחק אני בא לחבר'ה שלי בגליל, אנשים הגונים, אני הפרחח מתל אביב. אמרתי: 'אני רוצה לשים משהו בחדר ההלבשה של הטורקים. רוצה לשמוע מה הם אומרים בחדר הלבשה'. הקיבוצניקים לא היו מוכנים לעשות כזה דבר".
לאחר מכן הוא סיפר ששופט אמר לו פעם שהוא מתגרש, לפני אחד הפיינל פורים: "ביקשתי משמעון שמבין שמונה השופטים, שהוא לא ישפוט את הגמר. חיכיתי בלובי לדעת מי השופטים, זה שופט שידע לעזור לנו. התווכחתי עם שמעון שלא ישפוט את המשחק, הבן אדם שרק רק לכיוון אחד. כל המשחק אני 'מברך אותו'. בפסק זמן, שאני רואה שכלום לא עוזר, אמרתי לו 'זה שבאת איתם בטיסה אני יודע, אבל תשים וזלין'. הוא אמר לי: 'פיני, אשתי לקחה 50% מהכסף שלי. פאקינג ג'ואיש לוייר (בעו"ד היהודי) לקח 25%'. בסוף נגמר 2-3 הפרש. לא היינו מנצחים גם עוד שבועיים".
"אני אגיד לכם מה שאטורה מסינה אמר לאחד המאמנים: עתמאן איז דה ניו פיני (עתמאן הוא הפיני החדש). אני לא גאון גדול, אני מנצל דברים שאני מבין בהם. מה שידעתי למדתי מז'לגיריס. אני ראיתי אפשרות עם קבוצה קטנה, עם תקציב יותר קטן - וברוב הפעמים היינו עם תקציב יותר קטן מהקבוצות האחרות. לא רוצה להגיד שליש, אבל גם שליש היה. ללכת להתמודד עם הקבוצות האלה, תמיד יותר קשה. כשראיתי את ז'לגיריס ב-97 לוקחת אליפות אירופה, הבנתי שזו הדרך לזכות".
גרשון התבקש להשוות בין מכבי שלו לאנדולו של היום: "זה קרב. משחק שיכול להיגמר צמוד, על טעות פה ושם. זה היופי של הקבוצות. שאראס? קודם כל, הוא התאמן אצל שלושה מאמנים אלופי אירופה. ולמרות שהוא לא כ"כ אוהב את פשיץ', מכל אחד אפשר ללמוד, הוא לקח מכל אחד את הדברים הטובים. אני מקווה שממני הוא לא לקח את הפלאפל באמצע האימון - זה מה שהוא זכר. הוא השחקן היחיד בקריירה שלי שנישק אותי בפה. הייתה לי עם שאראס מערכת יחסים טובה מחוץ למגרש, ידעתי גם לשתות איתו, אבל לא ברמה שלו".
השבחים לשאראס המשיכו: "הוא היה גבר, היה מתאמן לבד, בא לפני האימון. כשהוא לא יכול היה להתאמן, הוא אמר: 'פיני, את האימון הזה אני אחזיר'. וידעתי שהוא יחזיר. הוא היה מקצוען. כמאמן, חוץ מאשר ההתנהלות שלו על המגרש, הוא יותר מדי טוב בשביל לצעוק על השחקנים ולעשות את התנועות האלה. הוא לא צריך את זה, הוא יהיה מהטובים שיש, גם בלי זה".
