סופוקליס שחורציאניטיס הוא אחד שתמיד אומר מה שעובר לו בראש, ולא משנה אם זה לא ימצא חן בעיני חלק מהאנשים. בראיון מקיף ב'גאזטה היווני', "סופו" חזר לתקופה בישראל וירה לכל הכיוונים. מהתקרית עם האוהד ("הרגשתי שאני יכול להרוג אותו. אם לא עוצרים אותי, הייתי נכנס לכלא") ועד פיני גרשון ("לא מכירים הרבה שחקנים שמעריכים אותו כאדם". ראיון יוצא דופן.
סופו סיכם את הקריירה בהרחבה: "עשיתי הרבה טעויות בניהול סיטואציות כשהייתי באולימפיאקוס. במקום להבין שאני שחקן חשוב בקבוצה והוא מישהו שנמצא עכשיו ואולי לא יהיה מאוחר יותר, נהגתי באנוכיות ולא עזרתי לעצמי. הייתי צריך להיות מקצוען ולעשות את העבודה שלי ולא לשמור טינה כי הוא העליב אותי הרבה פעמים. לצערי, עזבתי את הקבוצה ועד היום אני מסתכל על כך לאחור בצער".
"אושפזתי בבית חולים לחולי לב במהלך התקופה באולימפיאקוס, היה עליי הרבה לחץ וזה גרם לסחרחורת. הייתי רק בן 21 וקרסתי מהציפיות. הלכתי בדרך לא נכונה הרבה זמן. לא עמדתי בציפיות של אנשים ממני ולא מימשתי את הפוטנציאל שהיה בי. זה נכון, אבל באותה נקודה הרגשתי שאני נשרף ואני לא יכול לעמוד יותר. גרשון גרם לי לקרוס, בעיקר פסיכולוגית".
"במצב שבו הייתי, אני לא יודע אם הייתי יכול לעמוד לבד. להיות מבודד ולקבל טיפול פסיכולוגי היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי וזה עזר לי לחזור לעניינים".
"אגיד משהו על פיני גרשון", שחורציאניטיס פתח את דבריו בהקשר של ישראל, "אין שחקן ששיחק אצלו ויגיד שאין לו יכולת מצויינת לקרוא את המשחק ושהוא מאמן מצוין בתוך 40 הדקות. הוא יודע להסתגל לכל סיטואציה בכדורסל. עם זאת, בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אני לא מכיר הרבה שחקנים שמעריכים אותו כאדם. לא יכול להיות שכולם טיפשים ויש רק אדם אחד חכם".
על מכבי ת"א
"דייוויד בלאט רצה שאני אגיע. הוא חזר למכבי ת"א בזמן שהיה מאמן נבחרת רוסיה והוא הגיע יחד עם פדרמן ומזרחי כדי להחתים אותי בזמן שהייתי בטורניר עם הנבחרת בקפריסין".
"נהניתי מאוד במכבי ת"א. זה השתלב עם ההחלטות שקיבלתי בחיים האישיים, כמו הנישואים עם אשתי, הלידה של ילדיי ובאופן כללי הייתי מחובר לארגון הזה. בשנים האלה הכרתי חברים טובים וחוויתי רגעים בלתי נשכחים, גם מבחינה אישית וגם מקצועית".
"אחת התכונות החשובות שיש לבלאט היא העובדה שכל שחקן יודע מה דיוויד רוצה ממנו על המגרש. הגעתי אחרי עונה בה לא מימשתי את הפוטנציאל שלי והייתי רעב להצליח. המקצוענות של הקבוצה והיחס האישי עזרו לי. בניית היחסים האישיים עוזרת להוציא את המיטב מהשחקנים. לפחות זה עבד כך מבחינתי. בלאט תמיד היה פונה אליי ושואל אותי אם יש לי בעיה ואם הוא יכול לעזור. אני זוכר שהוא ביקש ממני לא להילחם על הכדור החוזר ולרוץ ישר להתקפה. בגלל זה היה לי ממוצע ריבאונדים נמוך".
הפיינל פור ב-2010/11
סופו התייחס לאחד מרגעי השיא בתקופתו הראשונה במכבי ת"א: "חוויה עצובה. לא בגלל שהפסדנו לקבוצה גדולה כמו פנאתינייקוס עם דימטריס דיאמנטידיס, אלא בגלל שרגע לפני שהמראנו לברצלונה איבדנו את דורון פרקינס לפציעה. אני בטוח שעם דורון היו לנו יותר הזדמנויות והיינו מושכים אותם לקצה".
"ביד אליהו הייתה האווירה הטובה ביותר. בקריירה שלי. זו אווירה שדוחפת כל שחקן וכל זה בלי מעשים לא נאותים, קללות או התנהגות קיצונית. הדבר הכי קיצוני שזרקו למגרש היה מטוס נייר. הקהל ביד אליהו מעדיף שחקן שמקריב את עצמו מאשר אחד שקולע 30 נקודות. אולי בגלל זה הם אהבו אותי. תמיד נתתי הכל. עדיין שולחים לי הודעות וברכות יום הולדת מתל אביב".
על העימות עם אוהד הפועל ת"א בדרבי ב-2014
"הוא אמר לי שהוא יאנוס את הבת שלי. הוא העליב אותי לאורך כל המשחק והמשיך גם אחרי המשחק כשהייתי בדרך לחדרי ההלבשה. כשהוא לא היה בטווח הראייה שלי, הוא אמר את זה. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני יכול להרוג מישהו. שאקרע אותו לחתיכות. למזלו הוא לא נפל לידיים שלי כי הייתי גורם לו נזק ואני הייתי בבעיה חמורה. מישהו היה צריך להוציא אותי מהכלא".
הקדנציה השניה במכבי ת"א
"לא הכל הלך חלק בקדנציה השניה במכבי ת"א. היו רגעים בהם לא הייתי יכול לבטא את עצמי על המגרש. זה השתנה כשדייויד בלו חזר אחרי חג המולד. עם קלעים טובים כמו בלו, סמית' ופניני קשה לטמון לי מלכודות בצבע. לכן היתה לי הזדמנות לשחק מול שומר אחד. מה שהיה מיוחד בקבוצה הזו זה שהיא היתה יכולה לשחק בכמה סגנונות, על פי החמישייה ששיחקה. הסדרה נגד מילאנו נתנה לנו בטחון. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לקבוצה זה לאבד ביתיות נגד מכבי ת"א. לא קל לנצח ביד אליהו".
"פחדתי יותר מחצי הגמר. צסק"א הגיעה אחרי כמה כישלונות בפיינל פור והם ניצחו אותנו פעמיים בטופ 16. נראה היה שהמשחק אבוד עד שדיוויד בלו וטייריס רייס התעוררו. בגמר היינו בטוחים שננצח את ריאל. לא הבנו מה עשינו אחרי הזכייה. אחר כך, כשהגענו לישראל והתקבלנו על ידי המון של אנשים ונפגשנו עם ראש הממשלה התחלנו להבין. זה היה, אולי, הרגע הגדול בקריירה שלי".
"שמעון מזרחי? אדם מדהים. אין אצלו בולשיט, הוא אומר לך הכל בפנים. ההתגלמות של אוהד שרוף, אבל בדרך טובה. היה מרגש לראות אותו בוכה כשזכינו ביורוליג. היתה לי מערכת יחסים טובה איתנו. הייתי משחק איתו שש-בש במלון והייתי מנצח. הוא לא היה קם מהכסא", אמר סופו.
"הישראלים מאוד ישירים. יש לנו סגנון דומה להם, אבל כשהם אומרים משהו הם מתכוונים אליו וזה לא קורה הרבה ביוון".
אוהדי הפועל ת"א
"אי אפשר לדמיין את היריבות בין מכבי ת"א להפועל ת"א, אולי יותר גדולה מאולימפיאקוס - פנאתינייקוס. אני זוכר מקרה בלתי מתקבל על הדעת כשהגעתי בפעם הראשונה למגרש של הפועל ת"א. מאמן הכושר שלנו הוא בנו של מנהל הקבוצה לשעבר שתלה את עצמו. הם לקחו בובה שנראית כמוהו ושמו חבל תלייה סביב הצוואר שלו כדי להרגיז אותו. הייתי בשוק. הדבר הנורא הוא שחבריי לקבוצה כבר היו אדישים לזה והבנתי שזה קורה בכל משחק במגרש הזה. רציתי להקיא, זה הדבר הכי נורא שראיתי בחיים שלי".
