לא היה צריך להיות מומחה גדול בכדורסל האירופי העכשווי כדאי לדעת שמסיבת העיתונאים של בעלי פנאתינייקוס דימיטריוס יאנקופולוס תעשה רעש גדול. כבר לא מעט זמן שהאיש החזק בפאו שמר על שתיקה לא אופיינית, עד שהשבוע פתח את הקלפים בפני התקשורת היווניות והאירופאית שהקשיבה טוב טוב. התקציר - השתלחויות ביורוליג, מחמאות לליגת האלופות של פיב"א ותג מחיר של 25 מיליון יורו שהוצמד לקבוצה.
ביום שלישי זה הרגיש כמו "תחזיקו אותי" קלאסי מבית היוצר של יאנקופולוס, דברים שכבר שמענו בעבר – כי הרי עזיבת היורוליג, ככה לפחות התיאוריה אומרת, היא מכת מוות ספורטיבית וגם כלכלית למועדון בסדר הגודל של פנאתינייקוס. אבל ביום חמישי כבר זה לא היה רק איומי סרק של יאנקופולוס, אלא מכתב רשמי שהועבר ליורוליג, חתום על ידי נשיא המועדון מאנוס פאפדופולוס ובו המילים הבאות – "פנאתינייקוס מודיעה באופן רשמי וכתוב את כוונתיה להעביר את רשיון ומניות המועדון במפעל". בום.
עוד לפני שננתח את המהלך הזה של פאו, שמסתמן כמכונן, צריך לעצור ולחזור לאותה הצהרה של יאנקופולוס שנגעה, בין השאר, גם בעתידה של פנאתינייקוס יותר מאשר כן יורוליג או לא יורוליג – התכנון לאולם כדורסל חדש עבור המועדון, כזה שאמור לספק עצמאות כלכלית גדולה יותר לפאו.
בשביל זה נחזור אחורה בזמן לשנת 2008, שנת ה-100 למועדון. באותה שנה היה אמור להיפתח קומפלקס ספורטיבי שיארח, לכל הפחות, את מחלקות הכדורגל והכדורסל של פנאתינייקוס, ויסיים את התלות של אותן קבוצות באיצטדיונים העירוניים. אבל הימים הם פוסט המשחקים האולימפיים ב-2004, והמשבר הכלכלי העצום שנחת על יוון גרם לדחייה של הפרויקט פעם אחר פעם, עד נטישתו באוקטובר 2013.
יאנקופולוס הבן, שקיבל את המושכות ב-2012, לא ויתר. לכל קבוצות הכדורסל הגדולות ביוון יש אולם משלהן, כולל א.א.ק שבונה בימים אלה אולם חדש, ורק פאו משתמשת במתחם שלא שייך לה. את הלחץ שהוא מפעיל מאחורי הקלעים (וגם לפניהם), הוא שחרר שוב במסיבת העיתונאים. נוכח אחד הרעיונות שעלו, לוותר על בניית המתחם החדש באיזור הווטאניקוס, ובמקום זאת להרוס את איצטדיון אפוסטוס ניקולאידיס, ולבנות על חורבותיו את האיצטדיון החדש שיוקדש לקבוצת הכדורגל – נשאלה השאלה, מה בנוגע לאולם הכדורסל?
אז יאנקופולוס ממשיך לתמוך ולטענתו גם יקצה את המשאבים לכך שאותו קומפלקס מ-2008 ייבנה (גם אם יהיו בו שינויים קלים) ויכיל בתוכו איצטדיון כדורגל, כדורסל, בריכת שחיה, משרדי המועדון, מתחם קניות, מוזיאון וכדומה. אבל בינתיים אין שום גורם רשמי שמוכן לקחת אחריות על הפרויקט, ולמרות שראש עיריית אתונה אמר השבוע שהבניה של הקומפלקס הספורטיבי היא "בעדיפות עליונה" ותוכנית מלאה תפורסם בקיץ, מדובר כרגע בתוכנית יומרנית שלא בטוח שיש לה ביסוס או כדאיות כלכלית.
אז בהיעדר מקורות הכנסה עצמאיים ובעידן של חוסר ודאות כלכלית, יאנקופולוס נהנה להציג את עצמו כ"קורבן". קורבן של היורוליג, קורבן של השיפוט, קורבן של עיריית אתונה, קורבן של התמיכה באולימפיאקוס, קורבן של ארגון האולטראס המרכזי של פאו שמעוניין לסלקו מהתפקיד, ועבורו – הגיעו מים עד נפש. האם כל זה נכון? לא כל כך רלוונטי. רוכש פוטנציאלי או אפילו כיוון עדיין אין, ולכן יאנקופולוס ימשיך להיות המשענת הכלכלית של המועדון, אבל בתנאים שלו.
וכאן אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה של הכתבה – האיום שמסתמן כממשי לעזיבת היורוליג, וכתוצאה מכך – הפחתה משמעותית בתקציב הקבוצה ובהזרמת הכספים מצידו של יאנקופולוס. בניגוד להצהרותיו בעבר, תופס את האוזן משפט מעניין של יאנקופולוס ממסיבת העיתונאים – "לפני שנתיים כשניהלנו עם ליגת האלופות של פיב"א, לא חשבנו שהם מוכנים – עכשיו הם מוכנים, וכולם יודעים את זה".
ביורוליג, לפי יאנקופולוס, אין שקיפות תקציבית, בעוד לפיב"א יש משאבים באמת בלתי נדלים בתור הגוף שאחראי על רוב מפעלי הכדורסל בעולם ובשנים האחרונות פתח בלא מעט יוזמות ושיתופי פעולה שחיזקו עוד יותר עוד מעמדו באזורים רבים בעולם ובהתאם לכך שידרגו עוד יותר את המעמד הפיננסי של הארגון. בכוכבית – פאו עוד לא עזבה את היורוליג ומכיוון שתהליך כזה לא נעשה עדיין, לוח הזמנים מעורפל עד לא קיים כרגע. עובדתית, יש לפאו עד ה-2 ביולי את האופציה להשלים את הרישום ל-BCL, שתקבל בשמחה את האימפריה היוונית כצעד שישלים את הקיץ הכי טוב של המפעל מאז שנוסד.
במקביל, עומד אותו סעיף יציאה של 10 מיליון יורו שתצטרך פנאתינייקוס לשלם כדי לעזוב את היורוליג. יאנקופולוס לא התחמק גם מהסעיף הזה במסיבת העיתונאים והזכיר שהם היו חלק מהגיית אותו סכום. יחד עם זאת, הצוותים המשפטיים של המועדון עובדים על חשיפת הסכומים שהיורוליג צריך לשלם לפנאתינייקוס, ולכן, לטענתו, בסוף היורוליג יהיה חייב לו כסף, ולא להפך. נו טוב.
שאלה אחת שפחות עלתה השבוע – האם היורוליג מעוניין בכלל להמשיך עם פנאתינייקוס? האם לא מגיע הרגע שבו לארגון פרטי נמאס ממתקפות של אחת החברות בו, ומהפגיעה בתדמיתו של אותו ארגון כתוצאה מאותן מתקפות? ברור שפנאתינייקוס הוא לא עוד מועדון בכדורסל האירופי, אבל כאשר שמות כמו וירטוס בולוניה ופרטיזן בלגרד ממתינות בתור וכוססות ציפורניים, האם לא הגיוני שהיורוליג יעמוד על שלו ויראה שיש לו עמוד שדרה, וכך גם ישדר מסר לכל החברות הנוכחיות והעתידיות בו?
ועוד פקטור שחייבים להכניס בחשבון – הקהל. אוהדי פאו התרגלו ב-30 השנה האחרונות לסטנדרט מסויים, וגם אם העונה האחרונה לא הייתה מלאה בשלל כוכבים, זאת עדיין הייתה פאו תחרותית ברמה הגבוהה. בנוגע לעונה הבאה, הרבה יותר סימני שאלה מתשובות. ריק פיטינו עזב עוד בפגרת הקורונה. הסמל והשחקן הטוב ביותר במועדון, ניק קלאתיס בדרך לחתימה בברצלונה וזאת למרות שהיה לו חוזה לעוד עונה. ג'ימר פרדט, שהובא בכסף גדול, לא אמור להמשיך למרות שגם לו חוזה לעונה הבאה, עתידו של דשון תומאס לא ברור, ומעבר לשלד היווני שישנה ציפייה שיישמר (וגם זה לא בטוח) – הסגל בדרך למהפכה.
לפחות בינתיים השמות שצפים בדיווחים לא מזכירים את פאו של פעם – במקום פליטי NBA ושחקנים מהטופ האירופי, מוזכרים בוחורידיס מא.א.ק וקאסלקיס מפרומיתיאס פטראס כדי לחזק את הפן המקומי, וג'ורדן מורגן מקרשיאקה כאופציה מתחת לסל. אם השמות האלו לא מצלצלים לכם מוכר, אתם לא צריכים להיות נבוכים – מדובר בשחקנים שמתאימים על הנייר לקבוצות במפעלים של הדרג השני, לשם מסתמן שפנאתינייקוס הולכת.
איך מוכרים שינוי כזה לקהל אוהדים שחווה שש אליפויות אירופה מאז 1996, ומגיע להצלבה באופן קבוע? האם הנתונים הכלכליים היבשים ותחושת "היורוליג דפקו אותנו, אנחנו נחולל מהפכה" יצליחו לחלחל לצד הירוק של אתונה? עוד לא ניתן לומר בוודאות, אבל נדמה שהצעד הראשון כבר נעשה וממנו הדרך חזרה ארוכה ומפותלת, ועידן הצניעות של פנאתינייקוס בפתח. עידן שבו דומיניק ווילקינס, ביירון סקוט, דיאן בודירוגה, ז'ליקו רברצה, דימטריוס דיאמנטידיס, דינו ראדג'ה, שאראס ועודד קטש, ישארו רק בגדר זכרון מעורפל בתוך עשן הסיגריה, של דימיטריוס יאנקופולוס.
