לשחק כאילו לא אכפת. רואים קבוצה ששווה יותר מהמיקום שלה בטבלה, חשבו לעצמם אמש מרבית באי ההיכל. רואים קבוצה שהמספרים והנתונים שלה עד כה אינם משקפים את מה שהיא מסוגלת באמת לתת. שאם הייתה מתחילה את העונה כעת, אולי גם עם המאמן שנמצא כרגע על הקווים, יכולה הייתה להגיע למקומות מעניינים. ולקבוצה הזאת קוראים בסקוניה. שאתמול, כשהיא גם רעננה למדי לאחר תקופה ממושכת יחסית בלי משחק וגם מיישמת, כמילות שירי היפ הופ ישנים, את העיקרון של לזרוק את הידיים באוויר, ולשחק כאילו לא אכפת לה. בסדר, באנגלית זה נשמע יותר טוב.
הקבוצה של נבן ספאחיה, משוחררת מכל לחץ ומטרה בליגה השניה בטיבה, סיפקה אתמול את אחת ההצגות המהנות שקיבלנו לאחרונה ביד אליהו הישן. כלומר, אם נתעלם לרגע מדברים שעשתה שם בני הרצליה. עם הנעת כדור מדויקת ומרשימה, מגובה באחוזי קליעה טובים. עם ריווח ותזמון נהדרים בביצוע תרגילי ההתקפה, שהפכו קבוצה שממוצע הנקודות שלה במשחקי חוץ עומד על 67.4 נקודות למשחק (!!!) לאחת שסיימה הפעם עם 93. ומצד שני, בחסות אותה אווירה ותחושה משוחררת, אפשרה מצד שני גם לבעלת הבית לספק משחק שוטף, קצבי ונעים לעין.
ואם גם אתם מופתעים, כמוני, מהתיאורים המאוד כדורגלניים שיוצאים לי מהמקלדת הבוקר, הסיבה לכך כפולה: אני עדיין די עייף (ועצבני) מהטיסה למשחק הנבחרת בגרמניה; שאם נניח בצד משמעויות, ביקורות וניתוחים ספציפיים, הרי שהשורה התחתונה היא שהמשחק מול בסקוניה, מעבר להכל, לא באמת הרגיש או נראה כמו משחק יורוליג טיפוסי, של דם, אש ותמרות עשן. ואולי טוב שכך. חזינו אתמול בערב של כדורסל נחמד מאוד. ערב שממנו יוצאים הצהובים, בחסות מלחמות במזרח אירופה, כשהם מתקרבים לשלב הפלייאוף.
קול המון כקול שדי. קיתונות של בוז ספגה כאן תכנית המשחק של אבי אבן באיסטנבול בשבוע שעבר, כשמירב ההטחות לא הופנו דווקא אליו, אלא לכיוונם של אלו ששיבצו אותו על הקווים. והבוז הגיע בעיקר בשל היומרה המוגזמת וההתחכמויות המרובות, שהחליפו הכנה מסודרת בסדרה של גימיקים. אתמול, מול הקבוצה מחבל הבאסקים, הרעיונות כבר היו פשוטים למדי. ואם תרצו, שיקפו בעצם את חוכמת ההמונים. כלומר, יישמו, התקפית, כמה עקרונות פשוטים שכל אוהד מצוי חושב בעצמו, בלי תיווך של מאמנים, פרשנים, מצקצקים ומלהגים למיניהם.
למשל, לרוץ. פשוט לרוץ. לנסות ולקצר את משך ההתקפה ואת כמות הכדרורים, במטרה לייצר כמה שיותר פוזשנים/ התקפות. זה הכל. לא מסובך.
למשל, וכחלק בלתי נפרד מהרעיון הראשון, להזיז את ווילבקין הצידה ולהשתמש בו בצורה יותר נקייה ופחות מסורבלת/ מכודררת. ואתמול, הגם שקינן אוונס נעדר שוב ולמרות שהחלופות בעמדת הרכז (דיברתולומיאו או יפתח זיו) רחוקות מלהיות כאלו שמשרות בטחון על המאמן והסביבה, הקפיד אבן על התבנית לפיה ווילבקין שוהה על הפרקט – תמיד – כשלצידו רכז/ מוביל כדור נוסף, להבדיל מתבניות קודמות בהן ראינו חמישיות בהן ווילבקין מרכז ולצידו בקו האחורי משובצים, נניח, נאנלי וקלויארו.
למשל, לרכב כמה שיותר על ז'יז'יץ' בפנים. כי כל אחד רואה שהקרואטי הגדול, בכושרו הנוכחי, הוא אחד משחקני ההתקפה היעילים ביותר במפעל. כמה יעיל? אתמול הוא סיים את המשחק עם 9 זריקות מהשדה ו-9 קליעות מהשדה. שזה די טוב מבחינת האחוזים, לדעתי. המצבים הרי קיימים בתוך מסגרת התרגילים הקיימת, עוד לפני עדכונים/ שינויים מסוימים שערך אבן. עכשיו רק צריך לרצות. ובמשך דקות מסוימות במחצית הראשונה, רצו וידעו הצהובים איך לדחוף את הכדור פנימה. להגיד שזה מושלם? רחוק מכך, גם כי חלק מהתחלואים בעניין הזה שבו וצצו להם ברבע הרביעי, אבל הרצון קיים. ואגב, אפשר היה לחוש בסוג של הפנמה גם בגזרת ג'יילן ריינולדס הסורר, שהקפיד אתמול לנסות ולדחוק עצמו לכיוון הטבעת כשקיבל את הכדורים באזור הצבע, להבדיל מהוויתור הרגיל שלו והנטייה לברוח החוצה ולהשליך זריקות מחצי מרחק ומעלה.
נכתוב זאת שוב: למרות מבול הנקודות, גם עכשיו לא ניתן להגיד שרמת או דרגת הביצוע של הדברים שמנינו כעת היא גבוהה במיוחד ובטח לא שהיא שיטתית במיוחד. אבל התובנות הרי ידועות לכולם, כולל למאמן הזמני-קבוע. ואם יקפיד לנסות להטמיע את הדברים הללו בקבוצה שלו, להבדיל מתובנות מתוחכמות/ מתחכמות יותר, זה אמור לעבוד או לפחות לעזור.
עכשיו זמן לשתי דוגמאות של משחק ריצה:
הנה הראשונה, מאמצע הרבע הראשון. לאחר שמשתלט וויליאמס על הכדור ודוחק אותו במורד הגבעה, כשמאחוריו מתרגלים ווילבקין, ז'יזי'ץ ויפתח זיו את שיטת שלושת הבלמים, עסוק נאנלי בנסיונות נעילה בפנים עם מרינקוביץ', עם עבודה איכותית ונכונה. וויליאמס, שגם מוותר בהתחלה על המסירה אחורה למובילי הכדור וגם מתעלם מסימון הידיים של זיו, שמסמן החל מ-5:10 על השעון שחייבים חייבים למסור לווילבקין, מתפשר בסוף על מסירה לנאנלי כשהוא רחוק מדי מהטבעת.
אבל כשמקבל וויליאמס חזרה את הכדור, הוא מתפשר (שוב) על זריקה של קלע מחוץ לקשת, עם הרבה יותר מדי זמן על השעון. אז מה כאן המסקנה? קודם כל, שטוב עשו וויליאמס ובמיוחד טוב עשה נאנלי כשהוא התחייב לניסיון להגיע לפואטנה במשחק המעבר. זה טוב. שרע עשה ווליאמס כשבזבז את היתרון בהתקפת המעבר לטובת זריקה שכל כולה לחץ, חוסר בטחון ובלבול.
עכשיו דוגמא נוספת, לקראת סיומה של המחצית הראשונה. הפעם זהו זיו שדוחף את הכדור קדימה, ובצדק. שמפספס לגמרי את ז'יז'יץ' כשהוא חופשי, מאושר ומסמן עם שתי ידיו אל על כשהוא במרכז הרחבה, אבל גם הפעם – זה פחות חשוב, כי יש את ווילבקין שיתקן. אם רצים ומחויבים לקצה הזה, אפשר לטעות ועדיין להצליח. וכן, זה יעלה מדי פעם בכל מיני שטויות ואיבודים, שראינו למשל גם מנאנלי. אבל זה לבטח עדיף על החלופה של תרגילים "מסודרים" ומשחק של חמישה מול חמישה.
ועכשיו דוגמת ז'יז'יץ' יחידה: אפשר כבר לחוש מדי פעם בטביעת יד של מאמן חדש, בכל הקשור לתרגילי ההתקפה משוחקים, בין אם הם אלו הלא מעט שנותרו ובין אם מדובר בדברים חדשים או משויפים טיפה שונה. ושוב, זה לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא המינון, העיתוי של בחירת התרגיל – ובמיוחד היכולת להפנים את הדגשים שבו. וכאן, בתוך מהלך של חסימת עומק לווילבקין, ההקפדה היא על קשר עין עם האיש הגדול, שנועל נהדר כאן את אינוק קרוב קרוב לטבעת.
הגארד שליד. בהיעדרם של אוונס ותומאס, נזקקה המארחת נואשות לגארד נוסף שיצעד קדימה. ובגזרת מובילי הכדור, קיבלה כמה דברים נחמדים מהצמד דיברתולומיאו וזיו. במחצית הראשונה היה רק אחד שתרם (דיברתולומיאו, שסיים את המחצית עם מדד פלוס מינוס 15) ואחד שהזיק (זיו). במחצית השניה הצטמצמו להם הפערים, כשזיו גם מגיע לשיא קריירה בנקודות וגם מצליח לחבר כמה דקות שבהן הקבוצה משתפרת ביחד איתו. דיברתולומיאו, בכל מקרה, היה זה שהוביל את היציאה מפתיחה בעייתית, מלווה בשריקות בוז מהיציעים, דרך אנרגיה גבוהה ותזזיתיות, שהפעם באו לידי ביטוי ביחס של 4 אסיסטים מול 0 איבודים. וכמובן, שלשה גדולה שעושה הבדל גדול בסיום המשחק. מה ניתן ללמוד מזה לעתיד? לא בטוח שהרבה.
ויש את נאנלי. שגם במקרה שלו, הלקח איננו חד משמעי. כי מצד אחד הוא היה שם ביגטיים, כולל ברגע ההכרעה, יענו המאני טיים. וסייע בכך גם לווילבקין הרצוץ, ששוב בילה על הפרקט הרבה יותר מדי זמן (כמעט 36 דקות). נאנלי הפגין אמש ורסטיליות התקפית מרשימה, כשהוא מצליח לייצר לעצמו (וקצת לאחרים) גם במהלכי גב לסל, גם במצבי כדרור וכמובן שגם כשהוא מתפקד כקלע. שזה נהדר.
והגיוון הזה הוביל, בין היתר, למספר הכי משמעותי של הצהובים בדף הסטטיסטיקה, כלומר לנתון של 25/27 מהקו, מתוכו אחראי הסקורר באופן אישי ל 10/11 בזריקות עונשין. מצד שני וכפי שלמדנו כבר בשלבים מוקדמים יותר של העונה, נאנלי מלא בטחון, כולל ביכולת שלו לתרום ממצבי כדרור = נאנלי מפוזר מדי, שלעיתים מתעסק יותר מדי במהלכים של יצירה, במקום במהלכים של סיום. נעקוב בעניין כדי לדעת לאן זה הולך.
בכל מקרה, הנה דוגמא נחמדה למהלך משמעותי מהרבע השלישי, הידוע כמהלך 6 הנקודות, שבו יוצא נאנלי נהדר ומדויק על החסימה של ריינולדס, לאחר שחסם לו בעצמו, בדרך לטריצה פלאס עבירה. ושימו לב בבקשה לתזמון של נאנלי ביציאה, או ליתר דיוק בסבלנות שלו להמתין עד לרגע הנכון והמדויק לצאת החוצה.
הגנה. עזבו. הגנה זה לחלשים.
וואו, איזה אבסורד. בסוף בסוף, כל ההבדל בין הקבוצות אמש, במשחק שבו שלטה דווקא האורחת, אם נהיה הוגנים, מתכנס כולו לרמת הביצוע של אותו התרגיל בדיוק. ולא, אני לא כותב לכם הפעם את שמו של התרגיל. תסתדרו לבד. אני רק מראה, 'סדר?
דוגמא 1: ז'יזי'ץ' חוסם לווילבקין. נאנלי חוסם לז'יזי'ץ'. עד כאן אוקיי? כשהכדור עף לנאנלי מחוץ לקשת, הוא תולש וחודר שמאלה על בולדווין. למזלו, אינוק הגבוה מתעכב מעט במצב העזרה ומשמעותי מכך: מתבלבל לרגע בצד הרחוק שחקן בשם סדקרסקיס, ומשום מה נצמד בפינה לקאלויארו, במקום להיכנס פנימה ולחתוך את זווית המסירה לז'יז'יץ'. הקיצר, התרגיל מצליח.
דוגמא 2: לא תאמינו, אבל ז'יז'יץ' חוסם לווילבקין. נאנלי חוסם לז'יזי'ץ'. עד כאן מוכר? נאמנה לרעיונות ההגנתיים שלה, בסקוניה לא מטפלת בחסימה באמצעות הגבוה שלה (קוסטלו). שזה מתאים בצבע לווילבקין, שדופק שלשה ששווה נצחון.
דוגמא 3: עכשיו תורם של הבאסקים. בולדווין (המדהים, אה?), זוכה לחסימה מקוסטלו, כשמקביל נמצא באזור גידראיטיס כדי לייצר חסימה גבית. אבל מכבי, בניגוד למדיניות ההגנתית של היריבה, זורקת לעברו של בולדווין את הגבוה שלה, את ז'יזי'ץ'. ועזבו לרגע את סימוני הידיים של נאנלי ושאר התגובות ההגנתיות. מכבי קודם כל עצרה את הכדור. גם במחיר של עוד מהלך שבו מתעלל בולדווין ברגליים של הקרואטי הגדול. ובמקביל, שימו לב בבקשה לערנות של ווילבקין, שלרגע כיסה גם את זווית המסירה פנימה וגם את זווית המסירה החוצה לעברו של פיטרס בפינה, גרמה הפעם לבולדווין להסס לרגע – ולטעות. טעות של משחק. טעות שהופכת מאמן אחד למנצח ומאמן אחר למפסיד.
וואו, איזה אבסורד. אותו התרגיל בגישה הגנתית מעט שונה.
