כמו שכל ספינה צריכה רב חובל שינווט אותה, כך גם קבוצת כדורסל צריכה רכז שינהל אותה. הוא לא חייב להיות הכוכב הכי גדול, או הסקורר הטוב ביותר, אך הוא צריך לשלוט במשחק, להכיר את חבריו, לדעת לנצל את החוזקות ולנסות להעלים את החולשות שלהם כשהם לצידו על המגרש. מכבי תל אביב נואשת לאחד כזה כבר שנים רבות, ואם נשפוט לפי מה שראינו עד כה העונה, יכול להיות שהיא מצאה אחד כזה, או לפחות ככה היא חושבת.
על סקוטי ווילבקין אפשר לומר הרבה דברים טובים וגם טובים פחות, אבל אי אפשר להגיד שהוא רכז, לפחות לא כזה שרוב המאמנים היו רוצים. אז נכון, בשלוש שנים וחצי אצל הצהובים, הכדור היה אצלו בידיים יותר מאשר בקריירה שלמה של הרבה רכזים, אבל לא כי זה נכון, לא כי זה טוב, אלא כי לא היה מישהו אחר שייקח ממנו את הכדור, כי בשביל לקחת לווילבקין את הכדור מהידיים צריך ביצים. וכשכבר היה אחד כזה, שידע איך לעשות את זה בצורה טובה, שהשתלב טוב עם הסקורר האמריקאי, הוא נפצע במהלך העונה, שגם הסתיימה בסופו של דבר בגלל קורונה.
מעבר לעונה המדוברת, שכבר נגלה באיזה רכז מדובר, מאז עונת 2014/15, הפעם האחרונה שבה מכבי הצליחה לעבור שלב ביורוליג, לא ראינו רכז ברמה של ג'רמי פארגו, ששלט ביד רמה בקבוצה כשהעמיד ממוצעים של 13.7 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק. זו לא הייתה העונה המושלמת עבור הצהובים, שהפסידו בסופו של דבר 3:0 בהצלבה לפנרבחצ'ה ואיבדו את אליפות המדינה, אבל בכל הקשור לרכז שיוביל את הקבוצה, זה רק הלך והתדרדר, כמו מרבית השנים שבאו אחרי.
נחזור לעונה הנוכחית – קינן אוואנס הגיע בקיץ האחרון מהפועל חיפה אחרי עונה נהדרת אצל מי שהייתה בעונה שעברה העולה החדשה, ובמכבי לא יכלו להתעלם מהכישרון הגדול שיש לשחקן שחגג 25 באוגוסט והביאו אותו על חשבונו של כריס ג'ונס, שכולנו רואים העונה בוילרבאן למה הוא מסוגל. העניין עם אוואנס, בשונה מכל מה שראינו בשנים האחרונות מאז הצטרפותו של ווילבקין לקבוצה, זה שהוא מקבל קרדיט אין סופי ולא עם יחס ישיר ליכולת שהוא מציג על המגרש, כפי שתוכלו לראות בסטטיסטיקות של הרכזים ששיחקו לצד ווילבקין מאז הגעתו.
בעונת 2018/19, שבה הגיע ווילבקין לקבוצה, הוא היה הרכז המובהק, לפחות עד הגעתו של ג'רמי פארגו לקדנציה שלישית לקראת סיומה של העונה.
הנתונים, כפי שנאספו מאתר InStat, מדברים על משחקי היורוליג של מכבי תל אביב ובממוצע למשחק.
עונת 2019/20 - נייט וולטרס (זה שהצליח להשתלב לצד ווילבקין עד שנפצע) - 15 משחקים, 19 דקות, 7.5 נקודות, 47% מהשדה, 30% לשלוש, 50% מהקו, 2.7 אסיסטים, 1.7 ריב', 0.7 איבודים, +6.5 בממד הפלוס מינוס. מאזן הקבוצה יחד איתו: 4:11 חיובי.
עונת 2019/20 - אארון ג'קסון (שהחליף את וולטרס) - 12 משחקים, 18 דקות, 4.2 נקודות, 44% מהשדה, 39% לשלוש, 73% מהקו, 1.7 אסיסטים, 1.6 ריב', 1.2 איבודים, -3 במדד הפלוס מינוס. מאזן הקבוצה יחד איתו: 4:8 חיובי.
עונת 2020/21 - כריס ג'ונס - 34 משחקים, 18 דקות, 7 נקודות, 47% מהשדה, 37% לשלוש, 76% מהקו, 3 אסיסטים, 2 ריבאונדים, 1.4 איבודים, +0.6 במדד הפלוס מינוס. מאזן הקבוצה יחד איתו: 20:14 שלילי.
עונת 2021/22 - קינן אוואנס - 22 משחקים, 26 דקות, 7.9 נקודות, 42% מהשדה, 35% לשלוש, 88% מהקו, 3.8 אסיסטים, 2.8 ריבאונדים, 1.1 איבודים, -1 במדד הפלוס מינוס. מאזן הקבוצה יחד איתו: 12:10 שלילי.
כפי שרואים למעלה, אוואנס מקבל העונה לפחות שבע דקות יותר מאשר כל רכז ששיחק לצד ווילבקין מאז הגעתו לקבוצה, ושבע דקות זה המון בכדורסל. למרות שבע הדקות האלו, ניתן להבין בבירור לפי המספרים שהוא לא עושה משהו מיוחד מאלו שהגיעו לפניו, שאם היו מקבלים את מספר הדקות שהוא מקבל, סביר שהיו מציגים מספרים טובים יותר.
אז למה בעצם במכבי נותנים לרכז האמריקאי להיות השחקן השלישי בקבוצה בדקות בממוצע למשחק העונה ביורוליג? אני מעדיף שלא להתייחס כאן יותר מידי לעניינים כספיים, כי הרי ברור לכולם שאם למכבי היה תקציב גבוה כמו של הקבוצות הגדולות ביבשת היא הייתה מנחיתה ביד אליהו רכז בסדר גודל אחר לגמרי, ואפשר להתייחס כך לכל שחקן שמשחק בקבוצה.
בנוסף, בהחלט אפשר להגיד שהקו האחורי של מכבי תל אביב הרבה פחות עמוס מהעונה שעברה, אז מילאו את התפקיד ווילבקין, ג'ונס, אלייז'ה בראיינט וטיילר דורסי, כשהיום מלבד לווילבקין ואוואנס ניתן למצוא את ג'ונדי, יפתח זיו ועכשיו גם קיירי תומאס. עם זאת, לדעתי, או לפחות מה שאני מקווה שבמכבי מנסים לעשות, זה לתת קרדיט מלא לאוואנס, שחקן צעיר מפוצץ בכישרון, להתפתח ולצבור ביטחון וניסיון – גם אם זה קורה בגלל סיבות אחרות, אני בעד.
יכול להיות שאחרי פתיחת העונה המדהימה של ג'ונס בוילרבאן, הבינו בצהובים שאולי נתינת הזדמנות היא דווקא רעיון לא כל כך גרוע. גם דורסי נראה מצויין באולימפיאקוס כמובן, אבל הוא ו-ווילבקין יחד באותה קבוצה זה שילוב שפשוט לא יכול לעבוד לדעתי.
חזרה לאוואנס - בעונה שעברה, בגיל 24 בלבד, הרכז העמיד בליגת ווינר ממוצעים של 18.5 נקודות, 6.4 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-39% לשלוש למשחק, והצהובים הבינו שזה לא שחקן שכדי להם לפספס. גם העונה, למרות שהוא עדיין לא מציג את הרמה הגבוהה שבמכבי היו רוצים לראות, אין שום ספק שהניצוצות שהוא מראה מפעם לפעם מלהיבים במיוחד.
חוסר היציבות של השחקן זה אחד הדברים הבולטים ביותר שמהם לא ניתן להתעלם, כשלצד הופעות גדולות כמו הניצחונות על באסקוניה, אולימפיאקוס וחולון (49 נקודות ו-15 אסיסטים משותפים) מגיעות הופעות כמו זו מול באיירן מינכן ואלבה ברלין (2 נקודות ו-4 אסיסטים משותפים), אך עלינו לזכור שמדובר בשחקן שעד לפני חצי שנה חווה רק כדורסל מכללות, ליגת פיתוח, עונה בליגה הבוסנית ועונה עם העולה החדשה לליגת העל, ונזרק למים הכי עמוקים שיש בכדורסל האירופי, ובאחד המועדונים הכי לחוצים שיש.
ללא שום קשר למשימה הקשה במיוחד שיש לצהובים בקרב על הפלייאוף, אוואנס, לו חוזה עד סיום העונה עם אופציה לשנתיים נוספות, ימשיך לקבל את הקרדיט וכמו שכבר ראינו יותר מפעם העונה, כשהוא מלא בביטחון הוא יכול לעשות דברים גדולים. במקרה הרע מכבי תל אביב תסיים את סיכויי ההעפלה כבר במחזורים הקרובים ותקבל רכז צעיר עם ביטחון וניסיון של שנת השתפשפות טובה ביורוליג. במקרה הטוב? היא תתחרה על המקום בפלייאוף עד לסיום העונה הסדירה ותקבל רכז צעיר עם ביטחון וניסיון של שנת השתפשפות ביורוליג.
