ריח של התחלה, שניה לפני סיום
לא מעט מסקנות, תובנות ותהיות מותיר אחריו המשחק שבו ניצחה אמש מכבי תל אביב את מוליכת היורוליג מברצלונה. והכל חשוב ומעניין, זה נכון. אלא שלפני שמתמקדים בטפל, כדאי להתחיל בעיקר. כי איזה כיף היה אתמול ביד אליהו הישן.
ונכון, רק 3,000 גברים, נשים וטף איישו מי מהכיסאות. ועדיין, פתאום עם דמדומיו של חודש מרץ 2021, קיבלנו משחק שהרגיש כמו פתיחת עונה. פתאום, שניה לפני שנגמרת העונה, פתאום התגנב לו לאף ריח של התחלה.
ולא בגלל הכדורסל, שהיה נהדר לכשעצמו, אלא בגלל שלראשונה העונה זה הרגיש, נראה ונשמע כמו חווית כדורסל. מהסוג שיודעים לייצר מגרשים, קבוצות וליגות שכאלו. ואם לרגע הנחנו הצידה את טרדות ההווה או את החשבוניה שמודדת דברים טובים פחות או טובים יותר שעברו העונה על אלופת ישראל בליגה השניה בטיבה בעולם, השורה התחתונה הייתה אנחת רווחה גדולה.
כי מסתבר שהעולם הישן, זה שלפני העטלפים הסיניים, לא אבד לגמרי. שאפשר לדמיין איך כל הדרעק הזה הופך באיזשהו שלב לעניין שאפשר יהיה לדבר עליו בלשון עבר. גם לגבי החיים עצמם, שזה כמובן חשוב פחות. בעיקר בכל הנוגע לכדורסל, כלומר לחיים האמיתיים, שזה מה שחשוב באמת.
ואם חוזרים לעניין לשמו התכנסנו, קרי לנציגתנו המשוריינת, אזי מעבר לחוויה המתקנת שהעבירה את עצמה ואת אוהדיה, לאחר שכבר הודחה רשמית מהמפעל, ומספר משחקים מועט לפני שזה נגמר בפועל, מעניין יהיה לראות כיצד תבחר לקטלג את הנתונים שהוצגו בפניה אמש, ואיזו פרופורציה, אם בכלל, תנתן לנתונים הללו כעת, לאחר ההדחה. כי מכבי תל אביב, פוטנציאלית, יכולה לסיים את עונת המשחקים הנוכחית עם שישה נצחונות יורוליג רצופים. ועם תצוגות של שחקנים לגביהם נחרץ הדין לקראת העונה הבאה.
והאמת? הנצחון הגדול מול ברצלונה מותיר את מכבי תל אביב בעיקר עם כאב ראש גדול במיוחד. כי אם נדמה היה שנסגרו הספרים ונתקבלו להן ההחלטות הנדרשות, עכשיו מגיעים נתונים חדשים. שיכולים בעיקר לבלבל. אז הנה אנחנו כאן כדי לעזור, בערך. וללהג על החלטות שצריכות להתקבל – והפעם בקו הקדמי. הקו של ז'יז'יץ', בנדר, האנטר, קאלויארו וכספי.
ואולי לא היו הדברים מעולם?
השאלה הראשונה שצריכים לשאול עצמם הבעלים הצהובים, טרם קבלת ההחלטות המתקרבות ובאות, היא מה בכלל קרה כאן העונה. כי מכבי תל אביב, כזכור, הייתה קבוצה ביתית אימתנית בעונה שעברה, שנוצחה בבית רק על ידי ריאל מדריד. ביתיות, כזכור, שהובילה אותה מרחק סדרה אחת, בבית או בחוץ, מפיינל פור.
והעונה? העונה ניצחה 8 משחקי בית מתוך 15 שנערכו עד כה. כולל ברסה אמש. ורובם ככולם, כזכור, היו כמו עץ שנופל ביער. כלומר נערכו ושוחקו כשדממה מופתית מסביב. בנסיבות אלו, של בית בלי ביתיות, האם בכלל קרו הדברים באמת?
עכשיו, כאשר משקללים את המספר ההיסטורי וחסר התקדים של הפסדיה הצמודים העונה פלאס איך שנראתה מכבי אתמול, מול קהל, לעומת איך ששיחקה במשחקי שבהם הביתיות באה לידי ביטוי רק באולם המוכר ובכרוז המוכר (למרבה הצער), צריכים להתחיל כל דיון ענייני בשאלה אחת, מחודדת וברורה: אם היינו לוקחים את הקבוצה הזאת, עם הסגל הזה, בעונה רגילה ונטולת קורונה ושאר מרעין בישין (בכל היבשת) – האם הדברים היו נראים אחרת?
והתשובה, מטבע הדברים, היא שברורררר. מכבי של בית הייתה מנצחת עוד מספר משחקים. אין בכלל ספק או שאלה. ולבטח הייתה תחרותית יותר בכל הנוגע למאבקים להיכלל בין 8 הגדולות (הישג, כזכור, שלא הושג על ידי הצהובים מאז שעברו לשיטת היורוליג הנוכחית).
אוקיי, אז הבה ננסח שאלת המשך: מאחר שברורררר היא התשובה לשאלה הקודמת, האם ניתן לגשת אל העונה הבאה בלי לבצע שינויים משמעותיים בסגל? נו, וגם כאן התשובה ברורה למדי. והיא לא. מכבי תל אביב תצטרך לבצע לא מעט שינויים בסגל השחקנים לקראת עונת 2021/22.
כי נכון שעם בית המצב העונה יכול היה להיות גרוע פחות. אבל עם בניה מדויקת או נכונה יותר, היא גם יכולה הייתה להיות טובה. ואם יתוקן מה שצריך, יש סיכוי לא רע שהעונה הבאה תיראה אחרת.
ריספקט וסחטיין על דראגן בנדר. שנתן אתמול תצוגה שמשנה (כיוון ב) קריירה. לא פחות.
רגע, אלו השיאים שצבר אמש העלם:
(שווה ל) שיא נקודות חדש: 16
שיא מדד חדש: 24
שיא אסיסטים חדש: 4
שיא חסימות חדש: 4
ולמה משנה קריירה? אם נניח לרגע בצד את מכבי תל אביב, ענייניה ואינטרסיה, חייבים למקד זרקור ופרספקטיבה על העונה הזאת של בן הטיפוחים של. בסוף, מדובר בשחקן בן 23 וקצת. שגובהו הוא באזור 2.13. שסט התכונות שלו עשה רושם על עולם הכדורסל עמוק בתוך העשור הקודם. שמצליח לחבר בפחות משבוע שני משחקי יורוליג איכותיים ועוקבים. שמצליח, בפעם השניה העונה, להכאיב ולנצח את הקבוצה הבכירה של המפעל.
כי בנדר שיחק טוב מול ברסה גם בסיבוב הקודם. ובנדר שיחק מצוין מול ברסה אתמול. ועת יאספו הנתונים אל מאגרי המידע השונים ביבשת הישנה וביבשת החדשה, בתוספת מינון מוכר של מילת הקסם UPSIDE או ניתוח/ שאיפה שהנה זה קורה/ הנה זה נפתח ומשתחרר, יזנקו וינסקו מחדש מניותיו שהתמוטטו לפני זמן לא רב.
השאלה הגדולה, מבחינתה של קבוצתו הנוכחית, היא האם היא זו שצריכה להשאיר אצלה את ה-UPSIDE מתוך אמונה שהנה זה קורה, כאן ועכשיו. אז קודם כל ולפני שנשיב, בואו נהנה ביחד מההצגה של בנדר. שבהיעדרו של אותלו האנטר (שבכל אחד מארבעת המשחקים מהם נעדר העונה – הקבוצה שלו ניצחה. קחו לעצמכם שניה ותקראו שוב את הנתון המדהים הזה), חילק דקותיו בין עמדה 4 לבין עמדת הסנטר.
ונע נהדר ללא כדור.
למשל כאן, כשמהלך פיק אנד רול של ווילבקין את ז'יז'יץ' וגלגול קצר של האחרון, ייצר הזדמנות עבור רעהו להשתחל בחרך שהותירו אחריהם מירוטיץ' ואברינס – ולייצר אופציית מסירה נהדרת למהלך שמסתיים עם דאנק. למשל כאן, כשחדירה לסל של דורסי ייצרה תשומת לב מוגברת גם של שמיטס וקוריץ', אותה ניצל בנדר כדי לנוע מקו השלוש הרחוק ועד מרחק נגיעה. למשל כאן, כשבנדר את ז'יז'יץ' שותלים, מתוך תרגיל הכנסת כדור מקו הבסיס, חסימה כפולה לווילבקין. וכאשר מירוטיץ' מאבד ריכוז תוך שהוא מתקשר עם קלאת'ס, התנגב לו הבנדר והעניש נהדר. ומסר מלמעלה למטה.
כאמור, בנדר חילק אתמול דקותיו בין שתי עמדות הפנים. ובשתיהן מצא עצמו משחק בעיקר עם הפנים לסל, כלומר במקומו הטבעי, בעיקר באזור ה-TOP OF THE KEY. ובמיוחד כאשר הולחם ביחד איתו הרכב של שחקנים מהם קשה לעזור, הצליח להראות שאפשר לעשות בו שימוש גם משם.
כאן למשל, משחקים לצידו של בנדר דיברתולומיאו, דורסי, כספי ובריאנט. והאחרון מנסה לתפוס מיקום עם הגב לסל מול קוריץ'. ובנדר, בתור המנווט מלמעלה שיכול לראות הכל (מלמעלה), פוגע בבריאנט חד ומדויק. וכאן, מצב דומה למדי. הפעם זהו קאלויארו שמנסה לתפוס מקום בפנים על קוריץ'. ומאחר שלמעלה נמצאים שחקנים מאיימים כמו ג'ונס, ווילבקין ובנדר, נצמדים או עטים לעברם שחקנים שלובשים את צבעי ברצלונה. ובחסות העבודה של קאלויארו בפנים פלאס חוסר החדות ההגנתית הרגילה של מירוטיץ', מרים בנדר הכדור, נותן מבט ופוגע בז'יז'יץ' הפנוי. ושומר.
ברנדון דיוויס הוא משחקני הגב לסל הטובים במפעל, אם לא ה. ששומר בקנאות על אחוזים נהדרים מהשדה (מעל 58%), כמו גם על מדד USAGE שמראה עד כמה הוא דומיננטי, בהתקפה המסודרת של הקטלונים, במשחק פוסטאפ. ואתמול הוא הזיע במיוחד מול הדברים ההגנתיים של המארחת. שבאו לידי ביטוי גם בשמירות כפולות קשוחות בכל סיטואציה של מיסמאץ' לטובתו, כלומר כאשר התקיף מול שחקן נמוך ממנו וגם כאשר נשאר באחד על אחד מול הסנטרים היריבים, ששמרו עליו בלי עזרה מהאחרים.
ואחד הסנטרים היריבים, כאמור, הוא בנדר. שכאן, למשל, מדגים מול דיוויס עבודת הגנה נקייה וטובה, בחסות עזרה של כספי (שלא מוטרד משמיטס) ואפילו קצת של דורסי (שלא מוטרד מהאנגה). והנה דוגמא להגנה איכותית של בנדר ממצבי עזרה. כי עד כה, למען האמת, הצליח הבנדר לחבר מעת לעת כמה דקות של הגנה טובה, בעיקר כשהוא מגיע לעזור לאחרים. כי קשה לו ברמה הפיזית וכו'. אז אמש, כפי שכבר ראינו, הפיזיות הייתה שם בנוסף לעזרה.
קחו למשל את הדוגמא הזאת, ממהלך משמעותי, עמוק בתוך ההארכה. כי החדירה של היגינס (על ז'יז'יץ') איתרה את דיוויס, ולא בפעם היחידה בדקות הללו, כשהוא חופשי ומאושר בתוך הצבע הצהוב. ורחוק כמה ס"מ מלסיים ולהעלות ל-3. ובנדר שומר בפינה על מירוטיץ' האיום. אבל עוזב אותו בזמן הנכון ומתייצב נהדר כדי למנוע סל, בפעולה הגנתית מרשימה למדי.
ריספקט וסחטיין על אנטה ז'יז'יץ', ששבר/ הישווה אתמול שיאי קריירה משלו גם בנקודות מדד (33), נקודות בכלל (24) ואפילו במספר האסיסטים שחילק. והאמת? המשיך ביכולת ההתקפית שאפיינה אותו כבר לפני ברסה, כשהוביל את הקבוצה שלו מזה ארבעה משחקים רצופים גם בנקודות, גם בדקות, גם באחוזים מהשדה, גם בכדורים חוזרים, גם בחסימות, גם במספר זריקות עונשין וגם במדד היעילות. שזה טוב, לא?
ומול ברסה, עם כל הכבוד לג'אמפר אחד קשה שקלע, המשיך ז'יז'יץ' להראות את התכונה ההתקפית החשובה והטובה ביותר שלו, שהיא היכולת להיות בעמדה מתאימה לקבלת מסירה וכדור בצבע. כלומר, להיות שם כשזה קורה. להיות שם – וללכת בכל הכוח אל הכדור. בין אם זה לאחר מצב חדירה, כמו זה של קאלויארו כאן. ובין אם זה במהלך קריטי בהארכה, עם כדור חוזר בהתקפה לאחר ההחטאה של ווילבקין. ונכון שספרופולוס שגה מספר פעמים עם ז'יז'יץ', כשהותיר אותו חשוף בשטח הגנתית, בהרכבים ובמצבים שבהם עדיף היה לתת לו לנוח, כמו במהלך שבו השווה היגינס ל 94-94. ועדיין, חרף המגבלות המוכרות בהגנה בכלל ובכל הקשור לניידות בהגנה בפרט, אתמול הסתדרו לז'יז'יץ' הדברים (וגם הרגליים) בכמה מהלכים. כולל כאן, כשזיהה נכון ובזמן לאן ומתי הולך לו קוריץ'. ונכון לעכשיו, כשלוקחים בחשבון את כל המשתנים שמסביב, כולל המצב החוזי (לז'יז'יץ' חוזה נעול לעונה הבאה), גילו הצעיר והעובדה שעוד לפני שעבר לליגה הטובה בעולם, הצליח להרשים בליגה השניה בטיבה, אין סיבה לחשוב שמכבי תוותר על שירותיו של הביג גאי שלה.
מה שאי אפשר לומר דווקא על הסנטר הבכיר, המבוגר (36 בעונה הבאה) שלגביו אוחזת מכבי תל אביב באופציית יציאה (בתשלום), אותלו האנטר. וכן, לכו תאמינו שדווקא ז'יז'יץ' יהיה רצוי, ולא האנטר – שהיווה את העוגן הכי משמעותי של מכבי בתקופת ספרופולוס. אבל אלו הם החיים וככה זה נראה כרגע.
ועדיין, גם אם הולכים באמת לכיוון הזה, הרי שזה עשוי לעבוד רק אם המעטפת סביב ז'יז'יץ' תהיה טובה ומדויקת יותר מזו שקיימת העונה. גם בכל הנוגע לעמדה מספר 1, בה ניגע בטורים הבאים. גם בכל הנוגע לעמדת הסנטר הנוסף. גם בכל הנוגע לעמדה מספר 4.
מה שמחזיר אותנו לבנדר. האם דראגן בנדר הוא ה-4 האתלטי והפיזי שיכול לעטוף היטף את ז'יז'יץ', כבר בעונה הבאה, גם התקפית ובמיוחד הגנתית? יתכן, אבל זה מרגיש כמו מהלך מסוכן למדי. האם בנדר יכול להיות ה-5 המחליף של ז'יזי'ץ'? זאת כבר אפשרות סבירה יותר, מהבחינה הזאת שבנדר – בראש ובראשונה, צריך להילקח בחשבון כסנטר ולא כפורווארד. אבל האמת שגם כאן, לא בטוח בכלל. מכבי הגדולה, היסטורית, היא מכבי האתלטית והקופצנית. ואם משאירים את ז'יזי'ץ' באזור, הרי שאלו שמצדדיו, מעליו ומאחוריו צריכים להיות סופר מגה אתלטים. בשורה התחתונה – בהתייחס לשני הקרואטים הצעירים, שסיפקו אמש משחק נפלא: בכל הכבוד הראוי והעדינות המתבקשת, נראה שכדאי להפריד.
אנג'לו קאלויארו, לאחר תקופה נוראית, ראה ברצלונה ונזכר בימים הטובים. ואם משחק ההתקפה של מכבי שטף אתמול, מול ההגנה הטובה ביבשת, הרי שקרדיט גדול מגיע לזה שלעיתים קרובות הוא הוא הגורם לקשיים התקפיים בצהוב. אז כנראה שמירוטיץ' בעין עושה לו טוב. ובטוח שהקהל הדוחף והאוהב עושה לו טוב. והאמת? גם החוזה המובטח לעונה הבאה, ללא אופציית יציאה של הקבוצה, ודאי עושה לו טוב. מה רע בחוזה בגובה 400K פלאס, על פי פרסומים זרים?
נו, אז הנה דעתי המרודה. אחלה קאלויארו שבעולם. שגרם גם לי, לא אחת, להתבלבל לגביו ולהפליג בשבחיו. העניין הוא שכסף כזה, עבור קבוצה כמו מכבי תל אביב, איננו כסף קטן. ובעמדה הזאת, החשובה כל כך, צריכים משהו יותר טוב. בין ביכולת התקפית ובין ביכולת אתלטית.
ויש את עומרי כספי. שבדומה למשחק הבית מול ולנסיה, זיהה גם הפעם יריבה ספרדית קשוחה ואתגר מעניין, והרים בהתאם את רמת המשחק שלו. 14 + 5 = מדד 15 היו לו מול ולנסיה. 12 + 4 = מדד 11 אתמול מול ברסה. וגם כאן וגם שם בפחות מעשרים דקות. וגם כאן וגם שם הראה יכולות אחד על אחד שיש למעט מאוד שחקנים ברמת התחרות הזאת.
כאן למשל, בחסות ארבעה שחקנים בעלי קליעה פוטנציאלית שנמצאים מחוץ לקשת, לוקח כספי את שמיטס לטיול ברחבי הארץ (שהוביל לאחר מכן לרצף קללות מן העולם שספג הלטבי בפסק הזמן שלקח שאראס). כאן, כשהצליח סופסוף לאפס את דיברתולומיאו ולגרום לו להגיע כבר למקום הנכון, מקבל כספי בחילוף את וסטרמן. ושימו לב בבקשה בעיקר לזינוק של כספי קדימה, לעבר הכדור, עם 54 שניות על השעון, כדי לייצר זווית מסירה מושלמת עבור בריאנט. ולהתקיף נהדר את הטבעת. האם יכולה הקבוצה הזאת למצוא שחקן אחד על אחד טוב מכספי? האם תצליח לאתר GO TO GUY כזה שיכול לעלות מהספסל ולשנות משחקים? האם יש לה סיכוי לאייש תחתיו שחקן שמבין את המשחק כמוהו? התשובה, כנראה, שאין מצב.
השאלה הבאה כבר נוגעת לגובה השכר, סעיף היציאה (על פי פרסומים זרים), ענייני ביטוח והערכות רפואיות. ואתם יודעים מה, בואו נשאיר גם את זה לטורים הבאים.
שתי נקודות לסיום
הרכז. במרבית המשחק אמש שמר ספרופולוס על תצורה שבה יש רכז על המגרש. כלומר ג'ונס או דיברתולומיאו, שהוא סוג של. ולג'ונס הייתה מחצית ראשונה רעה. ומחצית שניה טובה בהרבה, כשאת המשחק הוא מסיים עם 8 אסיסטים ו-6 ריבאונדים. ואפילו לוקח על עצמו, ולא פעם אחת, כדורים אחרונים. על העמדה הזאת, כאמור, נדבר בהמשך. מה שבטוח – וכבר לא ישתנה – הוא שמה שהיה לא יכול להיות בעונה הבאה. כי רכז צריך. והרכז הזה איננו ווילבקין.
ברצלונה. הקבוצה של שאראס היא קבוצה עצומה, ולבטח אחת הפייבוריטיות הגדולות לקחת את הכל השנה. ועדיין, אם ניקח ונמתח את הקו האחורי העמוק שלה, עדיין נאתר שם רק שחקן אחד שיכול לעשות סל מכדרור, ושמו היגינס. ועכשיו תספרו בבקשה כמה כאלו יש לאנדולו.
