משחק תחתית טיפוסי
כיאה למשחק בין שניים מהסגלים החלשים ביותר שיש ליורוליג להציע, חזינו אמש, בז'לגיריו ארנה, במשחק כדורסל, אהההה, חלש. או שמא יש לומר, במשחק תחתית טיפוסי. כי עם כל הכבוד שיש למאזן הנצחונות המרשים הנוכחי של מכבי תל אביב, הרי שכל קשר בין הקבוצה שלבשה אמש (חמישי) צהוב לבין העמודה הרלוונטית שיש לצהובים בטבלת הליגה השניה בטיבה בעולם מקרי בהחלט.
נמחיש את העניין, ברשותכם, באמצעות רשימת השחקנים שהחלה אתמול את המשחק. שני הפורוורדים שפתחו אמש בחמישיה של אלופת ישראל היו אנג'לו קלויארו, אחד שמזמן לא אמור היה להיות כאן וששייך עדיין למכבי ת"א בשל צירוף נסיבות מקרי, ומג'ייק כהן, אחד שפתח את העונה, ובצדק, מחוץ לרוטציית חילופי היורוליג של ספרופולוס. את עמדת הסנטר אייש קווינסי אייסי, שהוא בכלל הפאוור פורוורד המחליף. ובעמדת הרכז? טיילר דורסי, שגם לא אמור להיות שחקן הרכב ולבטח איננו רכז.
ולמרבה התדהמה, זה דווקא עבד. איכשהו. מכבי תל אביב הטילה בתחילת המשחק שלשה אחר שלשה, כי זה מה שההגנה של שאראס נתנה לה, וחלק מאותן הטריצות גם נכנסו. במיוחד אלו של טיילר דורסי. וגם בצד השני של המגרש, בצד שבו אמורים לשמור כמה שחקנים שלא מצטיינים בכך, הצליחו הצהובים הרבה (הרבה) מעבר למצופה, עניין שבא לידי ביטוי בסיום המחצית הראשונה, עת הראה לוח התוצאות על 29 נקודות בלבד לזכותה של הקבוצה המארחת.
העניין הוא, ואת זה ניתן היה לחוש גם בזמן אמת, וגם כאשר הגדילה מכבי ת"א את יתרונה לכדי נתון דו ספרתי ועוד במחצית השניה, שזה היה עניין זה זמן. שבקרב התחתית הזה הדברים תלויים יותר דווקא במה שיש לז'לגיריס להציע. כלומר, במה שיש לקבוצה הטובה יותר, או הרעה פחות, למכור. ואט אט, כשרמת הכדורסל של הליטאים השתפרה מקטסטרופה לכדי סתם לא טוב, זה הספיק לה כדי להעמיד את רצף הנצחונות הנוכחי שלה על שניים.
והאמת היא שאנשי מכבי לא צריכים לעשות מכל זה עניין גדול. הסיפור כאן פשוט למדי. כשאין שחקנים טובים, אז בדרך כלל לא מנצחים. זה הכל. ולמכבי ת"א מודל תחילת ינואר אין מספיק שחקנים טובים או מוכנים כדי לנצח במשחקי כדורסל ברמת התחרות הזאת. זה מה שקורה כאשר שישה שחקנים נפצעים. ובמיוחד כאשר 4.5 מהם שחקני חמישיה.
כי אפשר לנתח וללהג, ואת זה – אל דאגה – נעשה עוד מעט, אבל כמו בעקרון הפילוסופי הקרוי התער של אוקהם, הרי שגם כאן ההסבר הפשוט ביותר הוא ההסבר הנכון. כלומר, אמנם ישנם הסברי מיקרו לא מעטים שדרכם ניתן לספר את סיפור הפסד היורוליג השישי של מכבי ת"א העונה ביורוליג, אבל בגדול? יש שישה הסברים שהם הנכונים ביותר, והם מייצגים את ששת הפצועים והנעדרים. שלחלקם טרם הגיעו מחליפים מוכנים או ראויים. שלחלקם כלל אין תחליף. ובמצב הדברים הזה, בטח מחוץ ליד אליהו הישן שבו ניתן לערוך מדי פעם כמה קסמים, מכבי תל אביב לא תצליח לנצח ביותר מדי משחקי יורוליג, אם בכלל.
לפוצץ בהגנה (או, לחילופין, מי ישמור על השומרים?)
תכנית המשחק ההגנתית של יאניס ספרופולוס אמש, למרבה הפליאה, דמתה עד מאוד לזאת שהריצה הקבוצה שלו במשחקי היורוליג האחרונים. כלומר הגנה מסוג אחד בחלק הראשון של המשחק, שמתחלפת לכדי סוג שונה בחלק השני. מתחילים עם טיפולים הגנתיים שמייצרים אחריות אישית של שחקני ההגנה, וממשיכים לאחר מכן בהגנה שמתבססת על חילופים בין שחקנים. ובגדול, זה עבד די דומה למה שראינו גם בשבוע שעבר באיסטנבול. כלומר, זה לא עבד גם הפעם.
וזאת, למרות שקיבלנו אמש מספר רגעים של כדורסל הגנתי לא רע בכלל. כולל במספר מהלכים מרשימים במחצית השניה. למשל כאן, כאשר מכבי שוברת את תרגיל הקלעים של ז'לגיריס באמצעות חילופים אוטומטיים, ונעזרת בהגנה טובה של קלויארו על הכדור ובלחץ הנהדר שמפעיל בראיינט על קו המסירה ללידיי כדי לגרום לאיבוד כדור של הקבוצה שמשחקת בקובנה.
via GIPHY
כי עקרון העל ההגנתי של מכבי תל אביב העונה איננו מתכתב בהכרח עם טקטיקה. הוא מתייחס יותר לענייני מלחמה. או שמא יש לומר לענייני התלחמות, על פי ציטוט ישן של הוגה דעות אשדודי מתחום הכדורגל. מכבי של ספרופולוס משחקת הגנה מבוססת תשוקה, ולאו דווקא כזאת שמקדשת את רמת הדיוק. ואין בזה שום פסול. הבעיה היא שכדי לפוצץ את היריבה, צריך מספיק אנשים ועבירות.
טרם תחילת המשחק, עמד ממוצע העבירות שמכבי מבצעת פר משחק כ-23 למשחק. וגם זה בהמשך לירידה מסוימת של הצהובים בכמות הפיצוצים שנשרקים בשבועות האחרונים. מהצד השני התייצבה לה אלופת ליטא, שממוצע סחיטת העבירות שלה הוא הגבוה ביותר שיש ליורוליג להציע (כ-22 כאלו למשחק). ואתמול, הגם שלא היו לצהובים יותר מדי כלים על הספסל, הם המשיכו לפוצץ. ו-30 מהפיצוצים הללו זכו לתגובת השופטים, אשר סימנו לעבירות.
וכל עבירה שכזאת קירבה אל המגרש עוד שחקן ספסל. ועם כל הכבוד לדני אבדיה (ושני המצטרפים החדשים) הרי שלמעט אלייז'ה בראיינט, לא היה אמש לצהובים שום שחקן ספסל ראוי. וככל שהצטברו להן העבירו, התמעטו להם השחקנים שיכולים להחזיק מעמד.
מעבר לפיצוצים, התבססה תכנית המשחק ההגנתית של הצהובים על שני עקרונות משמעותיים. הראשון, בהתבסס על מטר השלשות שספגה מכבי מול אנדולו בשבוע שעבר ועל מטר דומה של ז'לגיריס במחזור הקודם במינכן, היה לנסות ולהתמקד בטיפולי מניעת שלשות. במיוחד מול הקלע מילקניס. וגם כאן, בגדול, הטיפול כלל בעיקר פיצוצים. מילקניס, אחד שסוחט בממוצע עבירה וקצת למשחק, הצליח לחלץ שש (!!!) כאלו אתמול. השני, שמתכתב גם עם העקרון הראשון, היה לנסות ולהחביא כמה שיותר את ג'ייק כהן. בנוהל.
אז בתחילת המשחק עוד ראינו את המקומיים מנסים לרכב על הרגליים של כהן. למעשה, רוב רובן של הנקודות הירוקות בדקות הראשונות היו ממהלכים שבהם הם התבייתו על ההגנה של כהן. כמו למשל כאן, בפיק אנד רול שמריץ ווקאפ ואשר מאתגר את החוליה ההגנתית החלשה של אלופת המדינה.
via GIPHY
התשובה של כהן לכך הגיעה בשני מובנים. הגנתית, הוא פשוט פוצץ. והוא פוצץ כל כך חזק, עד שלא יכול היה להחזיק מעמד על המגרש יותר מ-22 דקות. וזה חבל, כי ספרופולוס היה צריך אותו אמש הרבה יותר. לכהן, מלבד שיא קריירה בנקודות ביורוליג, היה אמש משחק של קריירה. שהבליט את קבלת ההחלטות שלו, אבל גם בהצטיינות (מקרית?) קטגוריית הכדורים החוזרים.
ומאחר שהעבירות שביצע לא אפשרו זאת, לא קיבלנו עוד מהלכים התקפיים יפים כמו זה שכאן, שבו הולכת מכבי תל אביב מתוך התקפה המעבר המאורגנת שלה למהלך של חסימה מדורגת, אשר כופה חילוף הגנתי (שמבוצע רע) ומאפשר לכהן לחגוג למטה מול לקביצ'יוס נמוך הקומה.
via GIPHY
בשורה התחתונה, מכבי תל אביב הצליחה אמש להחזיק מעמד בלא מעט מהפרמטרים שהציבה לעצמה, לרבות הגנת השלשות וגם בכל הנוגע לטיפול הגנתי ברכז המוביל של שאראס כיום, אחד תומאס ווקאפ. הבעיה הייתה דווקא עם הרכז המחליף, לוקאס לקביצ'יוס. שבמחצית אחת, היא המחצית השניה, המטיר על ראשה 21 נקודות תמימות, ששלחו אותה הביתה עם עוד הפסד.מאבדים את זה
אין מה לפחד מאיבודי כדור. הפחד הקמאי שיש למאמנים ולמלהגים המקומיים בכל הנוגע לסוגיה זאת מבוסס יותר על תחושות ופחות על עובדות. ברצלונה, אחת מהטובות שיש ליבשת הישנה להציע, מדורגת למשל רביעית בקטגוריה הזאת. בקטע רע. השאלה, כמובן, היא מה גורם לאותם איבודי כדור. קבוצה שרצה ומייצרת יותר פוזשנים, ועל הדרך נוטלת יותר סיכונים, תאבד בדרך כלל גם יותר כדורים.
העניין הוא שאיבודי הכדור של מכבי תל אביב אתמול, והיו הרבה מאוד כאלו (19 ליתר דיוק) לא נבעו מבעיה של ריצת יתר. מכבי איבדה בעיקר כי לא היה למי לתת את הכדור ברגעי הלחץ. בהיעדר רכז פותח, הוחזק הכדור בחלקים משמעותיים של המשחק על ידי טיילר דורסי, שהיה מצוין, ללא ספק, והצליח לייצר לא מעט נקודות מרשימות (18) בעצמו ולעצמו. ואותן קישט וגיוון עם ארבעה אסיסטים, כלומר עם נתון מרשים במיוחד. למרות זאת, גם הוא לא יכול היה להחזיק מעמד, או את הכדור, כשהעניינים הפכו מסובכים יותר. ורצף האיבודים של הצהובים, במיוחד בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי, היה הרגע שבו הם איבדו גם את המשחק.
למשל כאן, כשיובל זוסמן ההססן והמפוחד מסר לקבוצה הלא נכונה, תחת לחץ של שמירה כפולה עליו.
via GIPHY
למשל כאן, כשטיילר דורסי לא הצליח להחזיק מעמד מול טיפולים אגרסיביים על הפיק אנד רול שניסה להריץ מול ינקונאס.via GIPHY
ועם כבר רגעי לחץ, אז נחזור שוב ליובל זוסמן. ודווקא אצל האיש הסולידי הזה, שנותן את התחושה שגרף הרגשות והכדורסל שלו נמצא תמיד על קו ישר ונטול דרמות, אנחנו חוזים העונה בעליות וירידות קיצוניות וחריגות. זוסמן נראה פסיבי ומבוהל בתחילת העונה, ואז ביצע קפיצת מדרגה בכמעט כל מובן בתוך רצף משחקי הבית של הצהובים לא מזמן. ואז השתבלל לו שוב במשחקים האחרונים, עד לכדי מצב שבו הופכת כמעט כל נגיעה שלו בכדור לסכנה לקבוצה שלו.
ארבעה איבודי כדור היו לזוס אתמול, שמצטרפים לארבעה איבודי כדור שהיו לו בשבוע שעבר מול אנדולו אפס. סל שדה אחד מוצלח לשתי נקודות (מתוך חמישה נסיונות) היו לו אמש בקובנה. בדיוק אותו נתון (רע מאוד) שהציג במחזור שעבר מול הקבוצה של ארגין עתמאן. וכאשר אלו הנתונים ההתקפיים שמציג שחקן משמעותי של מכבי תל אביב, לא ניתן לקזז אותם באמצעות מהלכי הגנה מוצלחים.
כשזוסמן קיבל את הכדור לידיו אתמול, ובמיוחד ברגעים המשמעותיים של המשחק, זה הסתיים בדרך כלל כך. וכך אי אפשר להמשיך.
via GIPHY
החדשים
ארון ג'קסון הוותיק והמנוסה סיים משחק בכורה רע עם מדד יעילות שלישי (מינוס 4), אפס סלי שדה ואפס אסיסטים. לג'יילן ריינולדס, למרבה ההפתעה, היו כמה דקות הגנתיות לא רעות במחצית הראשונה, אבל את 15 הדקות שבילה על הפרקט סיים עם 1/5 לשתי נקודות ועם ארבעה איבודי כדור מהדהדים.
כולל איבוד הכדור הזה, שהוביל למתפרצת ולאחת מארבע השלשות של לקביצ'יוס במחצית השניה. שימו לב, אגב, לירידה המבולבלת של ריינולדס להגנה לאחר איבוד הכדור. מתוך היכרות עם השחקן ופועלו, לא מומלץ לייחס את איבוד הריכוז והאוריינטציה רק לחבלי קליטה בקבוצה חדשה.
via GIPHY
וגם בכל הנוגע להגנת הפיק אנד רול או מידת החדות והריכוז בכדורים החוזרים, המחצית השניה של ריינולדס הייתה די רעה. למשל כאן, במהלך הגנתי שמציג לראווה שתיים מהחולשות של האיש הגדול שהגיע זה עתה.via GIPHY
אבל מריינולדס, למען האמת, לא צריכים לצפות יותר מדי. לא אתמול ולא בכלל. מדובר בהחלטה לא רעה בכלל של מקבלי ההחלטות הצהובים, שחיפשו פלסטר ומהר לבעיית הפציעות בפנים. וריינולדס, עם סט היכולות הבינוני שלו, לא אמור להיות יותר מבדיוק זה. פלסטר.
מארון ג'קסון מצפים ויצפו ליותר. לא אתמול כמובן, במשחק אליו נזרק כשאיננו מוכן. וחוסר המוכנות הזאת בלטה בשני צידי המגרש. שימו לב כאן, למשל, לנסיונות של ג'קסון להחזיק מעמד בתוך התרגיל ההתקפי (כולל נסיונות התקשורת עם אייסי), במהלך שהסתיים בכלום ושום דבר. כמו המשחק כולו.
via GIPHY
שלוש נקודות לסיכום הסיבוב הראשון
1. חרף רצף שני ההפסדים עמו מסיימת מכבי תל אביב את הסיבוב הראשון, היא יכולה לטפוח לעצמה סוף כל סוף על השכם ולהגיד לעצמה שהיא שיחקה אותה. שלאחר שנים רבות במדבר הכדורסל האירופאי (יש מדבר כזה בכלל?), שהיא חזרה להיות קבוצת כדורסל רלוונטית. ומנצחת. ומצליחה.
2. ומעבר לקרדיט שניתן לכל הנוגעים בדבר, הפוקוס המרכזי הוא כמובן על הרוקסטאר החדש של הצהובים, שסביר להניח שהעברית אותה הוא מנסה לרכוש לאחרונה תוביל אותו אפילו למצב של קריאת טורים (וגיפים). יאניס ספרופולוס הוא הפנים החדשות והמפתיעות של מכבי החדשה. והוא זה שמוביל אותה בחזרה לחלק המעניין של היורוליג. וכאשר ישובו הפצועים או יהפכו החדשים למוכנים יותר, יצטרך גם להוכיח שמעבר לכל התכונות החיוביות והמרשימות שלו עד כה, שהוא יכול להפוך גם למנהל משחק ברמת של טופ יורוליג. לא בטוח, עם או בלי קשר לכמות ותזמון פסקי הזמן שנטל אתמול או לחילוף כזה או אחר, שהוא שם כרגע.
3. מלבד המאזן הכללי עצמו, עושה רושם שהפרמטר הכי משמעותי ומרשים בעת סיכום הסיבוב הראשון נוגע למאזן המושלם של מכבי תל אביב במשחקי הבית. שכלל גם ובעיקר את הנצחונות הנהדרים על פנאתינייקוס וכמובן על צסק"א. מהבחינה הזאת, דומה שהסיבוב השני טומן בחובו אתגר גדול הרבה יותר, אם אמנם יש למכבי חלומות לסיים את כל העונה הרגילה כשהיא אוחזת במאזן מושלם. כי עם כל הכבוד, ויש לא מעט, ליריבות שבאו להתארח ביד אליהו הישן עד כה, הרי שבסיבוב הבא יתייצבו כאן שלוש הקבוצות הבכירות במפעל. אז אנא מכם, פיתחו יומנים ורישמו המועדים הבאים: 14.1.20: ברצלונה; 30.1.20: ריאל מדריד; 4.3.20: אנדולו אפס. כולן בהיכל. אז על פי הצבעת הגולשים, אין ברירה אלא להכתיר את הצפוי לבוא בעתיד הקרוב בשתי מילים, ושתי מילים בלבד. סנופי דיסקו.
Follow @shay_hausmann