סקוטי WILLבקין
באחת הסצינות הזכורות מהסרט "החשוד המיידי", פוצחת דמותו של ורבל קינט/קייזר סוזה במונולוג שכולו המחשה לכוח הרצון של גיבור הסיפור. ורבל מתאר לפרוטרוט סיפור מעשה מימיו בטורקיה, אשר הפך אותו מעבריין שולי לאיש ששולט בהכל. בשיאה של הסצינה המדממת, משמיד הכוכב (כמעט) את כו-לם, ובכך ממחיש את כוח הרצון הטהור/המוחלט שלו, או במילותיו של ורבל: SHEER WILL. ובכך הופך למיתוס ולסיפור אימה שמסופר בביתם של מתחרים.
הרבה מים זרמו בירקון מאז נחת כאן סקוטי ווילבקין והמון גיפים הושלכו כאן בטורים העונה, מתוך נסיון להמחיש עד כמה גדול העונה הכוכב שהגיע למכבי תל אביב מטורקיה. דיברנו על אלמנטים התקפיים, על השיפור במשחק ההגנה, על הא ועל דא. ואולי אולי צריך לספר את הסיפור של ווילבקין דווקא מההיבט הקייזר סוזאי שלו.
אמש, עם כל הכבוד לרושם האדיר שהותיר אחריו עם תום 40 הדקות, התקשה ווילבקין להיכנס לקצב המטורף והרגיל שלו בחלקים גדולים של המשחק, בטח ובטח במחצית ראשונה אותה סיים עם 4 נקודות בלבד ובאחוזים נמוכים, אבל WILLבקין החזיק עצמו ואת הקבוצה שלו מעל המים בזכות SHEER WILL. בזכות מהלכים כמו זה.
כי כאן, כדוגמא מייצגת, מצליח ווילבקין גם לחטוף פצצה מבולדווין, גם לאבד את הכדור, גם לחטוף בחזרה מאותו מהבולדווין וגם לדפוק לו טריצה בפרצוף.
via GIPHY
והסיפור כאן איננו שלוש החטיפות של ווילבקין במהלך המשחק, למרות שזה שווה לשיאו העונתי (ולמרות שבמהלך העונה שעברה לא סיים אף משחק עם מעל 2 חטיפות). הסיפור כאן הוא כוח הרצון שלו. שמבדיל אותו מהגרסה החיוורת ששוטטה ביד אליהו הישן במהלך העונה שעברה וזכתה לרחש המוכר מהיציעים סביב פעולות אנוכיות, שמשדרות לעיתים חוסר אכפתיות או חוסר מאמץ.
לא השנה. כי השנה ווילבקין כבר לא מוותר לאף אחד: לא ליריבים שלו. לא לקבוצה שלו. לא לעצמו.
אה, ועוד דבר אחד פעוט. ווילבקין גם עושה דברים כאלה, פעם אחר פעם אחר פעם.
via GIPHY
בחזרה ל"החשוד המיידי". המונולוג המדובר מסתיים בהיעלמותו של הדמות הראשית, שחומק אל תוך העלטה ומאז לא נראים פניו. בפעם האחרונה שאחזה מכבי תל אביב בכוכב ובסיפור בסדר גודל דומה, נעלם לו טייריס רייס בסיומה של העונה והתאדה אל תוך החשכה בחסות פער של חמישים אלף דולרים שאותו לא רצו אנשי מכבי לשלם בזמן. העונה, וזה לזכותם של הבוסים הצהובים, הכוכב ימשיך איתם גם לסצינה ולעונה הבאה. מכבי שריינה את הקייזר סוזה שלה לסרט המשך נוסף.
והנה קטע המקור>
סיפורה של עונה שלמה
עם כל הכבוד לדברים הגדולים שעושה העונה אלופת ישראל ולסלי הניצחון של ווילבקין, למשחק הזה יש גיבורה אחת מובהקת, שהמשחק הזה מעיד יותר עליה מאשר על מתחרתה. כי הרבה יותר מאשר שמכבי תל אביב מצאה את הדרך לנצח, אולימפיאקוס הצליחה להפסיד. במשחק שכבר היה שייך לה. במשחק שיכול היה להרים ולשנות עונה שכל-כולה דשדוש.
עת החליטה בעונה שעברה האימפריה מפיראוס לשבור את הכלים בליגה היוונית, החלטה שעלתה לה בירידת ליגה היסטורית, היו לא מעט שחשבו שהאנשים באדום הצליחו לפצח את הקוד. מאחר שממילא הולכת עונת היורוליג ומתרחבת מעונה לעונה - כמות המשחקים שנאלצות החברות בליגה השניה בטיבה בעולם לשחק מוטרפת לחלוטין - אין לראות בליגות המקומיות אלא מטרד בלבד. ואולימפיאקוס הפכה לזאת שמגשימה את חלום הפיצול אותו הגו ויזמו טובי המוחות בצד הצהוב של תל אביב. ונכון לעכשיו החלום איננו אלא סיוט שלא נגמר. ולא שהקבוצה המפוצלת היא הבעיה היחידה של אולימפיאקוס, שסובלת מבעיות כלכליות ואחרות, אבל כרגע ברור שהפיצול גם איננו הפתרון.
מתברר, לפחות לפי העונה הזאת, שכמות מופחתת של משחקים איננה מבשרת בהכרח על פחות פציעות, כולל פציעות משמעותיות של שחקנים משמעותיים (זוכרים אחד ואסיליס ספאנוליס?). היא איננה מבשרת גם על יכולת לנהל סגל בצורה טובה יותר, כי האדומים רשמו העונה (רק ביורוליג, כן?) כבר 22 שחקנים, כולל שלושה חדשים לקראת המשחק מול מכבי, ששיחקו במצטבר כולה 25 משחקים. והיא איננה מבשרת בהכרח על טריות ורעננות, כי אם גם על חלודה של שחקנים שלא מקבלים דקות במסגרת הליגה המקומית.
ובתוך הכאוס הזה, אף אחד לא באמת יכול להיות מופתע מ-21 איבודי הכדור של אולימפיאקוס בהיכל. ואף אחד לא יכול להיות מופתע מקבלת החלטות קטסטרופלית בסיום המשחק, כולל בסל הניצחון של ווילבקין, שבו השומר שלו בולדווין שכח שהווילבקין הזה, האמת, הוא ממש טוב בכדורסל - והלך לרעות בשדות זרים. כי אין טיפשי יותר, ביתרון 2, לעזור על שחקן שהולך לזריקה ל-2 ולעזוב מועמד לתואר ה-MVP של הליגה כשהוא עומד מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ומצד שני, אין יותר מובן והגיוני שאסופת השחקנים הבלתי נגמרת של אולימפיאקוס, במסגרתה נזרק בכל פעם שחקן אקראי אחר אל הפרקט, כדי לבצע עוד טעות אקראית ונוראית, תמצא את הדרך להפסיד. כלומר, שוב להפסיד.
התקפה חורקת
מכבי תל אביב מצליחה לחלץ ניצחון רביעי צמוד בהפרש מצטבר בן 8 נקודות. והאמת? היא נראית לא טוב בחלקים משמעותיים בכל אחד מארבעת המשחקים הללו. ובעיקר בהתקפה. הרבה יותר מדי פעמים מצאה עצמה ההתקפה הצהובה מחפשת פתרונים שאינם בנמצא, כל עוד ווילבקין-את-דורסי לא מייצרים קסמים. ובדומה למשחק הניצחון בספרד מול ולנסיה, את המחצית הראשונה האפורה הוביל בנקודות אלייז'ה בראיינט. 11 היו לו מול ולנסיה ב-20 הדקות הראשונות. 10 היו לו אמש עד להפסקה. אז מצד אחד אפשר לברך על הכישרון הבלתי נגמר בקו האחורי, שמאפשר יצירת נקודות גם כשהתותחים הכבדים שותקים. ומצד שני, אפשר לתהות אם האגרסיביות ההתקפית המובהקת של בראיינט, שמתקיף את הטבעת כמעט בכל נגיעה, איננה מייצרת משחק חד-ממדי מדי, דווקא ברגעים בהם זקוקה הקבוצה של ספרופולוס למעט יותר שטף, או אפילו קצת פרגון.
בכל מקרה, ההגנה של אולימפיאקוס, שהשתפרה קלות בשבועות האחרונים, הצליחה להזיק ללא מעט מהלכים אותם שרטט האקס שלה. מאחר שהתרגילים הצהובים ברובם פשוטים למדי ונסמכים על כישרון טהור, ניתן למצוא דרכים לתקוע להם מקלות בגלגלים. לפחות תיאורטית.
כאן, למשל, הפיק-אנד-רול השני בהתקפה הולך לווילבקין, שמותקף על ידי שני שומרים (קוניאריס ואליס). היעדר ריווח מספיק טוב במהלך החדירה סוגר את אופציית המסירה לבראיינט וכופה מסירה לג'קסון. האחרון לא מצליח לנצל את המיס-מאץ' מול הרגליים הלא מרשימות של וזנקוב ומייצר מסירה שקופה ורעה פנימה לאייסי, אשר לידו ניצב רוצ'סטי.
via GIPHY
כאן, למשל, ההגנה מתקיפה (זה נקרא SHOW) את הפיק-אנד-רול הצידי של בראיינט. בהיעדרו של ווילבקין, חמישה שחקנים בכחול אוטמים את הצבע כאשר בראיינט מנסה להתקיף את הטבעת, וארבעה שחקנים וחצי סותמים את הרחבה בחדירה השניה של דורסי לסל. ג'קסון הוא האיש שעוזבים. ג'קסון הוא האיש שעד עכשיו בעיקר מחטיא.
via GIPHY
אחרון לבינתיים. דורסי מריץ פיק-אנד-רול ראשון ומקבל תגובה אקטיבית של אליס הגבוה. פיק-אנד-רול שני הוא מתוצרת ווילבקין, שגם אותו מתקיף אליס. בסיומו של המהלך אנחנו רואים הרבה כחולים שסובבים ווילבקין אחד.
via GIPHY
ובסוף-בסוף הכל סובב סביב היכולת של שני שחקנים עם כדור לייצר. בעיקר לעצמם. שני שחקנים מוכשרים מאוד.
דורסי
מטבע הדברים. אחד משני השחקנים הללו הוא טיילר דורסי. שהראה לנו שוב עד כמה השתפר והתבגר מחד, כאשר מנגד הזכיר לא מעט תחלואים מהעבר. בעיקר תחלואים הגנתיים. טיילר דורסי עשה לעצמו שם בכדורסל העולמי כמי שיודע לקלוע בכל רמה. כולל ב-NBA. וכמי שבמקביל לא ממש שומר, ולא משנה מהי הרמה. כמויות הלעג והארס שספג לאור החלטתו הנחושה שלא להזיז את הרגליים בצד שבו אמורים לשמור גרמה, בין היתר, לכך שמצא עצמו העונה משחק ביבשת הישנה.
ואחרי תקופה ארוכה שבה הקפיד, אף הוא, להיות נחוש מספיק כדי למזער את הבעיות המובנות שלו, אתמול הן צצו בלא מעט מקרים.
כאן, נניח, הוא עושה מאמץ גדול כדי להחזיק מעמד מול מקיסיק (המצוין), אבל התיאום ההגנתי הלקוי מול האנטר מסייע ליריב, בהופעת בכורה, לטייל עד לטבעת.
via GIPHY
כאן, למשל, מכוון דורסי את בולדווין הצידה, במסגרת טיפול הגנתי (עם האנטר) שנקרא ICE. שזה יופי של רעיון, אלא אם המהלך הופך לליווי שיירות בדרך לדאנק.
via GIPHY
ומצד שני, מזל שיש התקפה. דורסי הרשים את כולם אתמול דווקא בגלל שלא הצליח לקלוע ולו שלשה אחת. במסגרת משחק ההתקפה הכירורגי למדי של מכבי תל אביב, הוא ניצל בקלות מיס-מאצ'ים מול שומרים מגוחכים כמו רוצ'סטי, כמו למשל במהלך הזה.
via GIPHY
אבל בעיקר ביכולת למסור. למעט אסיסט בתחילת הרבע השני לג'קסון, דורסי הקפיד לסיים את מרבית המהלכים שלו בנסיונות להבקיע בעצמו. אבל שלושה מארבעת האסיסטים של האמריקאי-יווני-לא ישראלי הושגו בשלושת המהלכים שניצחו את המשחק. כולל בשלשת הניצחון של ווילבקין. כולל במהלך הזה, שבו דורסי גם מיירט מסירה וחוטף מבולדווין וגם מרים לאלי-הופ חשוב של האנטר, מקץ שמונה כדרורים במגרש הפתוח.
via GIPHY
הנקודה המשמעותית יותר, בהמשך ליכולת החוזרת של דורסי בסיום משחקים, היא שעושה רושם שספרופולוס מצא את הרכב סיום המשחקים שלו. את החמישייה, או את החלקים החשובים בחמישייה, שאיתה הוא הולך כדי לנצח. והיא כוללת בוודאי את ווילבקין, דורסי והאנטר. ובלא מעט מקרים אחרים גם את בראיינט. ואתמול, אגב, היא כללה גם את הסטתו המאוחרת והמוצלחת של דני אבדיה לעמדה מספר 4.
שלוש נקודות לסיום
1. חוכמת הבייגלה. ברצלונה מנצחת את צסק"א על הבאזר + מכבי תל אביב מנצחת את אולימפיאקוס (כמעט) על הבאזר = שובה של מכבי למקום הרביעי. המקום שמזכה ביתרון הביתיות ברבע גמר הפלייאוף. ואולי כדאי לשנות מעט את המשוואה: צסק"א מפסידה על הבאזר + עוד ניצחון צהוב (כמעט) על הבאזר = גורל. דסטיני, אם תרצו להשאיל את המונח האמריקני.
כי הדברים איכשהו מצליחים להסתדר. גם כשחקנים נפצעים כמעט מדי משחק. גם כשנקלעים פעם אחר פעם לפיגור. הדברים פשוט מוצאים את הדרך להסתדר. כולל בעזרת שתי שריקות גדולות וגבוליות לזכותה של בעלת הבית. איך אמרה לי אתמול אחת חכמה שמבינה? השנה יש לצהובים מהבייגלה הזה על הראש.
2. חזרה לספקולציות במאבק על המקום הרביעי. אירועי אתמול מייצרים יתרון בן ניצחון על פני האדומים ממוסקבה, עם שמונה משחקים לסיום העונה הרגילה. האמת? כבר בשבוע הקרוב נהיה כולנו חכמים יותר. הצהובים יצטרכו לחלוף על פני שתיים מהמשוכות היותר קשות שנותרו להם - משחק בית מול אנדולו אפס, הקבוצה הטובה ביבשת, ומשחק חוץ בבלגרד, מול הקהל הטוב ביבשת. הרוסים? הם אמורים לטאטא את זניט במשחק בית, שלאחריו הם יוצאים לאואקה כדי לפגוש את פנאתינייקוס. התחושה היא שאם בסופו של השבוע הבא תשמור מכבי על יתרון בן ניצחון מיריבתה, המקום הרביעי יהיה שלה. או במילים אחרות, סנופי דיסקו.
via GIPHY
3. וכל האופטימיות הזאת ממש נחמדה כששוכחים שיש כאן יבשת שלמה בהיסטריה גמורה. זה מאוד נחמד שאנחנו ממשיכים לייצר ספקולציות, כאשר התרחיש הכי ריאלי כרגע הוא שעונת הכדורסל, כמו כל עונות הספורט, עומדת על סף בלימה. או במילים אחרות, יתכן שנכון לעכשיו, האויב מספר אחת של הצהובים בדרך לקלן הוא וירוס הקורונה. שרק נהיה בריאים.
עקבו אחרי בטוויטר: shay_hausmann@
ובאינסטגרם: _shayhausmann
