סוף תקופת הבידוד
מכבי תל אביב בפלייאוף היורוליג. לראשונה מאז עברה הליגה השניה בטיבה בעולם לשיטת המשחקים הנוכחית. לראשונה מזה חמש שנים. לראשונה מאותה סדרה לה הייתה שותפה בשלב זה, עת הובילו את גרסת 2014/15 של הצהובים קואץ' גודס ועוזר המאמן גרשון להדחה על ידי פנרבחצ'ה. הדחה שזיכתה אותם בביקורת לרוב. הדחה אליה התגעגעו כל כך הרבה זמן.
וגם אם היו כאלה שהאמינו שהעונה הזאת תראה אחרת, והרי היו הרבה שלא, אין ולו אחד שחשב שהצהובים יבטיחו מקומם בשלב הבא כבר במחזור ה-27. במקרה הטוב, אמורה הייתה אלופת ישראל להשתחל פנימה מהמקומות האחרונים של השמיניה הראשונה, ולעשות זאת בכוח, בסוף ובשיניים. ובטח שלא בסטייל, כשרון ופאסון כפי שעשתה אמש (רביעי) מול הקבוצה הכי טובה שיש לליגה הזאת להציע עד כה העונה.
העניין הוא, וכאן אפשר למצוא המחשה טובה לעונת הקסם שעוברת על הצהובים, שאף אחד לא באמת הוכה בהלם נוכח התוצאה. ולא, לא רק בגלל שהמשחק אמש היה חשוב לטורקים הרבה פחות. ולא בגלל שהטורקים עדיין ליקקו את הפצעים מקבלת פנים לא ידידותית בידי הבודקים (הטורקים) בשדה התעופה. ולא רק בגלל שהטורקים, דווקא הם, נראו בהלם מהיכל ריק יחסית בחסות המלצות משרד הבריאות. ולא רק בגלל שהטורקים ניסו להכניס אמש לעניינים שני שחקנים משמעותיים ששבו לאחר פציעות, כלומר לארקין ששב מהיעדרות קצרה יחסית, ובריאנט דנסטון המצוין שלא שיחק מאז המחזור השביעי.
כי מכבי תל אביב הנוכחית היא באמת קבוצת מיוחדת ואיכותית, ששווה צמרת ביורוליג. כי מכבי תל אביב הנוכחית מורכבת ממספר שחקנים, ובראשם אותלו האנטר וסקוטי ווילבקין, שבאופיים ובתשוקתם אינם מאפשרים לה לוותר ולהפסיד, גם כשהיא משחקת פחות טוב וגם כשהיא בפיגור כאשר מראה השעון שעוד מעט נגמר. וכי מכבי תל אביב הנוכחית כבר איננה מארחת יותר בהיכל המכונה מנורה מבטחים, אלא משחקת באולם שחזר להיות ביתי ומחבק, כמו בימים יפים ורחוקים שבהם קראו לו סתם יד אליהו. כי קשה מאוד, ולא משנה אם קוראים לך צסק"א, ברצלונה או אנדולו אפס, לנצח את מכבי ביד אליהו הישן.
אה, וגם כשהוא לא מלא בשל ענייני הקורונה, אליהם עוד נתייחס בסופו של טור זה. מה שמזכיר לי, שאולי כדאי לסיים את הקטע הזה עם איזה גיף קטן של קורונה. מתאים?
via GIPHY
רצים מוקדם
10 נקודות היו למכבי תל אביב בהתקפות מתפרצות ברבע הראשון. מתוך 21 שקלעה בעשר הדקות הראשונות, כן? הן הגיעו, בין היתר, מלחץ הגנתי שהוביל ל-6 איבודי כדור של האורחת רק ברבע הראשון. והן הגיעו, בין היתר, הודות לנוכחות ההגנתית של יובל זוסמן.
כאן, למשל, חותך זוס נהדר את קו המסירה של אנדרסון למוארמן וחוטף את המסירה. וממשיך לרוץ קדימה, מסמן עם הידיים עד שמקבל ודופק טריצה. עכשיו, ברשותכם, תסתכלו שוב על המהלך, ולו רק כדי לראות את האופן הנהדר/גאוני שבו מסדר האנטר חסימת פיק אנד רול במעבר לווילבקין, ובכך מאפשר את נתיב החדירה לכיוון הצבע. גאון, ההאנטר הזה. גאון.
via GIPHY
וכאן, למשל, הגנה אינדבידואלית טובה של אבדיה על סימון, פלוס עזרה מצוינת של האנטר (כן, שוב האנטר) שמזהה את החסימה של דנסטון ללארקין ומגיע בדיוק בזמן, מובילה לעוד יתרון מספרי בצד השני. ועוד מסירה. הפעם המוסר הוא זוסמן והמיידה הוא ווילבקין. ושימו לב, אם בא לכם, לכמה שאבדיה רוצה, מבקש (ומתבאס) את הכדור בצד השני.
via GIPHY
וחשוב להדגיש את נושא היכולת של הצהובים לרוץ, כדי להבין מה קרה אמש בתחילת המשחק, בבליץ שהוביל את המארחת ליתרון מוקדם של 4:19. בשלושים הדקות שיבואו לאחר מכן, תוסיף מכבי רק 4 נקודות נוספות במתפרצת. ואתם יודעים למה? כי ברבע השני + השלישי + הרביעי ביחד תאבד אנדולו אפס רק 3 כדורים נוספים, שלא יאפשרו יותר יתרון מספרי צהוב בצד שאליו נוהגים להתקיף.
כאשר היכולת של הצהובים לרוץ נפגמת וכאשר היכולת שלה לקלוע מבחוץ אתמול מוגבלת (רק 8 שלשות בפחות מ-28%), אין להתפלא שהיא עברה אמש עוד משחק שהמחיש את הקשיים ההתקפיים שיש לה לאחרונה.
כי ההתקפה המסודרת, אתם יודעים, היא כבר הרבה זמן לא מי יודע מה. וזאת, בעיקר, מאחר שלא מעט קבוצות יורוליג כבר פיצחו את הקוד נגדה. כלומר הבינו שמרגע שמנטרלים את הפיק אנד רול הגבוה של סקוטי ווילבקין את אותלו האנטר, מה שנותר לצהובים הוא בעיקר הבלחות של אחד על אחד מגזרת דורסי ובריאנט.
העניין הוא שבריאנט זכה אמש ל-8 דקות משחק בלבד, בעיקר בזכות היכולת הטובה והמוקדמת שהציג אמש זוסמן, ולא הצליח לכבוש בזמן הזה ולו נקודה אחת. וכן הצליח ברגעים האלו להציג סגנון כדורסל אגרסיבי מדי, שלא לומר אינדבידואלי מדי. ודורסי? גם דקות המשחק שלו הוגבלו אמש לפחות מ-15, בהן קלע 3 נקודות בלבד.
אז אנדולו, כמו לא מעט קבוצות לפניה, שלחה עזרה גבוהה על ווילבקין, שתורגמה לעיתים לשמירה כפולה. ושיגרה נציגים למרכז הרחבה, כדי לנסות ולמנוע את התנועה הקצרה של אותלו האנטר. והימרה, במקביל, על (היעדר) היכולת של לא מעט שחקנים אחרים להעניש אותה.
כאן, למשל, תחת לחץ כבד של מיציץ', פלייס ולארקין, דוחק ווילבקין את הכדור לכיוונו של אבדיה. ומשם מתחילים הצהובים לנסות לאלתר משהו נגד הלחץ ההגנתי. ולהסתבך כהוגן.
via GIPHY
ההימורים הללו של אנדולו אמנם יעלו לה ביוקר בכמה מהלכים שעשו הבדל בסיום. אבל ההבדל האמיתי והאלמנט החשוב הגיע בצד שבו אמורים לשמור. בצד שבו הצליחה מכבי להצר את צעדיה של מכונת ההתקפה המשומנת שמנגד.
תנו לשמאל לנצח
עד כמה מטורפת והיסטורית עד כה העונה של אנדולו אפס? ערב המשחק אמש, דורגה אלופת טורקיה כקבוצת הקליעה הטובה ביותר בהיסטוריה של המפעל הזה. עד כדי כך. כלומר, אנדולו היא הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של היורוליג (וגם בגרסתו הקודמת), שמדורגת ראשונה גם באחוזי הקליעה לשלוש, גם באחוזי הקליעה לשתיים וגם באחוזי הקליעה מהקו. לא היה מעולם כדבר הזה. על הדרך, היא גם קבוצת הקליעה לשלוש נקודות החמישית בהיסטוריה. עד כדי כך מוכשרת, מפחידה ונהדרת הקבוצה הזאת של ארגין עתמאן.
ואתמול, למעט רבע אחד (הרבע השני) שבו התפרצה והפגיזה 31 נקודות, לא הצליחה להגיע ל-20 באף אחד מהרבעים האחרים. כי אתמול הצליחה לייצר רק 9 אסיסטים, שהם כ-9 פחות מהממוצע שלה. כי אתמול קלעה בכחמישה אחוזים פחות מהממוצע שלה ל-2 נקודות. ובכ-12 אחוזים פחות בזריקות מחוץ לקשת שלוש הנקודות.
ואת הקרדיט ההגנתי צריך לחלק בין כמה פרמטרים. זה מתחיל בהרכבים ששלח קואץ' ספרופולוס למגרש, שבהם היה דגש גדול על כאלה שמתאימים הגנתית. זה ממשיך ביכולת של מכבי להחליף סוגים שונים של פתרונות מול חסימות, כולל החילופים המסורתיים. וזה נובע גם ובעיקר מההחלטה לכוון שמאלה.
כלומר, ברגעים משמעותיים של המשחק, ניסו הצהובים לכפות על שחקני האחד על אחד של הטורקים, ובראשם שיין לארקין האיום, ללכת אל השמאל שלו. גם בגלל שהוא הרבה יותר טוב כשהוא חודר ימינה, אבל גם בגלל שזה עזר לה לחתוך את המגרש לשני חלקים ולהקל על הזוויות מהם עוזרים מול אותן החדירות.
לא תמיד זה הצליח. כאן, למשל, ברבע השני, מנסה ווילבקין להדריך ולכוון את בובואה הנהדר שמאלה, מה גם שזה הפוך מכיוון החסימה של סינגלטון. אז הצרפתי אומר יפה מרסי, ומשייט לו בקלות אל הצבע הנטוש, בחסות אמארה סטודמאייר שהרגיש צורך להיצמד למוארמן בפינה.
via GIPHY
אבל כאן, ברבע השלישי, דוגמא שנראית הרבה יותר טוב. אחרי שלארקין מקבל את קאלויארו בחילוף הגנתי, שימו לב כיצד קאלויארו מכוון את הסופרסטאר שמולו, אט אט, לכיוון יד שמאל. ג'קסון, במקביל, נכנס לקו המסירה האפשרי של לארקין ימינה, אל בובואה. ריינולדס, בצד השני, מתקרב לכיוון הצבע. ולמרות שריינולדס לא באמת עוזר, עדיין הדרך שמאלה קשה יותר עבור לארקין. שמחטיא שוב.
via GIPHY
הקרב על טורקיה
מרתק היה לחזות אמש בדו קרב הפרטי בין שני המתאזרחים של נבחרת טורקיה. שהם לבטח שניים משלושת הגארדים הטובים ביותר שיש העונה באירופה. מעניין מאוד היה לחזות גם בדרך שבה התייחסו אליהם הקבוצות מהבחינה ההגנתית. כי את לארקין, כפי שכבר אמרנו, כיוונו בעיקר שמאלה. ועל לארקין שמר לרוב גארד גבוה, כולל ובמיוחד דני אבדיה בחלק האחרון של המשחק. ועל לארקין ניסו לפרקים גם ללחוץ עם שמירה כפולה גבוהה. ו-ווילבקין? כאמור, ניסו בעיקר להוציא ממנו את הכדור ולהכריח את האחרים לקבל החלטות.
ועדיין, הרגעים היפים בקרב בין השניים היו כאשר הם שמרו האחד על השני.
כאן, במהלך פיק אנד רול מהרבע השלישי, דופק ווילבקין לחברו הטורקי ג'אמפר קצר בפרצוף.
via GIPHY
מה שמכריח את לארקין, מיד לאחר מכן, לנסות ולהחזיר עם שלשה בפרצוף. לא הצליח לו.
via GIPHY
האנטר. אותלו האנטר
15 נקודות היו לאותלו האנטר אמש. 12 כדורים חוזרים היו לאותלו האנטר אמש, מהם 8 כדורים חוזרים בהתקפה. ומדד יעילות 26. ומאחר שלמדנו כבר להכיר את האיש, שאיננו מרבה בדיבורים, אז נפרגן לו ונקמץ גם אנחנו במילים. ורק נזכיר שוב שאותלו האנטר מתחרה כבר מזמן על תואר הגבוה הכי טוב בהיסטוריה של מכבי תל אביב. ושההחתמה שלו בקיץ האחרון היא מהטובות בהיסטוריה של המועדון הזה.
והנה המהלך הכמעט קבוע של מכבי תל אביב בכלל, ובסופי משחקים בפרט. וזה עובד. פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. הנה כאן הפיק אנד רול הספרדי, שכולל חסימת פיק אנד רול של האנטר לווילבקין וחסימה גבית של דורסי להאנטר. ואז הגבהה לכיוון הרחבה. ואז הנחתה של האנטר. אותלו האנטר.
via GIPHY
אז היידה, אותלו האנטר, הנה סנופי דיסקו אחד לכבודך.
via GIPHY
קאלויארו ואבדיה
הסיפור של אנג'לו קאלויארו עוד ילמד בבית הספר הגבוה של האנדרדוגים. אתמול, לאחר שבעה משחקים רצופים בהם פתח בחמישיה של ספרופולוס, מצא עצמו קאלויארו הרבה יותר נמוך בשרשרת המזון. וראה כיצד אפילו ג'ייק כהן עולה על הפרקט לפניו. ואז הפך להיות אחד מהעוגנים הכי חשובים של מכבי בהגנה. ואז קלע שתי שלשות שבלעדיהן הסיפור הזה מסופר אחרת לגמרי.
לדני אבדיה, מצד שני, היה משחק לא פשוט. הוא התקשה מאוד להיכנס לעניינים, גם וכולל בנסיונות המוקדמים להכניס אליו כדורים עם הגב אל הסל. וחש לא אחת שלא מוסרים לו את הכדור, גם כשהוא בעמדה טובה. ומצא עצמו מפסיד במספר קרבות הגנתיים, בטח כשמצא עצמו שומר על פלייס הענק. והזריקה מבחוץ, כמו בשבוע שעבר מול אולימפיאקוס, לא נכנסה גם הפעם.
אז אחרי שאכל קצת חצץ, ברבע האחרון זה נראה טוב יותר. למשל כאן, כשחילוף משולש צהוב מוצא את אבדיה אמנם שוב מול הענק הגרמני, אבל הפעם הוא עובד מולו יותר מדויק ופיזי + זוכה לעזרה גם של קאלויארו וגם של ריינולדס (שמהמר בסוף שעון שפלייס לא יספיק לאתר את סימון החופשי).
via GIPHY
ואחרי שנסיונות למהלך של גב לסל לא הצליחו בחלקים הראשוניים של המשחק, פתאום נקודות של פוסט אפ על סימון, ברגעים בהם נדמה שלמכבי אין למי ללכת בהתקפה מסודרת. וכדקה לאחר מכן, שוב הולכים פנימה לעלם הצעיר. ושימו לב לסימון, שמנסה למנוע מאבדיה את היכולת ללכת לכיוון האמצע, כלומר לצד ימין שלו, ולכוון אותו אל עבר הלאפות הגדולות של טיבור פלייס. אז אבדיה מרים את הראש ומאתר איזה קאלויארו אחד. שדופק שלשה קטנה שעושה הבדל גדול.
via GIPHY
שלוש נקודות לסיום
1. פציעות, אתם יודעים, זה לא דבר נחמד. פציעות שוברות ומפרקות קבוצות. פציעות עושות את ההבדל בין עונה מנצחת לבין עונה מפסידה. ומצד שני, במקרה של אנדולו אפס ומכבי תל אביב, הפציעות הן חלק בלתי נפרד מההצלחה שלהן העונה. הפציעה של מוארמן גרמה להחתמה הנהדרת של סינגלטון. הפציעה של דנסטון הקפיצה קדימה את טיבור פלייס (והמציאה גם את המחליף שאנלי). הפציעות, לסירוגין, של מיציץ' ולרקין, הפכו את הקו האחורי של אנדולו לכזה שמאמין ומוכיח שהוא יכול, ולא משנה מי נמצא ומי לא. ומכבי? מספיק להביט בשחקנים שמנצחים עבורה כרגע משחקים, כולל קאלויארו, ג'קסון וריינולדס. כולל אבדיה ואפילו אותלו האנטר, שמעמדם השתנה בתכלית השינוי. והמשותף גם לאנדולו אפס וגם למכבי תל אביב, בהקשר הזה, הוא ששתיהן מקוות להיות ריאל מדריד של עונת 2018, שעברה דרך מסויטת ורוויית פציעות שהסתיימה בהנפת הגביע בפיינל פור בבלגרד. דרך הפציעות והיכולת להתרומם מהן, חולמת הקבוצה הטובה ביבשת וחולמת גם אלופת ישראל על עונת סינדרלה שמסתיימת בהפי אנד מטורף. כן כן, הפי אנד – מושג באנגלית שמוגש כאן בחסות כיתה י"ב בבית ספר עמק חרוד (בהצלחה במתכונת באנגלית הבוקר, חמודים).
2. בואו נדבר עוד קצת קורונה. הקבוצה שהייתה לה פעם מדינה הראתה שגם בשנת 2020 היא מצליחה לייצר לעצמה סט שונה של חוקים. כלומר שלשחקנים שלה מותר שלא להימצא בבידוד, להבדיל מכל אחד אחר במדינת ישראל ששהה במקום כמו ספרד לאחרונה. שלשחקנים שלה מותר לטוס גם לבלגרד, ועוד במטוס עם אנשים אחרים שלא אמורים להיות בבידוד. מוזר, משונה ואולי חמור מכך, אבל זה, עם כל הכבוד, בינה לבין הרשויות. מערכת היחסים שלה עם אוהדיה מעניינת אותנו הרבה יותר. מרגע שהוחלט שמותר להכניס רק 5,000 איש ואשה פנימה (ואגב, למה 5,000 כן ו-11,000 לא?), הפעילה אלופת ישראל נוהל מיסוך, שמצד אחד עזר לה לפתור בעורמה את שאלת הסלקציה, כלומר מי יכנס ומי לא, ומצד שני ביאס ת'צורה לרוב רובו של הקהל הצהוב, שלא הצליח להבין למה לעזאזל לא מסבירים לו מה קורה. ומדובר על קהל שרכש מנויים וכרטיסים, כן? ומצד שלישי, זאת הייתה הדרך של מכבי תל אביב לגנוב סוסים. כי מכבי, להבדיל מיריבתה מירושלים שרצתה להיות הוגנת והגיונית, רק רצתה למצוא את הדרך, כל דרך, בכל מחיר, כדי לנצח. גם את הרשויות. גם את החוקים. גם את האוהדים שלה. גם את הקורונה. וגם את אנדולו אפס.
3. אז פלייאוף יש. וכפי ששבנו וכתבנו, המאבק היחידי שנותר, והחשוב מכולם, הוא מול צסק"א על המקום הרביעי ועל יתרון הביתיות. והחדשות הן שיש בהחלט דרך ריאלית שבה מכבי תל אביב גם מפסידה לצסק"א בחוץ, ואפילו ב-11 הפרש, ועדיין מסיימת לפניה. הפסד רוסי לפאו הערב + נצחון צהוב בבלגרד מחר = הדרך סלולה. בהנחה שיש בכלל על מה להילחם. בתקווה שהעונה הזאת בכלל תימשך ותגיע לסיומה התקין. בחשש כבד לעצם קיומו של פיינל פור בחודש מאי בקלן.
עקבו אחרי בטוויטר: shay_hausmann@
ובאינסטגרם: _shayhausmann
