הנה היא גדולה: השבוע המטורף של מכבי ת"א

ריקודים. פשוט ריקודים.

מכבי תל אביב הציגה אמש את אחת מתצוגות הכדורסל המרשימות והמרגשות ביותר שנראו ביד אליהו הישן. נקודה. לא מאז עונת X ולא בהשוואה ל...אלא באופן אבסולוטי. וכן, זה כולל גם את הרבע הרביעי הפחות מוצלח – והממש לא רלוונטי, שלא שינה כהוא זה את עוצמת האפקט של תצוגה צהובה מוטרפת ובלתי צפויה.

לא זו אף זו, כפי שאומרים אנשים שמתביישים כיום במקצוע הפינגוויני שבחרו לעצמם, אלא שבנוסף להכל, אין שום דבר שיקטין את הרושם העמוק, שהותירו השחקנים של ספרופולוס אמש. לא זהות היריבה, כי ברצלונה היא קבוצה נהדרת וקשוחה. לא מצבה של היריבה, כי ברצלונה התייצבה בסגל מלא וכאחת מהקבוצות הלוהטות ביבשת. ודאי שלא, כאמור לעיל, הרבע הרביעי המרמה.

ובנוסף, רצוי שלא לגמד את הדומיננטיות של מכבי אתמול ולייחס אותה רק לעניינים של מומנטום. כלומר, ברור שלמומנטום שהחל להתגלגל בכיוון הנכון לאחר אותו ערב מופלא במוסקבה יש חלק לא קטן בסיפור, אבל רק חלק. מכבי תל אביב מודל אמצע ינואר 2019 משחקת, לפתע פתאום ובלי שום התראה או הודעה מוקדמת, כדורסל איכותי וקשוח. אולי זה רק אנטי-משבר קטן וזה חולף, אבל עדיין מרשים וראוי להערכה.

בסיומו של הטור נדבר קצת על ענייני פלייאוף וסיכוייה של מכבי תל אביב למצוא עצמה שם. עוד לפני זה, ברשותכם, מחשבה קצרה. גם אם הקאמבק הצהוב יסתיים במקום התשיעי ומטה וגם אם בסופו של יום תוכרז עוד שנת משחקים ככושלת, על כל המשתמע מכך – לרבות הפרשנויות האכזריות של מלהגים מרושעים, אז לפחות מהעונה הזאת ייקחו עמם האוהדים של האימפריה כמה דברים וישמרו כמה זיכרונות.

לפחות יהיו משחקים זכירים, כאלו שניתן לשחזר במחשבה או בערוץ הגולד. כאלו שנותנים להם את הכוח להמשיך ולהתייצב. כאלו שמשתלבים היטב עם סיפורים נוסטלגיים מעונות רחוקות. וזה הרבה.

מה הפך את המשחק של מכבי ת"א לכל כך מרשים?

זמן כדורסל עכשיו.

מכבי תל אביב שיחקה אמש הרבה דקות של כדורסל נטול טעויות. כזה שקשה להתמקד רק באספקט אחד שלו כדי לתאר את העליונות של המארחת. מכבי הגיעה לאחוזי קליעה נדירים, גם מחוץ לקשת שלוש הנקודות וגם בתוכה, כשהיא מבליטה הנעת כדור מרשימה וסבלנית שהייתה רחוקה מלאפיין אותה עד, נניח, סוף שנת 2018.

מהלכים התקפיים מתואמים כמו זה שכאן: בהם זוכה יובל זוסמן לשתי חסימות פיק אנד רול רצופות (אובראיינט וכהן), לאחריהן מאתר את כהן שחותך לסל ומוסר מסירה שמוגדרת כהוקי אסיסט, שמעביר לקיין שדופק שלשה גדולה מהפינה הם תוצר מובהק של הפאסון הצהוב שהגיע לו פתאום. לפרטים נוספים בדבר הוקי אסיסט, אגב, אתם יותר ממוזמנים לצפות בתכנית הקרובה של חמישיות.

via GIPHY

זוסמן, אגב ולמי שתהה, מדורג כרגע חמישי ביורוליג הן באחוזים ל-2 נקודות (72.7%) ובאחוזים ל-3 נקודות (53.3%). והוא בכלל ישראלי, עד כמה שקשה להאמין.

ועדיין, ועם כל הכבוד לרמת הביצוע ההתקפית בתוך המשחק המסודר של הצהובים אמש, אפשר לשים את האצבע על שתי נקודות שייצרו את הפער הגדול מול בארסה אתמול. ואולי יש לומר – הפרמטרים ששברו את רוחם של הקטאלונים אתמול.

הראשון נוגע לשבירת הלחץ. ברצלונה של פשיץ' רחוקה מלהיות קבוצה שמשחקת כדורסל התקפי נעים לעין. ההיפך הוא הנכון. כיאה למאמן הסרבי הוותיק, משחקת גם החבורה הנוכחית שלו כדורסל קשוח ובלתי אסתטי לאורך כל השנה.

מקור עוצמתה המרכזי הוא היכולת שלה להפעיל לחץ פיזי בלתי מתון על יריבותיה, תוך שהיא מטילה לעברן את הגופות הגדולות שמרכיבות אותה – ומפעילה לחץ אישי על כל המגרש. לחץ שמטרתו איננה בהכרח חטיפת הכדור, כי אם כפיית תחילת ההתקפה בשלב מאוחר של שעון השניות והתשת היריב בכלל ומובילי הכדור שלו בפרט.

ומכבי של ספרופולוס הגיעה לעניין הזה ברמת מוכנות, שלא ידעה העונה ברצלונה בליגה או ביורוליג. פעם אחר פעם נענש הלחץ בסלים קלים בצד השני.

למשל כאן: כשתנועה קדימה ללא כדור של ג'ון דיברתולומיאו סידרה שתי מסירות ללא כדרור בתחילת המהלך, ומשם שלושה כדרורים ומסירה מצוינת שפגעה בקאלויארו אשר בפינה.

via GIPHY

או כאן: כשתנועה קדימה של יובל זוסמן מוצאת את ויקטור קלאבר מופתע, בדרך לכדרור אחד ויחיד ומסירה נהדרת לאלי הופ של אלכס טיוס. ככה שוברים לחץ ומענישים – והכל בשתי שניות.

via GIPHY

שבירת הלחץ הזאת משמעותית להבנת הלך רוחן ומצבן הנפשי של שתי הקבוצות אמש. האחת, זאת שבאה להתארח, מצאה עצמה כשהבסיס המרכזי שלה נפרץ ונותץ. השניה, שחזתה שוב כיצד תכנית משחק והכנה מדויקת יוצאים לפועל הרבה יותר טוב מכפי שדמיינה.

הפרמטר השני נוגע לרמת ההכנה של מכבי תל אביב וליכולת הביצוע שלה במשחק ההגנה המסודר. גם אם יריבתה אתמול לא ידועה במשחק התקפה מהטופ של היבשת, אין בכך כדי לגרוע מהאופן המרשים שבו שיבשה מכבי חלק נכבד מהנסיונות להגיע לפואנטות התקפיות.

זה מתחיל ממחויבות ברמה האישית של מרבית הצהובים ששהו אמש על הפרקט, כולל מהלכים הגנתיים לא רעים של שחקני הגנה מושמצים תדיר כמו ג'וני אובראיינט ואפילו סקוטי ווילבקין (כן כן). זה ממשיך ברמת מוכנות גבוהה אל מול התרגילים של היריבה.

מכבי הצליחה לא אחת להיכנס לקווי המסירה של גארדים לגארדים ובמיוחד גארדים לפורוורדים, באופן שהוביל להתקפות תקועות מאחר שהמסירה לסינגלטון, למשל, לא הגיעה ליעדה בזמן או בכלל. וכך, הצליחו הצהובים לגדוע לא מעט תרגילים אליהם התכוונו כהלכה ומראש.

למשל כאן: כשתרגיל של ברצלונה שנקרא דלת מעלית מסתיים באיבוד הכדור. שימו לב בבקשה כבר מתחילת המהלך לכריס סינגלטון, שנשמר על ידי ג'וני אובראיינט. מטרת התרגיל הוא לסדר לו חסימה כפולה, כאשר הוא אמור לעבור דרך המרווח שפותחים עבורו טומיץ' וקלאבר, שמיד לאחר המעבר שלו אמורים לסגור את הדלת ולחסום את נתיב התנועה של אובראיינט.

אלא מה? שימו לב שאובראיינט מזהה את המהלך מראש ומסיט ראשו לעבר החסימה הצפויה. כשהוא ערני ומוכן, הוא מסדר לעצמו מסלול תנועה שמקצר טווחים, נוגע בכדור ומסמן עוד נצחון טקטי של מכבי.

via GIPHY

דוגמא אחרונה, ברשותכם, שמשלבת הכנה טקטית והרגלים הגנתיים משופרים שבאים לידי ביטוי ברוטציה טובה. שימו לב כאן לג'ון דיברתולומיאו ששומר על תומאס הרטל הצרפתי: לאחר שהרכז של ברצלונה יקבל חסימת פיק אנד רול מסראפין, תפעיל מכבי נוהל של חילוף הגנתי משולש.

שימו לב לתנועת הידיים של דיברתולומיאו לעברו של ג'ייק כהן שאוסף את סראפין בתנועתו ולדיברתולומיאו הזריז, שאץ ורץ לפינה ונוגע במסירה שיועדה לאוריאולה. תענוג.

via GIPHY

מכבי תל אביב הייתה פשוט טובה אתמול. היא הגיעה מוכנה וחדה, היא הוציאה לפועל נהדר בהתקפה ושיבשה לחלוטין את משחק ההגנה של היריבה. היא מנעה מברצלונה לנצל את היתרון הפיזי לו היא רגילה כמעט מדי משחק והורידה את ממוצע ריבאונד ההתקפה שלה לכמעט מחצית. 

איך כל הטוב הזה קורה לה דווקא עכשיו? האם כל זה יוכל להחזיק מעמד גם בשבועות הקרובים? יש לנו לא מעט מחשבות על כך, חיוביות יותר או פחות, אבל כל ניתוח שחורג מגבולות המשחק המסוים הזה, בין אם מוצלח יותר או פחות, סתם הורס את הבאז וההיי. וחבל. מכבי תל אביב סיפקה אמש חוויות צפייה נדירה לאוהדיה, שסבלו וסובלים ממנה ובגללה כל כך הרבה זמן. וכפי שכתבנו כבר, הרי שאת הכיף של שני המשחקים האחרונים ביורוליג כבר אף אחד לא יקח להם.

הכוכבים מתחילים להסתדר: סיכויי ההעפלה של מכבי ת"א

זוכרים את ענייני המומנטום עמם פתחנו? יתכן בהחלט שיש מוותיקי הישוב אשר בינינו שמקבלים עכשיו פלאשבק שלוקח אותם אחורה, עד לעונת 1990/1991. כן כן, זאת עם מלחמת המפרץ. מכבי תל אביב הבינונית להחריד ד'אז, ההיא של דונלד רויאל ואד הורטון, התקשתה להבריק ולהצטיין במסגרת בית הגמר בן שמונה הקבוצות במסגרת גביע אירופה לאלופות.

ואם לא די בכך, אז גם ענייני סדאם חוסיין, מסיכות אב"כ ושאר מרעין בישין הפכו את חייה של האלופה הישראלית לקשים, עת נאלצה לשחק מחוץ ליד אליהו הישן (שהיה אז אפילו עוד יותר ישן).

ולמה אני מטרחן לכם עם כל זה? כי עונת 1990/91 הסתיימה לה, בחסות תום מלחמת המפרץ, עם ארבעה משחקי בית רצופים, דרכם הצליחה מכבי לצבור מומנטום שכלל ארבעה נצחונות בהפרש דו ספרתי, באק טו באק טו באק טו באק, על ברצלונה (10 הפרש), אריס (12 הבדל), ספליט הגדולה (38 הפרש, על הקבוצה שתסיים גם את העונה ההיא כאלופת אירופה) ולברקוזן (12 הפרש).

ואת העונה המשונה והבינונית הזאת סיימה מכבי תל אביב בפיינל פור בברסי. אמנם חטפה שם נוקאאוט מאותה ברצלונה (34 הפרש), אבל הגיעה לפיינל פור. והקרדיט לג'ורג' בוש האב ודיק צ'ייני.

רוצה לומר: טיימינג הוא דבר חשוב בחיים. ואחרי שנראה היה שהכל נגדה, פתאום הכוכבים מתחילים להסתדר לצהובים – כחולים. בעוד שיריבותיה נפצעות ומפסידות, אצלה כרגע הכל סנופי דיסקו ומעלה.

נצחון מול פנתינאיקוס בשבוע הבא, קל וחומר בהפרש הנכון (6, כאשר גם 5 עשוי להספיק) והדרך לשלב הפלייאוף של היורוליג תהפוך הגיונית לחלוטין. וזהו, חברים וחברות, המשפט הכי פחות הגיוני שניתן היה להעלות על הדעת עד ללפני כשבוע ימים.