גדול עליה

ל-גי-טי-מית.
(אבל)
בי-נו-נית.

מטור לטור, מנצחון להפסד וחוזר חלילה, אפשר לייצר לא מעט מסקנות לגבי מכבי תל אביב מודל 2017/18. אפשר לדבר על שחקנים שמתעלים בפעם אחת ומתרסקים בפעם אחרת; ניתן להתייחס לאלמנטים טקטיים נקודתיים, התקפיים או הגנתיים, אשר באים לידי ביטוי (חיובי או שלילי) במשחקים מסוימים ואל מול יריבות מסוימות; סביר בהחלט גם לדון בהרכבים ובניהול החילופים של קואץ' ספאחיה מעת לעת. את כל אלו אנחנו משתדלים לעשות פעם אחר פעם.

ועדיין, אם ננסה לרגע לתפוס מעט מרחק ולאתר פרופורציות, נגלה שמכבי תל אביב לא באמת משתנה ממשחק למשחק; שהמחמאות לאחר משחק נצחון נאה, כמו זה שהיה במילאנו בשבוע שעבר – אך גם שהביקורות לאחר הפסד חד צדדי וללא תנאי (כמו שחוותה מכבי אמש בקובנה), אינם שונים למעשה האחד מהשני ומשתייכים לאותה הקטגוריה.

מול יריבה במומנטום כמו מילאנו, ההיא שניצחה אתמול בברצלונה, הוכיחה מכבי של ספאחיה עד כמה התרחקה והתקדמה לעומת גרסת הכוכבים הכבויים והכושלים שהציגה לראווה בעונת המשחקים 2016/17. היא הצליחה להמחיש, ולא בפעם הראשונה העונה, שלאחר שנתיים בהם ייצג עצמו המועדון הצהוב כחול באמצעות חבורה רנדומלית של שחקנים שמעולם ולעולם לא היו ראויים לגופיות להם זכו, בטח שלא כקבוצה – העונה הזאת יש שם קבוצת יורוליג לגיטימית.

ומצד שני - מול יריבה חכמה, קצבית, קבוצתית ומאומנת להפליא כמו האימפריה מליטא, נוכחנו לדעת שוב (ושוב) (ושוב) עד כמה רחוק הכדורסל של מכבי מזה שמנווט ביד רמה (וצווחנית) העילוי יסיקביצ'יוס. עד כמה נחותה היא בחומר השחקנים וברמת הביצוע אל מול הקבוצות שמשתייכות למקומות 1-6 (ואולי גם 1-8) של המפעל. עד כמה שהיא בינונית.

לגיטימית – אבל בינונית.

תחילת עונת המשחקים הנוכחית הציגה לראווה הצהרות לרוב וקבלות מספר בכל הנוגע למידת האוריינטציה ההגנתית של מכבי תל אביב. המסר שעבר היה שאמת – כשרון גדול לא נאסף לו יחדיו העונה, תחת קורת הגג של יד אליהו הישן. אבל ההגנה? הצגה. 71 נקודות ספגה מכבי במחזור הראשון בבמברג. 68 מול בסקוניה במחזור 2. 69 מול אולימפיאקוס במחזור השלישי. 68 מול מילאנו בחמישי. האוריינטציה ההגנתית של קואץ' ספאחיה, כבר התחלנו להפנים ולשנן, תאפשר למכבי החדשה להיות תחרותית במפעל השני בטיבו בעולם.

כמה שטעינו. ואולי – כמה שהוטעינו. מכבי תל אביב היא קבוצת הגנה נוראית. לא בינונית, לא חלשה וגם לא רעה. היא נוראית בקנה מידה היסטורי של המפעל. היא נוראית במובן הזה שכמעט מדי מחזור מאפשר ההגנה של מכבי ליריבותיה להגיע לשיאי נקודות עונתיים. והדבר הגרוע ביותר? שהיא כמעט שלא מנסה להתאים עצמה. מה שלא עבד במחזור הקודם לא עובד גם במשחק הנוכחי, ולא יצליח (כנראה) גם בבא.

מול מילאנו המוכשרת אך הלא במיוחד חכמה, בשבוע שעבר, הצליחה מכבי לצופף שורות למשך דקות מספר ברבע השלישי ולייצר בין הקבוצות מרחק שבסופו של יום הספיק. מול זל'גיריס היפהפיה מחאו לעצמם לעצמם השחקנים בצהוב כפיים והתחבקו סביב עיגול האמצע כאשר הצליחו שלא לספוג דאנק לאחר מסירה אחת.

גולת הכותרת הסטטיסטית של המשחק בקובנה, מטבע הדברים, מתייחסת לקליעה מבחוץ של הקבוצה המקומית. 14 שלשות קלעו המילקניסים של העולם ב-61% מטורפים. והאחריות הוטלה, על ידי לא מעט מלהגים, ל"הגנת השלשות" של מכבי תל אביב.

אז זהו, שאין דבר כזה הגנת שלשות. ואין חיה כזאת הגנת שלשות לא טובה. יש הגנה רעה. או במקרה של מכבי תל אביב – יש דבר כזה הגנה נוראית.

וההגנה הרעה הזאת, במקרה של הסמי פינליסטית של ליגת העל, מתחילה בד"כ בטיפולים לא נכונים במהלכי הפיק אנד רול של היריבה, כפי שניתן יהיה להתרשם מהדוגמאות הבאות:

הנה למשל כאן: שלשה של טופאן (6) במעבר ממסירה של פנגוס (3) הנהדר. למרות שדיוויס (0) נמצא בנתיב המסירה של פנגוס, עדיין מאתר אותו יפה הקנדי-סלובני בפינה הרחוקה. ועדיין, הכל מתחיל בהגנת הפיק אנד רול הרעה של מכבי, גם בהגנת המעבר, כאשר היציאה של בולדן עד הכדור לא מונעת מהרכז המוביל של שאראס להגיע בקלות – בכדרור – לתוך הצבע ומשם לקבל החלטה נכונה.

via GIPHY

למשל כאן: מול הסייד פיק אנד רול המצוין של פנגוס-את-ינקונאס (13), פרחוסקי אמנם יוצא גבוה על המכדרר, אבל הרוטציה ההגנתית (בולדן) לא מצליחה למנוע את הזריקה הכי נוחה מבחינתו של הפורוורד הוותיק, המנוסה והאינטיליגנטי.

via GIPHY

דוגמא אחרונה לעניין זה. בחיי: פנגוס הולך לפיק אנד רול בסוף שעון השניות עם קבליוסקאס (44), אשר מערב הגנתית את דיאנדרה קיין ואת טיוס. שימו לב לדשון תומאס שנתקע בין השחקן עליו הוא מופקד לבין הצבע. שימו לב לג'ונה בולדן, שמחליט לעזוב את קבליוסקאס כדי לרדוף אחרי אארון ווייט (30) בדרך לקשת שלוש הנקודות.

via GIPHY

חלק משמעותי מהרעות החולות של מכבי מתחיל מהגנת הפיק אנד רול שלה. הגנה שכמעט ולא משתנה, כמו גם תיאומים שכמעט לא משתנים משבוע לשבוע, מיריבה ליריבה. מכבי מנסה לפתור את אותה הבעיה ב(כמעט) אותו פתרון, ונדמה שהיא ממש מופתעת מכך שזה לא מצליח בכל פעם מחדש. ולמרות שלנראה שמכבי אשכרה נהנית לראות את יריבותיה מטילות להן בנחת מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אין לסמן את הבעיה ההגנתית אך ורק בהיבט של אחוזי הקליעה של היריבות מבחוץ.

נכון, מכבי אמנם ספגה אמש מספר משולשים מכל מיני אלמנטים אחרים. למשל כאן, בתחילת הרבע השני: דיאנדרה קיין מופקד על מילקניס האיום (21). קיין נרגע לשניה ומאפשר לעצמו להתנתק לרגע מהגופיה של הקלע – מספיק זמן כדי לגרום לכך שיתקע בחסימה של דיוויס, בדרך לטריצה ישר לתוך הגרון.

via GIPHY

ולמרות זאת, הבעיות, או יותר נכון מקור הבעיות, נותר דומה. ולא משתנה. ולא משתפר. וכאשר משחק הגנה של קבוצה לא משתפר במשך תקופה כל כך ממושכת, חרף פוטנציאל הגנתי ברור, האחריות הבלעדית לכך היא של המאמן.

אה, ושל סרט המדידה (שלא) הנחה את מי שהלחים לו יחדיו את הקבוצה הזאת בקיץ האחרון – ושלא מנע ממכבי לחבר קו אחורי שמורכב מכל כך הרבה שחקנים קטנים. בגודל ובגובה.

בצד השני הריץ שוב שאראס כבר מתחילת המשחק חמישיה גבוהה, כשאת פנגוס עוטפים טופאן, יולנובאס, ינקונאס ודיוויס. שלא במקום הראשונה, זרק המאמן המקומי את טופאן הארוך והאינטנסיבי על מוביל הכדור היריב – ובמקרה הזה על פייר ג'קסון. ושיבש אותו כבר בדקות הראשונות של המשחק. טופאן, שמעשית גבוה בכמעט 30 סנטימטר מיריבו, מנע מג'קסון אור יום וכפה עליו התמודדות בתנאים בלתי אפשריים.

לעיתים הוביל הלחץ של הצרפתי לאיבודי כדור, למשל כאן: כאשר  הלחץ של טופאן על ג'קסון (ובמקרה הזה גם על פרחוסקי), מצליח להביא לבלבול ולמחוק זוויות מסירה.

via GIPHY

לטווח ארוך יותר, גרמה ההגנה של קובנה לג'קסון להחלטות קשות. למשל כאן: זריקה בינונית ומטווח בינוני של נוריס קול ומיד אחריה זריקה נוראית של פייר ג'קסון, ששמח למצוא עצמו עם הכדור ונטול טופאן לרגע.

via GIPHY

כנראה שבעיות הגודל של מכבי תל אביב העונה כבר לא יפתרו. ספק רב, בשלב זה, אם התחלואים ההגנתיים ייעלמו. כפי שניתן היה להעריך זה מכבר, נראה שמכבי תל אביב אכן תסיים את עונת היורוליג הנוכחית במקומות 7-10. שם מקומה ולשם היא שייכת. ונדמה שהיא רחוקה מרחק ארבע ניצחונות מהעפלה לשלב הבא ביורוליג, אותם תצטרך להשיג מתוך תשעת המחזורים שנותרו. ואחד מהם, קחו בחשבון, יתכן שתידרש מכבי לייצר במשחק החוץ שעוד נותר לה לשחק בסוף חודש מרץ בחבל הבאסקים, מול בסקוניה המקומית. אולי שווה לבדוק מה עושה בימים אלו חוסיין בשוק, גיבור ניצחון החוץ הגדול הקודם של הצהובים בוויטוריה.