שתי תוצאות שהושגו אמש במסגרת המחזור ה-25 הותירו את מכבי תל אביב בתמונת הכניסה לפלייאוף היורוליג. רגע, בואו ננסה כאן ניסוח מחדש, כדי לחדד את הנקודה עמה פתחנו: אלמלא ההפסד הביתי המפתיע של חימקי מוסקבה אמש למילאנו, ספק אם נותר לצהובים מסלול ריאלי לסיים בשמינייה הראשונה. ואם מכבי לא מוצאת את הדרך לייצר 51 נקודות במחצית השנייה באיסטנבול ולנצח את הקבוצה החלשה ביותר במפעל, אנדולו, הדרך שלה לשלב ההצלבה הופכת לתאורטית.
אבל לא זוהי הסיבה היחידה לקורת הרוח שאמורים לחוש הבוקר אנשי מכבי תל אביב. בדיוק כפי שחשנו לאחר ניצחון החוץ במילאנו ו-ודאי שלאחר ניצחון הבית מול ברצלונה, הרי שכל ניצחון של הקבוצה המסוימת הזאת במסגרת המפעל המסוים הזה ראוי למחמאות. צקצוקים חוזרים של מלהגים מקצועיים בדבר הבעיות ההתקפיות, ההגנתיות או האחרות בכדורסל שמציגה לראווה מכבי תל אביב חוטאים לעיקר ומפספסים את הנקודה המרכזית, שחשוב לשוב ולהדגיש.
נו, אז הבה ונדגישה: שום ניצחון של מכבי תל אביב במפעל הזה איננו מובן מאליו. גם לא מול אנדולו אפס. תסתכלו רגע על סגל השחקנים של מחזיקת הגביע הטורקי הטרייה – ועכשיו הסיטו נא מבטכם על עבר הסגל הצהוב, ותגידו אתם אם קיימים הבדלי איכות, ודאי הבדלי איכות משמעותיים, לטובת הנציגה מתל אביב. ולכן, הגישה לפיה רק עניינים מנטליים עמדו בדרכה של מכבי תל אביב אמש בדרך לניצחון על המדורגת אחרונה, היא גישה מעט בעייתית. הצהובים אינם טובים מספיק על מנת לגבור גם על יריבה בסדר הגודל הזה אם רק תואיל להגיע מחויבת, בדרך לניצול יתרונה האיכותי שממש-אבל-ממש-לא-בטוח שקיים.
שמונה שחקנים היו חלק מרוטציית החילופים של נבן ספאחיה אמש במשחק הניצחון החשוב של מכבי תל אביב מול אנדולו אפס. עמדה מספר 5 צומצמה לכדי אלכס טיוס וארט פרחוסקי נטו, בלי גיבוי של אחרים; עמדה מספר 4 חולקה בין ג'ונה בולדן לבין דשון תומאס, כאשר לראשונה מזה זמן ממושך שיחק האחרון אך ורק בעמדת הגבוה השני; עמדות 1-3 חולקו, מהותית, בין ארבעה בלבד (ג'קסון, קול, רול וקיין). סה טו.
מתוך השמינייה הזו, היה זה דיאנדרה קיין שקיבל אתמול את מספר הדקות הרב ביותר על המגרש. בדיוק כפי שהיה גם במשחק הקודם מול צסק"א. הפעם נשלח קיין, שסיים את המשחק עם מאזן של 0 מ-6 בזריקות ל-2 נקודות ו-0 מ-2 בזריקות עונשין, לפרקט למשך 34 דקות וארבע שניות תמימות. והיה השחקן החשוב ביותר של מכבי בניצחון החוץ הקריטי שהשיגה.
ספאחיה, שזוכר היטב את ההתעללות שחווה בסיבוב הקודם מידיו של אריק מקולום, זרק עליו את קיין כבר מפתיחת המשחק. אז מקולום אמנם התחיל יחסי רגוע, אבל אז התפרע לו סוני ווימס וחגג מול שומר בעייתי כמו מייקל רול. נו, אז כשמקולום ירד לנוח, הועבר לו קיין (ביחד עם קול) כדי לפקוח עין על האיש שלא הצליח להשלים בעונה שעברה – על פי פרסומים זרים - את בדיקת הסמים שהוזמנה עבורו על ידי הקבוצה ששילמה את משכורתו. אבל עם כל הכבוד להגנה, המשמעות הגדולה יותר של דיאנדרה קיין הייתה, למרבה הפלא, דווקא התקפית.
קיין, שממוצע האסיסטים שלו העונה דומה למדי לממוצע איבודיו, סיים אמש משחק שלם עם שישה אסיסטים מול 0 איבודים. וקיין, שקלע העונה במצטבר 0 שלשות במשחקי הליגה ושלוש בלבד במשחקי היורוליג, קבר שלושה משולשים כואבים על ראשו של ארגין עתמאן וחבורתו ועזר בכך לפרק את התכנית ההגנתית עמה הגיע למשחק. כי לעתמאן היו כמה רעיונות הגנתיים לא רעים בכלל. הקבוצה שלו הצליחה בתחילת המשחק לצופף היטב את אזור הצבע ולשלוח עזרות אל מול נסיונות חדירה לסל של הקבוצה האורחת. אנדולו הציגה גם פתרונות נאים למהלכי הפיק אנד רול של מכבי תל אביב, גם בדמות יציאות אגרסיביות לעיתים על המכדרר וגם על ידי חילופים משולשים שעיקרו את היכולת להשליך מסירות בדרך לאלי-הופים עם אלכס טיוס.
וכל הרעיונות היפים הללו נשחקו אט אט אל מול מופע השלשות שהציגה מכבי תל אביב. אם בסיבוב הקודם, ביד אליהו הישן, התפוצצה לה הקבוצה האורחת וקלעה 14 שלשות ב 56%, אז הפעם השתוללה לה מכבי עם 15 טריצות ב 63%. אז למי שלא יודע או זוכר, כאן המקום לציין שהמשחק אתמול הפגיש שתיים מקבוצות השלשות הגרועות ביותר ביורוליג. אנדולו הגיעה למשחק אמש כשהיא אוחזת בממוצע השלשות החלש במפעל (34% בלבד), בעוד שמכבי התייצבה כקבוצה שזורקת הכי מעט שלשות וממוקמת 13 בקטגוריית אחוזי הקליעה מחוץ לקשת. וכשאחת מאלו מתפרעת וקולעת (כמעט) את אותו מספר זריקות ל-3 כמו זריקות ל-2, אז הכל סנופי דיסקו.
אבל לא רק קטגוריית השלשות התהפכה לה הפעם לעומת המפגש הקודם בין שתי הקבוצות. בסיבוב הקודם שיחקה אנדולו של קואץ' פרסוביץ' דקות ממושכות עם שני הגבוהים שלה ביחד. גם בשל חסרונו של דרק בראון הפצוע, רצו (בערך) בסיבוב הקודם שטימאץ ודנסטון מעל 65 דקות משותפות. וחיסלו את מכבי מתחת לסלים עם 19 כדורים חוזרים משותפים, בדרך לנוקאאוט בדמות 30-46 בהשוואת הריבאונדים הקבוצתיים. נו, אז לא מעט דברים השתנו מאז. דרק בראון חזר לקבל דקות משחק, שטימאץ כבר מזמן שכח את פתיחת העונה הטובה שלו (אתמול 8:40 דקות בלבד), ומכבי שבה להפגין דומיננטיות בכדורים החוזרים שלא נראתה כבר די הרבה זמן.
ועכשיו, בשש אחרי הניצחון שמחזיר את מכבי תל אביב למאזן חיובי ולחיים עצמם, זה הזמן להרהר שוב בהחלטת הצהובים לוותר על האופציה לחזק או לשנות את הסגל שלה במהלך העונה. כפי שפרסם אתמול רועי כהן, הרי שאנשי מכבי הכחישו שהסיבה לכך שהיא מהקבוצות הבודדות שלא התחזקו בתנועה נובעת מקשיי מזומנים. נו, אז אמרו.
על פי הפרסום, טענו הצהובים שהעניקו "קארד בלאנש" לספאחיה לבחור איזה שחקן שהוא רוצה (רגע, זה לא התפקיד של המנהל המקצועי?!) – אבל הקואץ' הקרואטי לא רצה. אבל לא רק כאן הבעיה. על פי הנטען, במכבי חששו לבצע שינויים בסגל גם מאימת איזשהי פציעה שתגיע בהמשך (וזאת טענה בעייתית בעצמה) אבל גם מאחר שממילא צפויה מכבי לפגוש ברבע הגמר את צסק"א מוסקבה וזה ממילא יסתיים בדמעות.
תגידו, יש את זה בפחות מכביסטי?
לא זו בלבד שלו הייתה דואגת לעצור הסחף במועד ולבצע שינוי נקודתי חכם, ניתן היה לשפר סיכוייה של מכבי תל אביב לסיים במקום השביעי, אלא שעצם המחשבה שהכול אבוד גם ככה ושצריך מעתה להתרכז במפגש המיוחל מול הפועל חולון היא, אה, מעט מדכדכת. והנה, הפלא ופלא, כשהיא מביטה ימינה ושמאלה, יכולה מכבי לחלום כעת על ניצחון בית ריאלי מול חימקי בשבוע הבא + נצחון בית אפשרי מול פאו המתרסקת שבוע אחרי ועמדת זינוק קיימת להצלבה שאיננה מול צסק"א.
ועדיף היה להגיע למצב הזה אחרי תיקון נדרש במצבת השחקנים, מתוך אמונה שכל עוד קיים סיכוי, לא חוסכים במאמצים, מהלכים וכספים כדי לנסות ולהגיע אל היעד. אבל במקום לחלום על פיינל פור אירופאי, דומה שמכבי תל אביב עסוקה בעיקר בחששות ופחדים מהפועל חולון.
ומי שמפחד, אתם יודעים, לא מאמין.
