אל תאמינו לכל המצקצקים שמתלוננים, או שעתידים להתלונן, על אלמנטים שונים ממשחק הניצחון הביתי של מכבי תל אביב על באמברג. כולל למצקצק המסוים הזה. אל תתייחסו לתלונות על הניצחון הדחוק, על הליקויים במשחק ההתקפה או הכשלים ההגנתיים. פשוט אל.
אין שום סיבה להתלונן, כי האמת היא שונה ופשוטה: מכבי תל אביב, קבוצה שהסגל המלא שלה בינוני והסגל הנוכחי שלה עוד פחות, הצליחה למצוא דרך לנצח (פעמיים) יריבה שווה (ומעלה) ברמת כישרון ו/או עומק. וזהו לא פחות מהישג גדול.
הניצחון על אלופת גרמניה, מעבר לכך שמותיר את מכבי במצב לא רע בכל הנוגע למאבק על מקומות 7-8, מנטרל למעשה סופית את אחת מיריבותיה הפוטנציאליות על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. עם יתרון של 3.5 משחקים, נדמה שאפשר לסמן שבאמברג, כמו גם ולנסיה, אנדולו אפס ומילאנו – כבר לא תעקוף את הצהובים השנה. עכשיו נותר לטפל רק בבאסקוניה, מלאגה, הכוכב האדום וגם ברצלונה, שעליה מובילה מכבי ב-2.5 משחקים, ויש כרטיס לרבע הגמר לקבוצה שלא בטוח כלל ששווה את זה.
כשהיא נטולת נוריס קול, אוחזת במחצית הדשון תומאס וסובלת מבעיית עבירות של פייר ג'קסון, השליכה אמש מכבי לפרקט הרכבים שהיורוליג איננו מקומם. והחזיקה מעמד. הדבר בלט במיוחד בתחילת הרבע השלישי, עת נשרקו לג'קסון סימולטנית העבירה השלישית והרביעית, ביתרון 2 לבעלת הבית.
על פניו, בטח ובטח נוכח התצוגה ההתקפית של ריקי היקמן בדקות הללו, אמורה הייתה מכבי להיכנס לפיגור משמעותי – בדרך להפסד ביתי נוסף. בטח ובטח כאשר מונים את אלו שאמורים לקבל עבורה את ההחלטות על הפרקט ולהחזיק עבורה את הראש מעל למים, אבל מכבי הצליחה איכשהו לסיים את הרבע ביתרון בן נקודה.
מכבי אמורה הייתה להיכנס לפיגור משמעותי כי מייקל רול, ג'ון דיברתולומיאו ודיאנדרה קיין לא באמת צריכים להיות שם. הם לא אמורים להיות מקבלי החלטות המרכזיים, או בכלל, של קבוצה בעלת שאיפות בליגה השנייה בטיבה בעולם.
בואו נתחיל דווקא ברול, שהפך השנה בעיני רבים מחובבי הז'אנר למעין לארי בירד טוניסאי שנחת בארץ הקודש על מנת להציל את הסמי פיינליסטית מעצמה. לפני הכל, רול הוא קלעי. או שמא יש לכתוב קלע. העניין הוא שקלע – תפקידו לקלוע. אם ניקח עד עכשיו את הפרמטר החשוב ביותר של קלע, קרי היכולת לדפוק שלשות, אז קשה לאתר כאן הצלחה גדולה.
ניתן עכשיו למספרים לספר. מייקל רול פתח בחמישייה בכל המשחקים בהם היה כשיר. הוא משחק בממוצע מעל 26 דקות למשחק. ואחרי שתי השלשות שלו אתמול, עומד המענטש על 15 שלשות מצטברות ביורוליג, ב-38.5%. 15 שלשות, כלומר קצת פחות משלשה למשחק. לשם השוואה, דניאל האקט, גארד שעליו אפשר להגיד הכל – למעט היותו קלע גדול, ששיחק העונה רק 14 משחקים והוא הכל חוץ מקלעי, קלע גם הוא עד עכשיו ביורוליג 15 שלשות, ב 42% לשלוש.
ועוד לא דיברנו על היכולת לקבל החלטות. אה, כן, ועוד לא דיברנו על הבעיות ההגנתיות. קחו לדוגמא את ההגנה של מייקל רול כאן מול האקט.
ואם יש כאלו שלא ממש יכולים לשמור, מה דעתכם על אחרים שלא באמת יכולים להתקיף? דיאנדרה קיין, שעוד יזכה בהמשך הטור לתשבוחות רבות על הישגיו ההגנתיים, הוא שחקן התקפה רע. ולא רק בגלל 21% לשלוש נקודות או 42% מהעונשין. בואו ניקח, רק כדוגמא מייצגת אחת, את מה שהוא עושה כאן בסיומה של ההתקפה. לא משהו, אה?
וג'ון דיברתולומיאו, שהראה ב-16 המשחקים עד כה שהוא לא בשל עכשיו, ואולי לא יהיה בשל בכלל, להיות שחקן יורוליג מן המניין. או לכל הפחות להיות מקבל החלטות מן המניין ביורוליג.
אמש נאלצו אלו לסחוב את העגלה עבור קואץ' ספאחיה. והם עשו זאת טוב מאוד, בכל הקשור ליכולת לקלוע. מייקל רול סיים עם 23 נקודות באחוזים מצוינים מהשדה (8/13) ומדד יעילות 20. דיברתולומיאו קלע 14 נקודות וסיים עם מדד יעילות נפלא של 21 (יותר משליש מכל נקודות המדד המצטברות שלו עד כה). וקיין? קיין ניצח את המשחק. ועדיין, גם אתמול, הציגו כל השלושה יכולת קבלת החלטות רעה מאוד.
כמו בכל משחק יורוליג אחר שלה העונה, הצליחה מכבי להפגין התקפה יעילה בדקות בהן רצה. הבעיות במשחק ההתקפה המסודר הרי לא ייעלמו השנה, למרות הפגנת רמת ביצוע גבוהה מהממוצע אמש, ואם רצים – בטח ובטח אם כל החמישה רצים, אזי קורים דברים טובים.
תסתכלו כאן על ג'ונה בולדן (שסיים עם דאבל דאבל) ועל דורל רייט, תוך כדי ההחטאה של דניאל האקט. רייט מתחיל לפניו, אבל בולדן מצליח לייצר ספרינט ולעקוף אותו, בדרך למסירת אמן של פייר ג'קסון ועוד שתי נקודות של מכבי במשחק המעבר.
ואם לא במתפרצת עם יתרון מספרי, אז בהתקפת המעבר, לפני שנכנסים לתרגיל מסודר. הנה כאן, בהתקפת מעבר אותה מוליך מייקל רול, מתמקם לו ארט פראחוסקי ומחזיק על גבו את אוגוסטין רוביט. המעבר של דיאנדרה קיין מהצד החזק אל הפינה הרחוקה מפנה לבלארוסי הגדול מספיק שטח כדי לעבוד יפה ולסיים סל ועבירה.
התקפה מסודרת? הגנה? טוב, באלו מכבי טובה פחות. הקבוצה והרעיונות ההגנתיים של ספאחיה הצליחו לגרום לבאמברג, קבוצת ההתקפה הרעה במפעל, לרקוד על הפרקט. וכרגיל, הסמן של הטיפולים הרעים מול הפיק אנד רול של היריבה הובילו, קודם כל ולפני הכל, למתקפת שלשות.
החבורה של טרינקיירי הופיעה למשחק כשהיא קולעת בממוצע 8 שלשות למשחק, באזור ה-35% מהשדה. ומול הבוקיות ההגנתית של מכבי, סיימה עם 13 שלשות ב-50%. הרבה מזה בזכות זריקות חופשיות לחלוטין. חלק מזה הודות לטעויות הגנתיות קטנות.
כי גם כשמכבי שומרת לא רע, היא עדיין טועה בסוף. למשל כאן: שימו לב לטיול שאליו לוקח ניקוס זיסיס את ג'ון דיברתולומיאו. היווני הוותיק מעביר את המתאזרח הצעיר (יחסית) סדרה של חסימות ובסיומן מהלך פיק אנד רול שמייצר חילוף. עכשיו מופקד טיוס על זיסיס ועושה כמעט הכל נכון, עד שעזרה שלו בסיום השעון מול חדירה של האקט מפנה את זיסיס לטריצה. 
או כאן: פיק אנד רול קטלני של היקמן עם רייט מוביל למסירה שאמורה לייצר סל קל של רייט, לאחר טיפול הגנתי בעייתי של דיברתולומיאו ושל בולדן. ובסוף, דיברתולומיאו עוזר מעט יותר מדי וחוטף שלשה בתוך פרצוף שלו.
מצד שני, אפשר בהחלט למנות הצלחה הגנתית אחת של מכבי, והיא נוגעת לדורל רייט – השחקן המשמעותי ביותר של באמברג. אז נכון, רייט נמצא בתקופה לא טובה (ראה למשל המשחקים בשבועות האחרונים נגד אנדולו אפס וריאל מדריד) והוא גם החטיא מספר זריקות חופשיות בתחילת הערב, אבל בשורה התחתונה סיים עם מדד יעילות של מינוס 1. וזה הישג.
רייט עלה בחמישייה בעמדה מספר 3, מה שסידר מעט את המאצ'אפים לטובת מכבי וקירב אליו את דיאנדרה קיין. רק ביתרון 8:12 לצהובים, החליט טרינקיירי לשנות קונספט, שילב את דניאל האקט והזיז את רייט לעמדה מספר 4. ושם החלו הבעיות, החל מהפוזשן הראשון ועד סיומו של הרבע ביתרון 5 נקודות לגרמנים.
והנה הפוזשן הראשון: בולדן שומר על רייט, אבל כאן מתחילה סדרת חילופים מעט פראית שמסתיימת בכך שהאקט מוצא עצמו חופשי לגמרי, למרות שבולדן האקטיבי (מדי?) מנסה עוד איכשהו להפריע לשלשה שבדרך. 
את הרבע השני פתח המאמן האיטלקי עם חמישייה שונה ובכך פתר למכבי לא מעט בעיות. ספאחיה (את גודס), מהצד השני, הצליח לפתור את הבעיה החמורה ביותר של מכבי אמש, כאשר נזכר לשלב בחזרה את דיאנדרה קיין במשחק, כשבע דקות לסיומו.
בשלב הזה היו לריקי היקמן 23 נקודות, עם 5/9 לשלוש נקודות ועם 2/8 לשתיים. קיין, שכבר מירר את החיים לדונצ'יצ'ים של העולם, נצמד לאלוף היורוליג במיל' לגופיה והעלים אותו מיד אליהו הישן. עד לסיום המשחק לא הצליח היקמן להרים ולו שלשה אחת ולא הצליח לקלוע ולו נקודה אחת נוספת, כולל במהלך החשוב ביותר במשחק.
שימו לב כאן כיצד דיאנדרה קיין מטפל יפה בפיק אנד רול הראשוני של היקמן, לאחר מכן לא מתפתה ולא עוזר תוך כדי החדירה לסל של זיסיס – ולבסוף לא אוכל את ההטעיה הראשונית של היקמן וכופה עליו זריקה קשה מאוד.
13 משחקים נותרו לסיומה של עונת היורוליג הסדירה. 5 מהם יתקיימו בבית. כדי לתחזק את החלום, תצטרך מכבי לסמן מטרה צנועה, אך לא פשוטה לשבוע הבא – לפחות ניצחון אחד. או על הכוכב האדום בבית או נגד אולימפיאקוס בחוץ. אפשרי? בהחלט. מובן מאליו? ממש לא.
