שארונאס יאסיקביצ'יוס, או שאראס כפי שהורגלנו לקרוא לו, התקבל אמש (חמישי) בהיכל בחמימות, גם מצד הקהל שזוכר לו את הימים היפים בצהוב וגם מצד הנהלת מכבי ת"א שהעניקה לו חיבוק נוסטלגי של געגוע, ואולי בעצם כאן אני אמור לסיים את דבריי.
מכבי ת"א של היום משוועת לאהדת הקהל. כל אדם שיכול לשקם את האמון בין המותג הצהוב לקהל יתקבל בהיכל בזרועות פתוחות. לפחות לשלושת החודשים הראשונים של העונה הבאה, שארונאס יאסיקביצ'יוס בהחלט יכול להיות השם שיעשה זאת.
סיכום הביקור של אחד המועמדים המועדפים על הנהלת הצהובים לאימון מכבי ת"א בעונה הבאה או בעתיד הוא חיובי. העבר מלמד שניצחונות על מכבי ת"א, גם בעונה שכזו מקרבים את המאמן צעד משמעותי לעבר המשרה הנחשקת, ונדמה שהפעם גם הפסד היה מקרב את שאראס לאותה המשרה.
לוועדת האיתור שהתכנסה בהיכל אמש הגיע שאראס חמוש באחת הקבוצות הליטאיות הפחות מרשימות שנראו ביורוליג אי פעם. סגל שחקנים בינוני מחוזק בשחקני חיזוק סבירים שמתאימים את עצמם לסגנון המשחק ומוסר העבודה הליטאי. עוד לפני שריקת הפתיחה, ידעה ז'לגיריס של שאראס כמו גם מכבי ת"א שהיא איבדה סיכוי להעפיל לרבע גמר היורוליג. בניגוד למכבי ת"א, הציגה ז'לגיריס קבוצת כדורסל שנראה שנהנית לשחק יחד, קבוצה מפרגנת, ממושמעת וכזו שמנסה להיצמד בדקדקנות לתכנית המשחק של המאמן שלה.
הדגש של הליטאים על מניעת משחק הריצה של מכבי ת"א, הדיוק בהוצאה לפועל של משחק ההתקפה, ההקפדה על זוויות מסירה ופואנטות התקפיות והניסיון לגעת בכל ריבאונד התקפה היו שווים לז'לגיריס ניצחון קל למדי בהיכל. ז'לגיריס של שאראס שטפה את הפרקט בהיכל וקבעה שיא עונתי של 93 נקודות, מול הקבוצה של איינרס בגאצקיס, שאף הודה בסיום שמכבי ת"א לא צלחה באף פתרון הגנתי שהציבה מול ההתקפה הדי שבלונית של הליטאים.
המחוייבות ששאראס הטמיע בחניכיו אמש נתנה נוק-אאוט למשחק הנרפה (בוודאי ביחס לגישה בניצחון בפנר השבוע) אותו הציגו חניכיו של איינרס בגאצקיס. מכבי ת"א "עמדה" מנגד וכאילו התעקשה לחדד את ההבדלים בין שתי הקבוצות. רינונים על עומס של ארבעה משחקים בשבוע נשמעו משני צידי המתרס אמש, אך נראה שז'לגיריס הגיעה להיכל במטרה ברורה להתמודד עם האתגר בעוד מכבי ת"א השאירה תחושה מאכזבת של התבטלות.
שאראס, שזוכה למעמד של שליט יחיד בז'לגיריס, מתנהג ומתנהל כמו המנהיג הבלתי מעורער על הקווים של הקבוצה שהוא מוביל. מדרבן, נוזף, מפליא בתנועות ידיים וצעקות לעבר שחקני הספסל וקודח לשופטים בכל פוזשן. סוג של מיני ז'ליקו אובראדוביץ', אביו הרוחני. אם הוא אכן יבחר לאמן את מכבי ת"א (והדבר בידיו, או שלפחות כך נקראים ונשמעים הדברים) מעמדו בקרב הצהובים יהיה שונה לחלוטין. אמנם שאראס כמאמן צפוי לקבל תמיכה וגיבוי כמעט חסרי תקדים בקרב הצהובים, אך תכונות האימון שידרשו ממנו כמאמן מכבי ת"א שונות לחלוטין מאלו שנדרשות ממנו כמאמן ז'לגיריס.
מכבי ת"א בונה עצמה עם רוב של דרכונים ישראלים ואמריקאיים, ואלו שונים בתכלית השינוי מרוב של דרכונים ליטאים מחוזקים בדרכון קנדי, אוסטרלי וצרפתי. סגנון המשחק והאימון שנדרש ממאמן של קבוצת שחקנים מזרח אירופאים שונה מסגנון אימון שיכול למצות פוטנציאל מקבוצה שהיא אמריקאית ביסודה, ועל שאראס תהיה החובה לבצע התאמות שיוכל לחיות איתן בשלום. מכאן שקשה להשליך מהיכולת של שאראס למקסם את הפוטנציאל שקיים בז'לגיריס ליכולתו למקסם את הפוטנציאל (הגדול בהרבה) בסגל העתידי של מכבי ת"א.
כשחקן על ששיחק בקבוצות הגדולות ביבשת, שאראס מבין היטב שהציפיות במכבי ת"א גבוהות והן יוצרות לא פעם מתחים וחיכוכים. אמש קיבלנו תזכורת לשנאתו של שאראס לתקשורת הישראלית החטטנית והחצופה לעיטים. לשאלות העיתונאים לפני המשחק הוא ענה בסרקזם ולראיון הטלוויזיוני לאחר המשחק הוא סירב להתייצב. בעידן בו ללא המדיה אין לכדורסל זכות קיום ולהפך, שאראס יצטרך להתאקלם ושוב להתאים את עצמו במהירות.