יש משהו מאוד תמים, ואולי אפילו גם ילדותי, בשאיפה "להיות הכי בעולם". אמנם כל בן אדם מיוחד בדרך משלו, אך יש כמעט שמונה מיליארד אנשים בכדור הארץ. גם אם אנחנו אהובים ומוערכים, רוב הסיכויים הם שמי שקורא את הטור הזה (וכמובן גם כותב שורות אלה) לא "הכי בעולם" בשום תחום. זה לא בהכרח דבר רע. העולם פשוט גדול מדי.
ולמרות זאת, הפנטזיה הזאת עדיין קיימת אצל חלקנו בראש, כנראה בגלל שיש כאלה שמצליחים להיות הכי בעולם. במקרה כזה אי אפשר לפספס אותם, לפעמים פשוטו כמשמעו. אוליבר ריו, קנדי בן 16, הפך לבן הנוער הגבוה בעולם בגובה 2.27 מ'.
ריו מחזיק בשיא בספר השיאים של גינס, וכבר עכשיו גבוה יותר משחקנים כמו קריסטפס פורזינגיס או ויקטור וובנאיימה. ככל הנראה הוא עוד לא סיים לגבוה, וכבר עכשיו גורם לבני אדם רגילים להראות מגוחך. בתמונה בהפנייה לכתבה, למשל, הוא עומד לצד השדרן צ'אק סווירקי. סווירקי בגובה 1.78 מ', הגובה הממוצע של אדם בארצות הברית. ריו גורם לו להראות כאילו הוא בגובה של שלושים סנטימטר.
באופן טבעי, הגובה של ריו מבוסס על גנטיקה. הוא גר בבית עם תקרות גבוהות ושולחנות גבוהים במיוחד, והיה בגובה 1.58 מ' כבר בגן הילדים. אחיו של אוליבר בגובה 2.06 מ', אביו בגובה 2.06 מ' ואמו בגובה 1.85 מ'. מידת הנעליים שלו היא 57.5. ריו, שנולד בשנה בה זינדין זידאן הורחק בגמר המונדיאל ופרש, יכול להטביע בעמידה על סלי NBA.
אחת השאלות הנפוצות ביותר שנשאלים אנשים גבוהים, באופן טבעי, היא אם הם משחקים כדורסל. בסופו של דבר זה ספורט של אנשים גבוהים, וברגע שאתה יכול פשוט לעמוד ליד הסל ולקחת כדורים יש לך יתרון מובנה על חלק מהשחקנים האחרים. לכן לא מפתיע שאוליבר שחקן כדורסל, ואפילו שחקן כדורסל טוב.
בשונה משחקנים אחרים בגובה הזה, לא הייתה לריו קפיצת גדילה משמעותית אלא גדילה הדרגתית וגבוהה במיוחד, מה שאפשר לו לפתח את היסודות באופן שוטף ולא לסבול מכאבי ברכיים. הוא משחק ב-IMG Academy, ממנה יצאו ל-NBA דווייט פאוול ואנפרני סיימונס (וידועה כבית הספר של האחיות וויליאמס), ואפילו היה חלק מנבחרת קנדה עד גיל 16.
הוא שיחק באליפות אמריקה האחרונה עד גיל 16, קלע 8.3 נקודות והוסיף 10.3 ריבאונדים (4.8 בהתקפה) ו-2.3 חסימות ב-18 דקות למשחק. מספרים טובים מאוד.
הוא לא חד קרן כמו ויקטור וובנאיימה וככל הנראה חסר יכולת קליעה, אחרי שקלע ב-31% מהעונשין באליפות אמריקה ולא זרק שלשה אחת, אבל שחקן שלוקח 4.8 ריבאונדי התקפה עם 2.3 חסימות ב-19 דקות הוא שחקן שצריך לעקוב אחריו. לפי מאמניו, בכל אופן, הוא מראה שיפור הדרגתי.
"הציפיות של אנשים ממנו גבוהות במיוחד, אבל עבורי חשובים הדברים הקטנים כמו הניידות שלו. היכולת לזוז על המגרש ולהבין אותו. אנחנו במצב חסר תקדים, אף אחד לא היה כל כך גבוה בגיל כל כך צעיר לפניו. הוא מוסיף משהו אחר למשחק שלו פעם בחצי שנה, הוא הופך למהיר ומאוזן יותר. לשחקנים גבוהים לוקח שנים להתפתח, והוא בכיוון הנכון לשחקנים בגובה הזה", אמר מאמנו מייקל מיקס.
מספר מכללות מהדיוויזיה הראשונה הביעו עניין בריו, וסביר שנראה אותו משחק באחת מהן. יכול להיות שהגובה הזה בלבד יספיק בשביל להביא אותו ל-NBA, גם אם לא יותיר בה חותם משמעותי. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל האם הוא בכלל רוצה לשחק כדורסל? האם יכול להיות שגם למשחק הזה יש שחקנים שפשוט גבוהים מדי?
הדרך בה ריו "התגלה" הופכת את הסיפור הזה למורכב. כשהוא היה בן 9 הוא היה במחנה אימונים של דטרויט פיסטונס והצטלם עם ג'ואל אנתוני, שנים אחרי שאנתוני היה חלק ממיאמי שזכתה בשתי אליפויות NBA. השניים היו באותו הגובה, 2.06 מ'. ילד בן תשע וסנטר שזכה בשתי אליפויות אן.בי.איי.
"מיד לאחר מכן עזבתי הכל וניסיתי להבין איך אני מגיע לילד הזה", אמר מיקס. "כשאנחנו נוסעים למשחקים, הוא יושב בלובי של בית מלון וכולם מבקשים להצטלם איתו. אמרתי לו שאני לא יכול להבין אותו באמת או לדמיין את הסיטואציה, כי אף אחד לא יכול. אנחנו רק יכולים לנסות לעזור", הוסיף מאמן אחר של ריו, ג'ואי מקיטריק.
לפי מקיטריק, "השנה ריו באמת התחיל לאהוב כדורסל. הוא נהנה מהכל. מהכדורסל, מהנסיעות, מכל דבר. זה אחד השינויים הבולטים מהשנה שעברה". זה הגיע רק כארבע שנים אחרי שהתחיל להתאמן בקבוצת הילדים של אותו מקיטריק, וזה מעלה כמה שאלות על "הסללה" של שחקנים גבוהים לענף.
להפוך לשחקן כדורסל בגובה הזה כמעט בלתי נמנע, וריו בן ה-16 זוכה לכותרות בכל העולם מספרד ועד לישראל. יש לו 39 אלף עוקבים באינסטגרם, שיא בספר השיאים של גינס וחשיפה תקשורתית שמעטים, אם בכלל, זוכים לה. ראינו שחקנים גבוהים עם אישיות וסגנון משחק פסיבי יותר מכל השאקיל אונילים של העולם, כאלה שהרגישו כאילו הם "לא ניצלו את הגובה שלהם" או לא נראו כאילו הם נהנים יותר מדי ממה שהם עושים.
