במהלך מלחמת העולם השנייה, מרבית היהודים שנרצחו הגיעו ממדינות מרכז ומזרח אירופה דוגמת פולין, גרמניה, אוקראינה והמדינות הסובבות את האזור. ישנן מדינות שלעיתים אנו שוכחים עד כמה גם הן סבלו בתקופת השואה. אחת מהן היא יוון, שם נרצחו בסביבות ה-60 אלף יהודים מתוך ה-80 אלף שחיו באותה התקופה. כמובן שלא מעט מהסיפורים שאנו שומעים עד עצם היום הזה על הזוועות של המלחמה הם לא רק על הנרצחים, אלא גם על אלה ששרדו. זה הסיפור לאון מלאך, אביו של אלברט מלאך, כדורסלן עבר יווני-אמריקני-יהודי.
אלברט נולד בפיטסבורג בארה"ב לאבא יווני ואמא אמריקנית ממוצא גרמני, ובמהלך הקריירה שלו הספיק לייצג את נבחרת יוון ב-33 משחקים רשמיים, כולל ביורובאסקט 1983. אביו, לאון, היה אסיר באושוויץ במשך שנתיים ושרד את כל התקופה, עד ששוחרר מהמחנה על ידי הצבא הסובייטי ב-1945. על העבר של אביו, כך על פי כלי התקשורת ביוון, גילה אלברט רק בגיל 30.
נתחיל מההתחלה. מלאך הבן נולד בדצמבר 1958, כאמור בארה"ב. בשלב יחסית מוקדם של קריירת הכדורסל שלו הוא החליט שהוא רוצה לחזור לשורשים, ליוון, על מנת לקדם את עצמו מקצועית דווקא שם. כולם ביוון כינו אותו "האמריקני", שכן אף אחד לא באמת הבין את שורשיו. ולמען האמת, אפילו הוא עצמו לא כל כך הבין, עד הביקור שלו בארץ הקודש.
מלאך הגיע לישראל למשחק של קבוצתו פנאליניוס במפעל גביע המחזיקות מול הפועל חיפה. המשחק נערך בכרמל, אבל עוד כשנחת בנמל התעופה בן גוריון הישן, נאמר לו במכס ש"עם שם משפחה כזה, מלאך, אתה בטח אחד משלנו". בהתחלה אלברט התעקש כי הוא נוצרי, בהתאם לדת של אימו, אך לאחר שחזר ליוון הוא החליט לחקור את הנושא יותר לעומק, וגם שוחח עם אביו על מנת לקבל הבהרות. כך, בשנת 1988 בגיל 30, הוא גילה את שורשיו היהודיים ולמד על סיפור הגבורה של לאון האב.
בראיון לתקשורת ביוון, סיפר אלברט מלאך על מה ששמע מאביו: "הוא נולד וגדל בסלוניקי, חבר בקהילה יהודית עצומה. כשהמלחמה החלה הוא נשלח להילחם בהרים נגד הפשיסטים האיטלקים. הוא סיפר שהוא היה דוחף עיתונים לנעליים שלו שיספגו את השלג. הוא הצליח להסתדר עד שהגרמנים הגיעו לאזור. הוא היה גאה בכך שיוון הקטנה עמדה בגבורה מול מדינות כל כך עוצמתיות".
אלברט המשיך לספר על סיפור הגבורה אחרי שאביו נלכד על ידי הנאצים: "הוא נשלח לאושוויץ, הוא וכל המשפחה שלו. אביו, אימו ואח שלו - שקראו לו אלברט כמוני. כולם מתו שם במחנה, ואבא שלי היה היחיד ששרד עד השחרור. אני לא יודע כמה זמן בדיוק הוא היה שם. הגרמנים הכריחו אותם לעבוד שם למוות. הוא אמר לי 'אני לא התכוונתי למות מתשישות'. אז הוא גנב אוכל מהמטבחים בידיעה שאם היו תופסים אותו, היו הורגים אותו במקום. הוא העדיף את זה מאשר למות מרעב ולסבול יום-יום".
כשלאון מלאך חזר ליוון אחרי שהמלחמה הסתיימה, החלה מלחמה אחרת - מלחמת אזרחים במדינת הולדתו. "הוא נשלח שוב להרים", אמר אלברט. "הוא לא היה עם הקומוניסטים, אלא בצד השני, עד שהוא החליט שזה מספיק. ב-1950 הוא עזב לארה"ב, שם הוא חי חיים טובים, אך לא פשוטים. הוא עבד בתעשיית הפלדה עד גיל 62, ואז פרש. הוא מת ב-1995, בגיל מאוד מתקדם. לרוב הוא לא היה מדבר על תקופת הסבל שחווה, הוא היה אדם שקט מאוד".
כאמור, אימו של אלברט מלאך הייתה ממוצא גרמני, ולטענתו "ההחלטה הזאת שלו הראתה שהוא ידע לסלוח". מלאך הבן סיפר עד כמה המורשת של אביו חשובה למשפחה: "כולנו מאוד גאים בו. הבן שלי, שנולד ב-2001, לא זכה להכיר את סבא שלו, אבל יודע שהוא היה אדם גדול. שתי מלחמות, מחנה ריכוז ושנים רבות של עבודה במפעל. החיים שלנו קלים עכשיו, אבל לזה אבא שלי אחראי".
אלברט מלאך חי כיום בפיטסבורג, אבל תמיד חושב על עוד ביקורים ביוון ולא מסתיר את הזהות היהודית-יוונית שלו. בקריירה שלו הוא רשם שבעה משחקים ביורובאסקט עם הנבחרת ושיחק לצד הכוכבים הגדולים בעבר של המדינה, ניקוס גאליס ופנאיוטיס ינאקיס, אלה שהביאו מדליית זהב ביורובאסקט של 1987. אמנם למלאך לא הייתה הקריירה הכי זוהרת, אבל הוא זכה לחיים עשירים ומרתקים, הכל בזכות האבא האמיץ שנאבק צעד אחר צעד על מנת לשרוד.
