הפועל ירושלים לא תכננה להנחית כאן באמצע העונה את דאיניוס אדומייטיס. אבל כחלק משרשרת אירועים דרמטיים שקרו במועדון מאז פרוץ הקורונה, האדומים איבדו את עודד קטש לקבוצת יורוליג, וכך התחיל עידן חדש בבירה. המאמן הליטאי מגיע לקבוצה מגובשת, עם חדר הלבשה שאהב מאוד את המאמן הקודם - מה שהופך את האתגר שלו למורכב עוד יותר.
ההתחלה שלו היתה פחות מאידיאלית: הדחה מהליגה הבלקנית כבר במשחק הבכורה, ועוד לפני כן, הוא צפה מהיציע כיצד הוא מקבל בירושה קבוצה שלא תלויה בעצמה בקרב על ההעפלה לשלב הבא של ליגת האלופות. רגע לפני שהמריא למשחק המכריע בלימוז׳, העניק אדומייטיס ראיון ראשון בתפקידו החדש ודיבר על ההרפתקה החדשה באדום, האכזבה עם נבחרת ליטא, הקשר עם שאראס והתוכנית לעתיד.
כבר הספיק להתגעגע לחומוס
עוד לפני הגעתו לירושלים, דאגו אנשי המועדון לספר לו שאדומייטיס בתרגום חופשי לעברית יכול להתפרש כמו ״המייטי רד״. המאמן מספר על כך בחיוך: ״אולי זה אומר שאני במקום הנכון. זה מוצא חן בעיני. הרושם שלי עד כה טוב מאוד. הפועל זה מועדון מאוד מקצועני, שדואג לשחקנים, למאמנים, כל הצוות, הכל עובד - כמו שאנחנו אומרים בליטאית - כמו שעון. אם אתה צריך משהו, האנשים כאן מאוד עוזרים, ואני שמח מאוד להיות חלק ממועדון מקצועני כזה״.
איך אתה מסתדר בסגר?
״זה כמעט אותו סיפור כמו בליטא. גם לנו יש את אותו סגר, אז זה לא חדש. אני אוהב לבשל אז אני מבשל בבית וקונה מצרכים כדי להכין משהו, סלט, בשבילי זו לא בעיה. המאכל הישראלי האהוב עלי הוא חומוס, אבל בינתיים הכל סגור אז כשחקן הייתי רגיל כמעט תמיד לאכול פסטה, עוף, פסטה, עוף… אז זה נשאר לכל החיים״.
אתה איש משפחה, יש לך שלוש בנות, עד כמה זה קשה להגיע לארץ זרה באמצע העונה ללא המשפחה?
״אני מסתכל על זה כאתגר גדול. זו הזדמנות גדולה ואני מקבל אותה. כל החלטה שאנחנו מקבלים זו החלטה של כל המשפחה ביחד אז אני מקווה שהסגר יסתיים בקרוב והמשפחה שלי תגיע לבקר ולהיות איתי, במיוחד כשהילדים בבית ספר והכל מתבצע אונליין, אז זה לא משנה אם אתה יושב בווילנה או בירושלים״.
״שחקנים יצטרכו לשים בצד אגו וסטטיסטיקה״
בדרך כלל קבוצות מחליפות מאמן באמצע עונה אחרי כשלונות. זה קל יותר עבור מאמן להגיע לקבוצה שהשינוי בה נעשה לא בגלל סיבות מקצועיות, לעומת מצב שבו יכולת להגיע אחרי פיטורי מאמן?
״אני לא חושב שאני צריך להמשיך לעשות בדיוק את מה שהמאמן הקודם עשה. אני מאוד שמח עבור עודד, אנחנו חברים טובים מלפני הרבה מאוד שנים, שיחקנו זה נגד זה בנבחרות, ביורוליג, ויש לי כבוד גדול עבורו על מה שהוא עשה כאן בירושלים, אלה היו שלוש שנים גדולות. המועדון הזה הראה הרבה כבוד כלפיו כשהסכים לתת לו ללכת".
"מנקודת המבט שלי, חלק מהרעיון הוא לשמור על כמה דברים, אבל בסופו של יום כל מאמן אוהב לשחק עם הרעיונות המקוריים שלו. אז הכדורסל של עודד קצת שונה מהרעיונות שלי. אני לא אומר שזה טוב או רע, אבל כשיטה, כפילוסופיה, יש הבדלים. זה שהוא מאמן עכשיו קבוצת יורוליג מוכיח שהפילוסופיה שלו טובה מאוד. אז עבורי זה אתגר להחליף אותו כאן, אבל האתגר הכי גדול הוא להסביר לשחקנים מה אני רוצה מהקבוצה מבחינת החזון שלי״.
זה לא פשוט להגיע לחדר הלבשה שבו כולם אהבו את המאמן הקודם ואתה צריך להרוויח את האמון שלהם
"אין ספק. זה נורמלי בכל ארגון, לא רק בספורט. המאמן צריך להיות המנהיג. הוא על תקן הצ׳יף שצריך לשלוט בתהליך, בהכל. עבורי כאן זה מאוד קל. אני מאמין שאם אתה תכבד את האנשים - האנשים יכבדו אותך. אין לי צל של ספק שאנחנו נבנה מערכת יחסים טובה יום אחר יום. אני מכבד את השחקנים, ובוודאות הם יכבדו אותי״.
ספר לנו על האני מאמין שלך בכדורסל. איזה כדורסל אתה אוהב לראות?
״אני מאמין שהקבוצה מעל הכל, ושלפעמים שחקנים צריכים לשים בצד את האגו ואת הסטטיסטיקה שלהם. זה הדבר העיקרי. מבחינת פילוסופיה, מאוד חשוב לי שאנחנו נדע מה אנחנו עושים על המגרש בכל שנייה נתונה. לוקח הרבה מאוד זמן ללמוד את זה, התהליך הזה לא קל, אבל ככה אני רואה את הכדורסל. אתה צריך לשחק על היתרונות שלך״.
ממעט האימונים שהעברת עד כה, ומהמשחק הבודד שהיית בו על הקווים, כבר יש לך מושג מה אתה רוצה לשנות בקבוצה?
״אנחנו נשנה כמה דברים בהגנה כדי שנשחק בדרך שאני מוצא לנכון. בהתקפה נלך על כמה תרגילים חדשים. הכל לוקח זמן, אבל זה לא משהו שיהיה קשה לחבר׳ה כאן ללמוד. השחקנים כאן מאוד חכמים, חלקם כבר שיחקו את השיטה שאני רוצה לשחק, אבל זה ייקח זמן״.
הכדורסל הליטאי תמיד היה מבוסס על כשרונות מקומיים. אתה מרגיש שהסגל המקומי שיש לך כרגע מספיק כדי לעמוד במטרות של הקבוצה?
״אחד האתגרים זה החוקים של הליגה. כרגע יש לנו שישה זרים, אבל רק חמישה יכולים לשחק בליגה הישראלית, ישראלי אחד צריך להיות על המגרש, אז עבורי זה להתרגל למצב עד שהוא יהפוך לאוטומט. יש לנו רוטציה כזו שאנחנו לא יכולים להרשות שאפילו שחקן אחד יהיה פצוע״.
אתה חושב שאתם צריכים להביא עוד שחקן ישראלי?
״אם תשאל כל מאמן, כולם יגידו לך שהם יהיו שמחים שיהיו להם 10-12 שחקנים ברמה אחידה בקבוצה. במקרה כזה אתה יכול לשחק כדורסל ממש אקטיבי, יש לך רוטציה טובה מאוד, ואתה לא חושש מכל פציעה קטנה. כמובן שתוספת של עוד שחקנים תעזור לרוטציה אבל זה המצב כרגע ונראה מה יקרה בהמשך״.
״זה באמת הייתי אני, לא השתלטו עלי שדים״
למרות שהוא עדיין בתחילת דרכו, אדומייטיס קיבל את המפתחות לנבחרת ליטא כבר בתחילת הקריירה. הוא ביקר בישראל ביורובאסקט 2017 (״היינו כאן כל המשפחה ואשתי אמרה - אם אי פעם תקבל הצעה מישראל - אתה תיקח אותה״), ונחל כישלון באליפות העולם בשנה שעברה, כשלא הצליח להעפיל משלב הבתים. את אדומייטיס זוכרים בעיקר בגלל מה שקרה במסיבת העיתונאים אחרי ההדחה, אז מתח ביקורת חריפה על השופטים ועל פיב״א, וקרה לסיטואציה ״בדיחה מזוינת״.
״אלו היו בעיקר רגשות״, הוא נזכר, ״אבל זה היה באמת אני. זה לא ששדים פתאום השתלטו עלי, ככה הרגשתי באותו זמן. הייתי מאוד מאוכזב, כי כשאתה רואה את הדרך הכל כך ארוכה עד המשחקים האלה, אתה משחק כדי להגשים את המטרות שלך, ואתה רואה את כל העבודה שהשחקנים הקדישו, איך הם הקריבו למען הנבחרת… מישהו קיבל החלטות רעות יותר מפעם אחת אז זה מוציא ממך יותר רגש והכל מתפרץ יחד. כולנו אנושיים ואתה לא תמיד יכול להסתיר, זה פשוט יוצא ממך״.
לא קורה הרבה שמאמן מתפטר מיוזמתו מנבחרת לאומית
״בליטא, הכדורסל הוא הספורט מס׳ 1. לפני כל אליפות המטרות ממש גבוהות - מדליה, או זכייה באליפות. כל מאמן וכל שחקן מציבים את המטרות שלהם, ואליפות אירופה, שהיתה הטורניר הראשון שלי כמאמן, לא הלכה לכיוון שרצינו. בגביע העולם המטרה היתה לסיים בטופ 4, ולא עמדנו במטרה הזאת. בסופו של יום, אתה צריך להיות כנה עם עצמך ולקבל החלטה. ההחלטה היתה מאוד קשה עבורי, כי שיחקנו כדורסל ממש טוב, אבל לא עמדנו במטרות. אז קיבלתי את ההחלטה וזה נגמר״.
אתה בוודאי יודע שלעמיתך שאראס היתה קריירה נהדרת כאן בישראל, ומשחקן ענק הוא הפך למאמן ענק. מה כל כך מיוחד בו?
״הוא מבין כדורסל ממש טוב, לפרטים, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה בכל מצב. בנוסף, היו לו את המאמנים האירופאים הכי טובים באותו זמן - אוברדוביץ׳, פסקוואל, קזלאוסקס, ועוד רבים. והוא משחק עם חלק מהרעיונות שהוא ינק מהם. הוא קשוח, הוא מכבד את כולם. הוא היה אחד השחקנים הכי טובים באירופה בזמנו, אולי אפילו בעולם. אז כשאתה מחבר הכל ביחד, הידע, המוניטין, העבודה הקשה ואז אתה מקבל מאמן מצליח כמו שאראס״.
לפני שהגעת לכאן, דיברתי עם הרבה עיתונאים ליטאיים, כולם אמרו לי שהם היו משוכנעים אתה תהיה המחליף של שאראס בז׳לגיריס. למה זה לא קרה?
״אני לא יודע. זה משהו שתצטרך לשאול את ז׳לגיריס. אני תמיד מכבד את מי שמקבל החלטות, הם החליטו ללכת בדרך אחרת, אז הכל בסדר. זה לא היה תלוי בי״.
אתם מגיעים לסיבוב האחרון בליגת האלופות כשהדברים לא בשליטתכם. האם יש לך חשש מאיך שהקבוצה תגיב במקרה של הדחה? אולי משינויים שתצטרכו לעשות בסגל?
״אני לא חושב על הדברים האלה, בכנות. אני תמיד חושב שמה שקורה - קורה, וכל אחד מאיתנו צריך לעשות את העבודה שלו באימון הבא״.
אז השאלה האחרונה שלי היתה אמורה להיות על העתיד, אם אנחנו נראה אותך כאן בעונה הבאה בלי קשר למה שיקרה בעונה הזאת. אבל אתה בכלל חושב רק על האימון הבא…
״כמובן שכל אחד רוצה לתכנן את החיים שלו, זה נורמלי. אני חושב שכל מאמן יאהב לעבוד כאן בירושלים, בארגון כזה, בקבוצה כזאת, כי התנאים פה מושלמים. העיר מאוד נחמדה, הארץ, האנשים מאוד עוזרים ונחמדים, אז כמובן שכל מאמן וגם דאיניוס אדומייטיס ירצה להישאר הרבה מאוד זמן בירושלים".
אם היית מראיין את עצמך, מה היית שואל?
״זאת שאלה טובה… הייתי שואל מה אתה צריך כדי להצליח כאן. והתשובה שלי תהיה מזל. כי בסוף, מזל בספורט מאוד חשוב, כי הרבה משחקים מוכרעים בפוזשן אחד, או בסל אחד שנקלע או לא, אז זה מה שהייתי עונה״.
