מכבי תל אביב סיימה את השלב הראשון של היורוליג ולא ממש סיפקה לנו רגעים רבים של הנאה. אחרי שנתיים מאכזבות מבחינת האטרקטיביות של הכדורסל, קיווינו לראות משהו שונה העונה. האמת, זה נראה הרבה יותר דומה לשנתיים הקודמות מאשר לשושלת ההיא של שאראס ופרקר.
השלב הזה סיפק מספר תובנות. הראשונה, אי אפשר לסמוך על אלן אנדרסון. כשהקלע הזה הצטיין במשחקי הפתיחה, לא נסחפתי אחרי ההתלהבות. כמו קלעים רבים אחרים, גם אנדרסון לא הופך את השחקנים מסביבו לטובים יותר. מה שאומר שאפשר לקבל ממנו בערב נתון 25 נקודות אבל גם ליפול איתו בערב הבא. ללא ספק, הוא לא מי שיוביל את הצהובים לפיינל פור (שנראה די רחוק כרגע).
הלקח השני. אי אפשר להתמודד עם האריות של היבשת ללא שחקני פנים חזקים. פישר, לאזמה וגרין לא מסוגלים להוות יריב אמיתי לקבוצות כמו פנא', אולימפיאקוס, צסק"א, ברצלונה ואחרות.
הבשורה הטובה: הצוות המקצועי יודע את זה ונראה כי הצהובים יעשו הכל כדי להנחית פה בשר אמיתי. פיני קיבל החלטה נבונה מאוד שהחליט להיפרד מלאמפה. הוא ללא ספק היה החוליה החלשה.
המסקנה השלישית. צריך לבנות על ויזנייבסקי ואיידסון. איך שלא תסתכלו על זה, הקבוצה הנוכחית של מכבי פחות כישרונית ממספר קבוצות בכירות ביבשת. מה שנשאר לפיני ודרוקר זה ללכת על השכל והשכל של הקבוצה מבוסס על השניים הללו. אם מכבי תצליח לבסוף להפיק מעצמה יותר משלל חלקיה זה יהיה רק בזכות השניים הללו.
מבחינתי, הציון של מכבי הוא עובר בקושי ובעיקר טעון שיפור. זה הספיק לעליה לשלב הבא אך לבטח, לא יספיק לשלב הבא לנוכח ההגרלה הקשה שככל הנראה תהיה לצהובים.
עכשיו, הפנים קדימה. המקום השלישי בבית מסדר למכבי בית קשה ביותר. החבורה מנוקיה חייבת להתעלות בשלב הבא ובעיקר לנסות למצוא את נקודות התורפה של היריבות. הצוות המקצועי חייב לסמן שחקן נוסף בסגל שחייב להתעלות ולהוסיף מימד חדש. פיני עשה את זה בכל אחת מהעונות הגדולות כאשר קיבל מאחד משחקני הספסל, דקות מצוינות בשלבי ההכרעה. עיין ערך בלות'נטאל וקומאטוס.
המזל של הצהובים הוא שהכל יכול עוד להשתנות בשלב הבא וראינו קבוצות שחזרו מהקבר וכאלה שהופתעו בשלב השני. אז חבר'ה הכל עוד פתוח בעיקר שדרק שארפ יושב אצלך על הספסל.
הכתוב הינו טור דעה
