עד להודעה חדשה, הסיפור הגדול במכבי תל אביב היה ונשאר סופוקלס שחורציאניטיס. בעוד מסביב נשמעים דיבורים על כך שהאיש הזה לא יכול לשחק יותר מרבע אחד ברציפות, או עשרים דקות בערב, אני חושב שמה שאנחנו רואים לנגד עינינו בשבועות האחרונים ונמשיך לראות לאורך העונה, הוא שיעור מרתק בהטמעת שחקן נדיר, יחיד מסוגו, לתוך קבוצה שאף אחד משחקניה מעולם לא שיחק עם מישהו כדוגמתו.
הפתיח הזה לא בא למחוק את המינוסים של הסנטר היווני. הם קיימים ויהיו קיימים גם בעתיד ועליהם דיברנו לא מעט, אם כי אני מאמין שעד תום העונה ולנוכח האמון שימשיך לקבל מדייויד בלאט, ביג סופו יהיה שחקן טוב יותר ככל שהזמן יחלוף.
רוב הקוראים, אני מניח, מתמקדים בשאלה: האם שחורציאניטיס הוא האיש הנכון כדי להוביל את מכבי ת"א לפיינל פור האירופי? סביר להניח שבזה מתמצה העניין: אם הוא טוב מספיק - יופי. לא טוב - חבל על הזמן של כולנו.
אבל אם נעצור לרגע את המירוץ המתמיד אחר תוצאות, נראה שמכבי תל אביב כולה, צוות מקצועי ושחקנים, מתמודדים בתקופה הזו עם אתגר עצום: לחפש את הדרכים הטובות והמתאימות ביותר להפעיל שחקן מזן מיוחד, שעד לפני כמה שבועות אף אחד מהסגל הנוכחי מעולם לא התנסה במשחק עם שחקן מסוגו.
איך מוסרים לשחקן כזה? לגובה? דרך הרצפה? ימינה? שמאלה? איך נמנעים ממסירות שקופות מדי שהגנת היריב תקרא בקלות? לאיזה צד הוא מעדיף להסתובב כשהוא מקבל את הכדור? באיזה צד של רחבת הצבע הוא מרגיש טוב ונוח יותר? איך פותרים שמירה של שחקן יריב מלפניו? לאן צריך לנוע כאשר הוא מתחיל את התנועה שלו? ומה קורה כאשר קבוצות עם יותר יוזמה ותושייה מאשר ז'לגיריס קובנה, ידביקו לו שמירה כפולה מתחילת המשחק ולא רק מפתיחת הרבע השלישי?
השאלות האלה הן רק חלק קטן ממגוון עצום של הדבקת חלקים שמכבי תל אביב עוברת כרגע. נכון שרצוי שחקן נוסף בסגל, כדי לעבות את מצבת הגבוהים. נכון שלא היה מזיק רכז משחק שמנהל את העסק ביד בטוחה ולא צמד גארדים מלאי אנרגיות מטורפות, שפעם לוקחים אותך למעלה ופעם מורידים אותך למטה. או אולי סקורר מוכח, שיוכל לקחת על עצמו אחריות כשהקבוצה נתקעת.
אבל בין כל השאלות מסתתרת תשובה אחת ברורה לגמרי: ככל שהשחקנים של מכבי תל אביב ידעו לתפעל את שחורציאניטיס טוב יותר, ככה הקבוצה תגיע רחוק יותר. ככל שדייויד בלאט ועוזריו ידעו לתזמן את דקות המשחק שלו לאורך המשחק, הקבוצה תהיה טובה יותר. ככל שניתן יהיה לשמור עליו מביצוע עבירות מיותרות, או לגרום על ידי אמון מהמערכת, לימוד טריקים קטנים ושיפור הכושר הגופני, למתוח את הזמן שלו לחמש דקות נוספות בממוצע למשחק, הרווח יהיה של הקבוצה.
לכן, בניגוד למשבי רוח כאלה ואחרים שניתן לשמוע ולקרוא מסביב, אני בהחלט חושב שהסנטר אינו גימיק וגם לא שחקן מחליף, אלא שחקן לגיטימי וחשוב בחמישייה הפותחת. הדברים האלה לא נאמרים אך ורק בזכות המשחק הטוב שלו נגד הליטאים וגם לא מושפעים בשום דרך מהמשחק הרע של מכבי ת"א בוויטוריה, אלא בראייה לטווח של עונה מלאה ויותר.
יש כאן הזדמנות עצומה, לא רק מצד המועדון אלא בעיקר מצד השחקן עצמו. ושחורציאניטיס, שכבר התמודד עם דיכאונות ספורטיביים ובעיות השמנה קשות מאוד, ואפילו ירד מהמסלול לכמה חודשים וכלל לא שיחק, יודע את זה טוב מכולם.
היווני התרגל לכך שהוא עוד שחקן באולימפיאקוס אחד מתוך צוות מעובה מאוד, בדרך כלל שכולל ארבעה גבוהים. גם שם הוא היה שחקן של נקודה לדקה, או קרוב לזה, אלא שבמרבית ימיו בקבוצה היוונית המספרים היו קרובים יותר לסדרי גודל של 10 נקודות ב-13 דקות, ולא ל-20 נקודות ב-18 דקות, כפי שהוא יוכל לקבוע לא מעט פעמים העונה ולא רק בליגה הישראלית. שם היו קרובים להתייאש ממנו ומהרגליו, כאן מתייחסים אליו כאל שחקן מרכזי ולרגע לא חושבים להרים ידיים.
עד כשיגיע שחקן פנים נוסף, אם וכאשר, עדיף בעל אוריינטציה הגנתית, מכבי תתנסה בהפעלה מאסיבית של שחורציאניטיס. היא תעשה את זה מול כל קבוצה כמו ז'לגיריס, שתעמיד הגנה לא חכמה מולו במשך דקות רבות מדי. בינתיים, בכל פעם שהוא ימצא עצמו באחד על אחד הוא ייקח כדור לסל ובצדק. אחוזי הקליעה שלו מטווחים קצרים טובים דיים כדי שיזרוק גם 20 פעמים במשחק אם צריך, ודאי כל עוד מתאפשרים לו מצבים נוחים.
סופו לקח 13 זריקות והגיע לקו תשע פעמים נגד קובנה ב-21 דקות. לשם השוואה, אלו מספרים שד'אור פישר, אמנם שחקן פנים מסוג אחר ובעל יתרונות אחרים, קיווה להם במשך עונה שלמה ולא הגיע, גם כאשר שהה על המגרש פרקי זמן ארוכים.
אחרי משחק גמר גביע הליגה נגד הפועל ירושלים, אותו סיים שחורציאניטיס בלי נקודות אבל עם חמישה אסיסטים, התעוררה נטייה לחשוב שסופו יכול לחיות על מוד של מסירות שמתחלף במוד של זריקות. הבסיס להערכה הזו היא שאינטליגנציית המשחק שלו היא כזו, שמביאה אותו להחליט מתי עדיף להתגושש בדרך פנימה ומתי עדיף לשחרר שחקן לקליעה.
בינתיים, למעט אותו משחק במלחה, לא ראיתי אותו מחפש למסור. לא נגד ויטוריה כאשר דברים חרקו וגם לא נגד ז'לגיריס, כאשר דברים פעלו היטב. לכן, עד שלא יוכיח אחרת, המשחק נגד ירושלים יוגדר בשלב זה כחריגה מקרית. אם וכאשר קבוצות יתקיפו אותו בדאבל אפ אגרסיבי ושחורציאניטיס יוכיח שהוא מסוגל למסור היטב החוצה ובעקביות, יש למכבי ת"א סיבה להביט קדימה באופטימיות.
כמובן שישנם כאן יותר מדי "אם ואם" שאמורים להתממש, כדי שהקבוצה הזו תגיע באמת רחוק באירופה. אלא שבינתיים, עזבו לרגע את מבחן התוצאה השבועי ומימד ההיסטריה או האופוריה. יש כאן סיפור מסקרן על שחקן שמנסה להגיע להגשמה עצמית מלאה לראשונה בקריירה שלו ועל קבוצה שעובדת כדי לעזור לו לעזור לעצמה. מבחינתי, זה מספיק טוב כדי לעקוב בעניין.
