קחו את זה: הקבוצה האורחת ניצחה בחמש מתוך שש הפעמים האחרונות במשחק הפתיחה של היורוליג. הרצף נקטע בעונה שעברה כאשר טאו ויטוריה ניצחה את פנרבחצ'ה 70:80 בספרד.
האם משהו מהנטייה הזו יזלוג גם למשחק בין מכבי ת"א ללובליאנה? אולי הלחץ, המתח, ההתרגשות, החובה לנצח ולא לשמוט את המפגש הראשון של העונה ועוד בפעם הראשונה שהשחקנים החדשים פוגשים את הקהל הביתי? מבט במערכי הקבוצות יעזור להבהיר את המצב.
הקו האחורי
עושה רושם שאף פעם לא היו למכבי ת"א כל כך הרבה מובילי כדור רשמיים ולא רשמיים בסגל אחד. עם ויזנייבסקי, פרקינס, מקל וגם לימונד, איידסון ואנדרסון כממלאי מקום שמפעם לפעם לוקחים כדור לאחד על אחד או מנסים לנהל התקפה.
עבור מקל ופרקינס זהו משחק ראשון ביורוליג. מהבחינה הזו ברגע שהתיאום בין כל השחקנים ישתפר, הקבוצה אמורה להיות מוגנת יחסית מפני כמויות גדולות של איבודי כדור, אם כי המועדים לפורענות בקטע הזה יצטרכו להשתפר, ומדובר בעיקר באנדרסון ופרקינס שנוטים למשחק הרפתקני, מתבססים על יכולת אישית גבוהה, מעזים יותר ובוחרים במהלכי אחד על אחד קשים מפעם לפעם.
גם לובליאנה נהנית עקרונית מחבורת גארדים עם יכולות אישיות וקבוצתיות מצוינות. ולאדו אילייבסקי אמנם פצוע, אבל סאשו אוז'בולט, סאני בצ'ירוביץ' ויאקה קלובוצ'אר יוצרים חבורת רכזים ומובילי כדור מעניינת. בצ'ירוביץ' ואיליי בסקי, אגב, שיחקו בשלושה מועדונים זהים עד היום (רומא, בולוניה ולובליאנה בקדנציה קודמת), אבל זו פעם ראשונה שיוצא להם לשחק זה עם זה באותה עונה.
אל הצוות הזה אפשר להוסיף את מאט וולש, קלע חוץ שעבר בקבוצות קטנות בספרד, יוון ועשה שנתיים טובות בשרלרואה מבלגיה. וולש משחק בדרך כלל בעמדה מספר שלוש.
אוז'בולט, שפציעות הפריעו להתפתחות יציבה של הקריירה שלו, נחשב בזמנו בסלובניה לממלא המקום של בצ'ירוביץ'. שניהם בני 28 ובזמנים שסאני יצא לאירופה והצטיין באיטליה לפני הפציעות שלו, אוז'בולט אמור היה לתפוס מנהיגות בלובליאנה, אבל גם במקרה שלו היקשו עליו הפציעות את המשך הדרך.
עכשיו שניהם ביחד ויכול להתפתח כאן סוג של קטשפר סלובני. אילייבסקי גם הוא בעסק, אבל נושא הכשירות ממשיך להעסיק את הקבוצה הזו: איליייבסקי פצוע ובצ'ירוביץ' מגיע לכאן אחרי פגיעה בגב.
הקו הקדמי
מכבי עיבתה את המערך בקיץ עם צירופם של הצמד "פלאזמה", והשאירה את פישר וגרין. לאזמה נמוך מול הגבוהים באמת, לאמפה בורח החוצה ופישר נשאר, בעצם, השחקן המרכזי בהגנה. אף אחד מהם לא מתמחה במשחק עם הגב לסל, רובם מוגבלים בהורדת כדור לרצפה ואם יש או אין תיאום במסירות בין גבוהים עוד נצטרך לראות.
בתחום אחד הקו הזה השתפר – הקליעה מבחוץ של גבוה שלא היתה לצהובים בעבר. לאמפה עם ה-2.11 שלו יכול לכסות את הנישה הזו בהצלחה. מי שעשוי לעשות הבדל בהרכבים מסוימים הוא גיא פניני, שמשלב תכונות של שחקן חוץ ושחקן פנים, וציוות מפתיע שלו בעמדה 4 - עניין שמקובל יותר בליגה הישראלית - יכול להפר איזונים בהגנות היריב.
בלובליאנה ישנם ארבעה שחקני פנים, כולם בני 26 ומטה ובגובה של 2.09 לפחות: וידמאר, גולובוביץ', שלוקאר ובאבצ'יץ'. הראשון הגיע מפנרבחצ'ה, השני בוגר הנבחרת הצעירה של סרביה, השלישי הרחיק עד ל-NBA וחזר במהירות לאירופה ומגיע מעונה באיטליה והאחרון הוא שחקן נבחרת בוסניה, בחירת דראפט מאוחרת של טורונטו. וידמאר ובאבצ'יץ' עלו בחמישייה לפני מספר ימים בתבוסה לזאדאר.
כרגיל, בלובליאנה הולכים על כוחות צעירים ועולים מהאזור האדריאתי. הצוות הארבע-ראשי הזה משלב בתוכו מגוון תכונות, כולל מרפקים חדים וקליעה מבחוץ. יופי של מערך, אם כי חסר ניסיון כצוות, ושלושה מהם חדשים בקבוצה. לפישר יש איכויות אתלטיות עדיפות והוא אמור להראות אותן מול שחקנים מהדרג הזה.
המאמנים
לובליאנה לא רצה לשום מקום כשהיא משחקת מחוץ לאולם הביתי. מכבי ת"א, לעומתה, מוכנה לרוץ מבוקר ועד לילה אם צריך, בטח בהיכל נוקיה. אלה הבדלי גישה ברורים בין יורי זדובץ', שמחפש הנעת כדור מסודרת ומציאת שחקן חופשי לזריקה קלה, עדיף בתוך הצבע, לבין פיני גרשון, שכבר הספיק לומר שעודף מסירות זה יפה, אבל הוא מחפש תכל'ס.
תכל'ס יכול להיות אחד על אחד של אלן אנדרסון תחת לחץ של שעון, או פיק'נרול שמשאיר בסוף את לאזמה לשתיים קלות בסל. תכל'ס יכול גם להיות הוצאת כדור מבפנים החוצה כמו זה שמסר ישר לשלשה של פניני עם הבאזר בגמר גביע ווינר, רגע לפני העבירה החמישית של פניני בהגנה.
על פי הקריירה הקצרה של זדובץ' כמאמן, הוא מעדיף את התוצאות הנמוכות שבהן השליטה של המאמן בכל פוזשן בולטת יותר. הוא מעדיף שליטה וביצוע הנחיות, מאשר למצוא שחקנים שלו מתמודדים באחד על אחד בשניות האחרונות של ההתקפה, כשהעסק כולו תקוע.
ההגנה של לובליאנה אמורה להיות עיקשת יותר מבעבר ופחות מחוררת מכפי שראינו אצל מאמנים קודמים שם, פחות או יותר כפי שהראתה נבחרת סלובניה תחתיו באליפות אירופה האחרונה.
מבחינת רזומה, אין ספק שגרשון עומד ברמה אחרת לגמרי מאשר זו של זדובץ' כמאמן, אבל מה שהיה לזדובץ' כשחקן, כמנהיג, כשחקן הגנה וכווינר בקלאץ', יכול לעשות הבדל ולהביא אותו לרמות הגבוהות ביותר.
