אם אפשר לקרוא לאיזשהו מועדון ביורוליג אקדמיה לגידול שחקנים, אז פרטיזן בלגרד הוא אחד כזה. המכשול היחיד של מכבי ת"א בדרך לפיינל פור הוא בית החרושת המוצלח ביותר לגידול שחקני כדורסל באירופה והגיע הזמן שגם נדע למה.
בבלגרד יש למעלה מ-150 בתי ספר לכדורסל ומאגר הכישרונות עצום. איכות החיים בסרביה היא ברמה נמוכה יחסית לעולם המערבי וכדורסל פשוט מציל את המשפחות. ב-14 השנים האחרונות, האחראי הראשי במועדון הוא דושקו וויושביץ' או בקיצור "דולה". המונטנגרי בן ה-51 הוא הרבה יותר ממאמן בפרטיזן. דולה הוא האבא והאמא של כל השחקנים. הוא האיש החזק ביותר והמילה האחרונה. הוא קובע איך המועדון ייראה בכל אספקט שניתן להעלות על הדעת, מהמעסה ועד המנכ"ל.
הדבר החשוב ביותר מבחינתו, הוא המשמעת. כבר שנים שבכל אירופה מנסים להבין את סוד ההצלחה של פרטיזן ודולה, אבל אחד היחידים שזכה לראות את הפלא במו עיניו הוא דווקא שחקן העבר הישראלי, שחר אמון, שהצליח להתחבב על דולה והיה אחד מעוזריו בשנתיים האחרונות.
אמון גדל במכבי ירושלים, שיחק בהפועל חולון וגם במכבי ראשל"צ אך נאלץ לפרוש מוקדם יחסית בשל פציעה בברך וכיום הוא עוזר המאמן של אליצור יבנה, הקבוצה מהליגה הלאומית שהפכה השנה לפרוייקט לגידול שחקנים צעירים. אז איך ישראלי מגיע לבית החרושת הגדול ביותר באירופה לייצוא שחקנים?
אמון התחתן עם אישה סרבית ובזכות קשר עם אחד ממנהלי האולם של הקבוצה, הצליח להשתחל לאימונים והקפיד להגיע לכל אחד ואחד מהם עד שהפך עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהקבוצה. בראיון ל-ONE מספר שחקן העבר הישראלי על הסוד השמור ביותר בסרביה ועל שיטות העבודה המרתקות של אחד מממאמני הכדורסל הטובים בעולם כיום.
"מי שמתקבל לאקדמיה חייב לחתום על חוזה ל-5-6 שנים"
"לדעתי, דולה הוא מאמן גאון. יש גבול דק בין גאון למטורף והוא גאון מטורף לחלוטין. הוא אספן תמונות מספר שתיים בסרביה. הוא קורא המון ספרים. יש לו ספרייה בבית. יש לו המון ידע בכדורסל. הוא מאוד שקדן וקפדן בכל הפרטים הכי קטנים. יש לו מודל שהוא עובד איתו כבר במשך 14 שנים ו-10 שנים ברציפות הוא לקח בזכותו אליפות".
בעזרת סקאוטים המפוזרים ברחבי המדינה, פרטיזן קונה שחקנים בגיל 14-15 מכל סרביה. דולה בעצמו נוסע לכל חור במדינה, רואה את השחקן ובודק שיש לו גנטיקה טובה. אם הוא מתקבל לאקדמיה של פרטיזן הוא חייב לחתום על חוזה ל-5-6 שנים לפחות.
מסדירים להם בית ספר והכל כדי שהילד יתפתח בצורה מושלמת. מבחינת כדורסל, יש מערכת וכל שחקן שמגיע המערכת לפניו, ודוגמא טובה לכך היא מספר הזרים הזעום המשחקים בפרטיזן והתפקיד שלהם בקבוצה. בד"כ זר אחד או לכל היותר שניים מגיעים לפרטיזן ועליהם להתאים עצמם לשיטה המיוחדת של דולה.
האימונים של דולה והיחסים שלו עם השחקנים הם באמת דבר מיוחד ובעולם הקפיטליסטי של היום זה כמעט בלתי נתפס. "האימונים מאוד אינטנסיביים וקשים. דולה מעביר את כל האימונים. אין דבר כזה שעוזר מאמן מעביר אימון. הכל הוא עושה בעצמו וכשמשהו שלא מוצא חן בעיניו לעין באימון הוא תמיד יעצור אותו. כמו מפקד וחיילים".
"שחקנים לא יכולים לחייך באימון. יש משמעת מא' ועד ת'"
"יש דיסטנס מטורף שקשה לתאר. הם לא יכולים לבוא ולחייך. מא' עד ת' משמעת. אין דבר כזה שאחד יעשה צחוק מעבודה. בבוקר שעתיים אימון ובערב בין שעתיים לשלוש. אין כמעט חופש בשבוע. מקסימום אחרי משחק רק מי שצריך לקבל מנוחה מקבל.
שחקן שחס וחלילה שבר רגל בא לאימון וזורק בישיבה עם כסא כדי לשפר את הזריקה. אם למישהו יש דלקת בכתף אז הוא עושה אימוני כושר וסיבולת לב ריאה. אין מצב שלא תתאמן. אין דבר כזה שיחרורים. אין דבר כזה שמישהו פותח פה. יש מפקד אחד. המשמעת מעל הכל ואתה לא יכול לחרוג".
היחסים בין המאמן לשחקניו לא מסתיימים במגרש אלא מתבטאים בכל פיפס קטן. 24 שעות הוא סביב פרטיזן. נשאר שעות עם שחקנים ועובד איתם על זריקות וטכניקה, קונה לשחקנים כרטיסים להצגה ומביא להם ספרים וסרטים הביתה כדי שיהיו אינטיליגנטים ושלא ילכו לבארים. הוא מייעץ להם כספית. הוא הכל בשבילם. יחסי אנוש לעומת זאת, זה הצד היותר חלש באופיו של המאמן הגדול. הוא מתעקש שלא לדבר אנגלית וגם עם הזרים מדבר בסרבית.
מעט מאוד אנשים באמת נחשבים מקורבים אליו. הוא בן אדם מאוד מאוד קשה וכולם יודעים את זה בסרביה. הוא הולך ברחוב ואנשים מפנים את הדרך. להבדיל מפיני גרשון, הוא בחיים לא יזרוק בדיחה לעיתונאי כזה או אחר והוא לא דופק חשבון לאף סוכן. כיום הוא האיש החזק ביותר בבלגרד וההערכה אליו היא עצומה.
"במקרה אחד בשנה שעברה" מספר אמון: "שחקן צעיר נכנס למשחק יורוליג שתי דקות לסיום. לאחר מספר שניות הוא עשה טעות ודולה העיר לו על כך. השחקן בטעות החזיר איזו הערה ודולה העיף אותו מהאולם במיידית. לא מהמגרש ולא לספסל אלא מחוץ לאולם. 7000 איש שהיו בקהל עמדו ומחאו כפיים על המשמעת וקראו דולה דולה. מחזה מדהים".
"הרעש הוא פי חמישים מיד אליהו והאולם אפוף עשן סיגריות"
כרגע עדיין לא ידוע באיזה אולם ייערך המשחק השני בסדרת רבע הגמר, בהיכל פיוניר הישן, הנחשב למבצר הביתי ומכיל 7000 מקומות, או בבלגרד ארינה החדש, המכיל כ-22 אלף מקומות וכבר שבר את שיא הצופים למשחק יורוליג בשנה שעברה, אבל מה שבטוח זה שלפיני גרשון ושחקני מצפה חוויה גדולה.
אוהדי פרטיזן באים שעתיים לפני משחק ושרים לכל אורכו. אף אחד לא יושב. האולטראס של פרטיזן חולי נפש. כולם עם קעקועים גדולים של המועדון. כולם מעשנים וכל האולם אפוף עשן סיגריות. ושחר אמון מעיד: "כל קבוצה באה עם מינוס 10. אתם אולי לא תאמינו אבל מידת הרעש היא פי חמישים מיד אליהו. לצאת מהשרוול שמוביל מחדרי ההלבשה לפרקט זו חוויה, כמו סרט".
בסוף השנה שעברה חזר אמון לארץ וניצל את הניסיון שצבר בפרטיזן כדי להשתלב באליצור יבנה. "על בסיס הידע שצברתי בסרביה הגעתי ליבנה בגלל הקולג' שפתחו שם והשאיפה שלי היא לקדם צעירים ולפתח אותם בעזרת השיטות שלמדתי מדולה. הוא מודל חיקוי בשבילי.
עם מה שהוא עושה עם 2 מיליון יורו אף אחד לא יכול לעשות". אז כן, אם תהיתם, גם עם עשירית מתקציבה של מכבי ת"א אפשר להשתייך לחבורת הצמרת של אירופה אבל כמו שבוודאי הבנתם, הבדלי התרבות העצומים בינינו לבין העם הסרבי, יגרמו לכך שבמדינתנו זה כנראה כבר לעולם לא יקרה.
