בשנים קודמות לא היה פשוט לקבוצה כלשהי ברחבי אירופה להגיע למשחק מול מכבי תל אביב ביורוליג, וליהנות מעדיפות עליה בשלל קטגוריות התקפיות. הבשורה הרעה: הערב (חמישי, 21:45) מגיעה אחת כזו, ריאל מדריד. הבשורה הטובה: כל הנתונים תקפים לשני משחקים בלבד מפתיחת עונת היורוליג כך שמבחינת מכבי ת"א זה בדיוק הזמן להתחיל ולשנות כיוון, לקצץ בריאל ולהשביח את עצמה.
המחזור השלישי ביורוליג מביא לכאן קבוצה שקלעה 92.5 נקודות בממוצע, דייקה טוב יותר ממכבי מכל אחד מטווחי הקליעה ובמיוחד מחוץ לקשת (47.7 אחוזים לעומת 23.3) וגם לקחה יותר ריבאונדים ממנה באופן משמעותי (36.5 מול 28.5). אפילו באסיסטים יש פער של 6 כדורים לזכות ריאל בהשוואה למכבי.
תוסיפו לזה את המשחק הלא משכנע נגד מילאנו, הרבע האחרון הגרוע נגד פרטיזן בלגרד, והניצחונות הדחוקים בליגה נגד אשקלון ונתניה – ותבינו שמכבי עומדת בפני נקודת מהבהבת בשלב מוקדם מאוד בעונה.
יותר מזה, לריאל יש שני תרנים צעירים שצוברים ניסיון משנה לשנה בגובה 2.17 ו-2.20 (אנטה טומיץ', מירזה בגיץ') ועוד שחקן פנים וחוסם משובח בדמות סרג' איבאקה שצורף לאחרונה, וגם סוסון יאור כמו פליפה רייס. מעטות הקבוצות שיכולות ליצור אינטנסיביות הגנתית מול שחורציאניטיס כמו ריאל.
וזה עוד לפני שדיברנו על הגארדים, כי ריאל מדריד של 2011/12 היא, קודם כל ולפני הכל, קבוצה של גארדים עם סרחיו יול, רודי פרננדס, מרטי פוצ'יוס (שמשחק גם כסמול פורוורד) וג'ייסי קארול. ועוד לפני שהוזכר החבר ניקולה מירוטיץ' בן ה-20, ככל הנראה השחקן הטוב באירופה לגילו.
זו קלישאה לומר שמכבי תצטרך את הקהל יותר מתמיד. לפעמים, כשקבוצות החוץ מגיעות בפורמה, גם הקהל לא יעזור. אבל מכבי מעט אבודה כרגע. לנגפורד עדיין לא התחבר, רוטציות הזרים מתחלפות ומשתנות מדי שבוע, שון ג'יימס נעלם בין סופו להנדריקס ופארמר ודווין סמית' מתקשים להציג שני משחקים טובים באמת ברצף. כשמביטים ימינה ושמאלה מוצאים את פאפאלוקאס, בעיקר הוא, ופחות מזה את בורשטיין ואוחיון שטרם קלע נקודה ביורוליג. והתחושה היא שמכבי, על אף הביתיות, לא לגמרי פייבוריטית כאן.
זה המקום בו הקהל אמור להיכנס למשוואה ולהטות אותה לטובת הקבוצה שלו בהצגה ראשונה אמיתית העונה, ובטח לא כמו אותה סצינה שבה חלק מהאוהדים עוזבים את היציעים עוד לפני סיום המשחק כפי שקרה נגד בלגרד.
אבל עוד לפני שהקהל יתרום את חלקו ועוד לפני הדאגות מריאל, מכבי צריכה לקוות לשורה של התפתחויות שיביאו אותה לניצחון וימנעו מריאל לקפוץ למאזן 0:3. ובעיקר, לאתר את עצמה כי כרגע זה לא לגמרי ברור. ואגב, ברור לגמרי שהנסיבות הן שכפו את המצב: עיסוק בשלוש ליגות, עזיבת השחקנים המרכזיים מהעונה שעברה, תוספות מאוחרות של שחקנים מסוימים (לנגפורד), סימני שאלה סביב עתידם של אחרים (פארמר).
מסורתית, מכבי היא קבוצה שאוהבת לרוץ ומהנה את הקהל הביתי בשלשות נוחות באחוזים גבוהים, הרבה מתפרצות ומשחק מעבר מיומן. אלא שברגע שפאפאלוקאס הוא המנהיג והשחקן הבולט, ובמלוא ההערכה כלפיו, המשחק שלה שונה ממה שהתרגלה אליו.
כן, פאפאלוקאס יכול להרים ראש ולמצוא שחקן פנוי במסירה לאורך מגרש שלם שתנחת בדיוק בעיתוי הנכון. אין רבים כמותו שיכולים לעשות את זה. אבל ברוב הזמן זה יהיה פאפאלוקאס שמגיע משנים רבות של סגנון משחק איטי יחסית, שליטה מלאה בקצב, כדרור וחדירה מסורבלת-משהו. אין בזה רע, אבל כל עוד הסגנון השורט לא יתורגם למתפרצות קלות ושלשות באחוזים טובים בעקביות מצד הקבוצה - יהיה קשה למכבי להצליח ולחבב עליה את הקהל בעונה הזו. ודאי כשרבים מהשחקנים עדיין מנסים למצוא את מקומם ומעמדם. במלים אחרות: הגיע זמנם של כל אחד מהשחקנים האחרים להתעלות. סמית', פארמר, פניני, ג'יימס – יבוא מי שיבוא.
האמת היא ששום דבר משמעותי לא השתנה מלפני שבוע, וכל הדברים שנאמרו אז תקפים גם עכשיו, למעט אולי העובדה שלנגפורד צבר שבוע אימונים. ובכל זאת, דבר אחד בשוליים, כביכול, כן השתנה בימים האחרונים והוא עשוי לסייע למכבי ת"א הערב: העובדה שהיא נמצאת בארץ זה שבוע וחצי ברציפות ולא התעסקה בשדות תעופה, המראות ונחיתות. מאז משחק "הקוץ בישבן" מבחינתה נגד נתניה היו לה שלושה ימים מלאים להירגע, לסדר נשימה, לעבוד, להתחבר ולהתמקד במשימה אחת ובנוחות יחסית.
ואם מכבי עוד יכולה להתפתח לקבוצה גדולה העונה, זה אמור להספיק לה לנצח הערב את ריאל מדריד. יש נקודות במהלך עונה שבהן קבוצה אמורה להרים ראש ולהביט במטרה ישר לעיניים, כשהיא מתנערת משאר הסחות הדעת. הערב מגיעה נקודה כזו בדיוק.
