שלום לכל גולשי ONE. הלילה שיחקנו בפעם השלישית העונה נגד הקבוצה הטובה בעולם, לוס אנג'לס לייקרס, ולמרות ההפסד, אני מרוצה מהצורה שבה עמדנו מולם. גם במשחקים הקודמים זה היה מאוד צמוד, אז הם ניצחו אותנו אחרי הארכות ושלשת ניצחון של קובי בראיינט.
גם הפעם זו היתה חוויה להתמודד מול קובי. אני תמיד מעדיף להתמודד מול שחקנים כאלה, זה כל הכיף וזה מה שמעלה את האתגר. בכל מקרה, אני לא חושב שאמונה היתה הבעיה שלנו ובאופן אישי, אני מרגיש שאפשר לנצח בכל משחק.
אני שמח ששיחקנו טוב, למרות שזה לא הספיק ומה שנותר עכשיו זה להתכונן למשחק הבא מול מילווקי. אני לא רוצה שהעונה תיגמר, הקושי הוא חלק בלתי נפרד מהעניין.
אני לומד כל הזמן מכל תקופה שעוברת עליי כאן. אני מבין שזו ריצת מרתון ולא ספרינט למאה מטר ולכן אני מסתכל על הדברים באור חיובי גם בתקופות הקשות יותר.
כרגע אני מתחיל להרגיש שאני חוזר לעצמי מבחינת הכוח והאנרגיות ושאני מצליח להביא את זה לידי ביטוי גם במספרים שחוזרים לעלות. למרות שגם ברבע האחרון הרגשתי שיש לי כוח ואנרגיה להמשיך, אחרי הטיים-אאוט המאמן החליט ללכת על שחקן אחר וזו החלטה לגיטימית.
אני אומר לעצמי שאולי אני צריך להיות טוב יותר כדי להישאר על המגרש. אני אופטימי, מרגיש שהקליעות חוזרות אליי וגם המספרים במגמת שיפור. עכשיו צריך לשמור על היציבות ורק להמשיך לשחק חזק. יש לי את המוטיבציה והכוח להמשיך וחשוב לי להמשיך ללמוד מכל תקופה.
לסיום, אני רוצה לומר שאני שמח בשביל מכבי ת"א והאוהדים שלה, בשביל שמעון מזרחי והצוות המקצועי המצויין על ההישג וההעפלה להצלבה. הם עשו עלייה אדירה עם הניצחון במדריד.
אני מאחל להם המון הצלחה בשלב הבא מול פרטיזן, אני בטוח שפיני יכין אותם הכי טוב שאפשר. אין ספק שיהיה מעניין כי פרטיזן קבוצה טובה, אבל אני מאמין שמכבי תעבור את הסדרה הזו ותעפיל לפיינל פור.
