לפני הכל, לפרטיזן מגיעות מחיאות כפיים, הם בפיינל פור וזה לא בגלל האחד באפריל. הם הראשונים להנחיל למכבי ת"א הפסד בסדרה למרות יתרון ביתיות. בכל אספקט של מחשבה לגבי הסדרה הזו, מכבי יצאה עם הזנב בין הרגליים, מובסת, מבויישת ואפילו מכעיסה.
אין חולק על כך שמגיעות למכבי מחמאות על הדרך שעשתה עד לסדרה הנוכחית מול פרטיזן, אך אם מסתכלים על הסדרה הזו ושואלים מהי מכבי ת"א, הרי שבסה"כ יצאנו מאוכזבים ומתוסכלים. במכבי ת"א מיהרו עוד לפני הסדרה מול פרטיזן לחסל חשבונות עם כל הפרשנים שביקרו אותה ואפילו לחטוא ביוהרה של ביטחון מופרז, והסדרה נגמרה בסטירת לחי.
לא קרה אסון מההיבט הספורטיבי. נכון, מכבי ת"א לא תהיה בפיינל פור בפאריס ותמיד יש את העונה הבאה. אבל לבוא למשחק העונה ולקבל משלושת השחקנים המרכזיים שלך את הסטטיסטיקה המחרידה הבאה: אנדרסון עם 0 מ-9 ו-4 איבודים, בלות'נטאל עם 1 מ-11 מהשדה וגם אידסון שנראה די מעופף לאורך העונה וקלע באחוזים גרועים את 12 הנקודות שלו.
השחקנים המקומיים של פרטיזן נראו רעבים, אמנם מוכשרים, אבל בשום פנים ואופן לא טובים יותר מחבורת שכירי החרב של מכבי ת"א. התסכול שלי ושל אוהדים רבים גובר כשנשאלת השאלה האם לא נמצא מקום לשתף יותר את פניני, גרין ולימונד, ישראלים שמחפשים להביא את הגאווה כמו ששחקני פרטיזן משחקים עבור הדגל.
זה הכישלון האמיתי של מכבי בסדרה הזו, כישלון שמעורר המון שאלות לגבי ההמשך. האם קבוצה של מיליון וחצי יורו יכולה להשפיל ולהביס את מכבי הגדולה בתקציב של כמעט פי 15? מסתבר שכן.
גם פיני גרשון הכל יכול, יחד עם שרון דרוקר והצוות המקצועי, איכזבו מאוד במהלך הסדרה הזו. הדבר בא לידי ביטוי החל מהנפילה המנטלית הבלתי מוסברת של מכבי במשחק הראשון בו איבדה יתרון של 21 נקודות ובחוסר הרצון שלהם לשלב שחקנים לגיטימיים ביותר ליותר דקות כמו לימונד, גרין (שחיסל את מאריץ' ולקח ממנו 3 ריבאונדים בהתקפה) - רק אלוהים יכול להסביר מדוע פיני ושרון התעקשו במשך כל העונה לתת את הקרדיט רק לשכירי החרב.
בצד של פרטיזן שחקנים מקומיים וחדורי מוטיבציה נדבקו ממאמן יוצא מן הכלל בדמות וויושביץ' לכדי קבוצה שעם פחות כישרון אבל ניהול נכון וניצול מקסימלי של קהל מהגדולים והמרהיבים שראיתי אי פעם בכדורסל האירופי (אולי אפילו בכל עולם הכדורסל) כדי לתת למכבי הגאה בעיטה ענקית בישבן.
