בסופו של דבר, דרך ארוכה מתנקזת למשחק אחד. אפשר היה להעריך את זה כבר על פי פרסום לוח המשחקים שהועיד לישראל משחק חוץ נגד מונטנגרו במחזור האחרון, תחזית שקיבלה חיזוק לאחר ניצחון החוץ של הנבחרת שלנו באיטליה במשחק הראשון.
האיטלקים מחוץ לסיפור (ויעלו אולי דרך טורניר ההזדמנות האחרונה), מונטנגרו וישראל הולכות על המקום הראשון במשחק אחד ומכריע.
על פי השיטה, הנבחרת הראשונה בכל אחד משלושה הבתים עולה אוטומטית ושתיים מבין שלוש הסגניות עולות אף הן, בהתאם למאזן שלהן. המפסידה במשחק הערב, שמתחיל ב-22.00 תדע מהו הפער הרצוי שיעלה אותה, מאחר שמשחקים בעלי השלכה על המקום השני בבתים האחרים יסתיימו קודם לכן (בולגריה – גיאורגיה, בלגיה – פולין).
מונטנגרו היא נבחרת ביתית חזקה שטרם רשמה הפסד מול הקהל שלה. בשני המקומות שסומנו מראש כמוקש מבחינתה, ישראל ואיטליה, היא הפסידה במהלך הטורניר הנוכחי. בשני המקרים מדובר בהפסדים בהפרשים קטנים: נקודה אחת באיטליה, ארבע נקודות בישראל.
שני נתונים בלטו מאוד במפגש הקודם בתל-אביב: מצד אחד, 30 נקודות של עומרי כספי במשחק השיא שלו בנבחרת ישראל עד היום. מצד שני, 0 מ-8 מהשדה של עומאר קוק, הרכז המתאזרח של מונטנגרו, כולל החטאת שתי שלשות במאני טיים. ספק רב מאוד אם מישהו מהשניים ישוב על הופעתו הקודמת.
כספי זרק 19 פעמים מהשדה במשחק ההוא ועמד על קו העונשין 10 פעמים. במשחקים שחלפו מאז פחתה התלות של נבחרת ישראל בתפוקה האישית שלו, אם כי עושה רושם שישראל תצטרך הופעה בסדר גודל דומה מצד שחקן ה-NBA שלה כדי ללכת ראש בראש עם מונטנגרו עד הסוף ואולי גם לנצח.
לא רק ש-30 הנקודות שלו שרפו את מקדוניה בתל-אביב, הדומיננטיות שלו והפיקנרול הביאו אותו לסחוט עבירות מכריעות מניקולה פקוביץ', שיצא בחמש עבירות.
קוק, לעומת זאת, חזר על אחוזי הקליעה הנמוכים שלו בהזדמנויות נוספות. הוא מסוגל להחטיא את כל שמונה הזריקות שלו ועדיין למסור 11 אסיסטים כפי שקרה לו בניצחון הביתי על פינלנד (71:91), והנחיצות שלו על המגרש מבחינת הנבחרת המארחת היא גבוהה במיוחד. קצת כמו במקרה של פרטיזן בלגרד עם בו מקאלב, כשהוא לא על המגרש התחושה היא שהמאמן דושקו וויושביץ' מנסה להרוויח זמן עד שישוב.
מי שמאזן את העליות והירידות של קוק מבחינת הקליעה (בניהול משחק, הובלת כדור, מסירת אסיסטים יותר קשה להוציא אותו מהמסלול) הוא גוראן ירטין. הגארד שהופיע במשך מספר חודשים במכבי ת"א נע סביב 12-11 נקודות במשחק ובאחוזי קליעה טובים בדרך כלל.
ישנם מספר נתונים ידועים מראש דוגמת הקושי לשחק באולם חוץ ביתי כל כך, או העובדה שההתבססות של מונטנגרו על ניקולה פקוביץ' היא כל כך בולטת שהוא יעשה את הנקודות שלו כמעט תמיד ותחת כל שמירה, אבל מי שעשוי לשבור את השוויון (בתקווה שיהיה כזה) הוא יובל נעימי. שני המשחקים האחרונים שלו שימשו לפריצה אישית מבחינת מעמדו בנבחרת, אבל מדובר בכל זאת במפגשים מול הנבחרות הפחות חזקות בבית א', לטביה ופינלנד.
נעימי צבר ניסיון ומשחקים ברמה גבוהה בזמן אמת עם הפועל ירושלים ביורוקאפ, כולל באולמות חוץ לא פשוטים לשחק בהם דוגמת אלה של ולנסיה או אריס סלוניקי. הערב הוא יקבל הזדמנות מצוינת לא רק להעלות את קרנו, אלא גם להיות גורם מרכזי בעלייה של נבחרת ישראל לאליפות אירופה בליטא.
שני המשחקים האחרונים היו גם כאלה שבהם הנבחרת של שיבק הובילה בריבאונדים, בניגוד למשחקים קודמים ולשם שיצא לה. נגד מונטנגרו משימה כזו תהיה קשה מאוד לביצוע, אולי בלתי אפשרית, והדרך המשמעותית ביותר לאזן את היתרון הזה של הנבחרת המארחת - אם לא רוצים לבנות על אחוזי קליעה נמוכים שלהם - היא להקשות מאוד בעזרת סוגים שונים של הגנות לאורך המשחק, ולגרום לאיבודי כדורים.
16 איבודים היו למונטנגרו בתל-אביב, כולל חמישה של עומאר קוק, לעומת תשעה בלבד לישראל. נתון מהסוג זה עשוי להבטיח משחק צמוד גם הערב. לא בהכרח ניצחון, אבל הימצאות של ישראל קרוב-קרוב עד לסיום. זה לא פשוט מול נבחרת שמשחקת באופן ממושמע, וכמעט כל שחקניה נענים להוראות ומעדיפים מסירה על פני כדרור (בניגוד לנבחרת שלנו).
כדי שכל זה יקרה רצוי מאוד שישראל תגיע אגרסיבית מהפתיחה, עניין שבדרך כלל לא יוצא לפועל. ספק אם היכולת להפוך את המשחק אחרי פתיחה חלשה, כמו שקרה במשחק הבכורה באיטליה, ולהוביל עד לסיום, היא ריאלית במקרה של משחק אחרון וקובע נגד נבחרת שטרם הפסידה בבית שלה.
נכון שמונטנגרו היתה בלתי מנוצחת עד שהגיעה לישראל ולכל רצף יש סוף, אבל נדמה שרק גישה אגרסיבית ולאורך זמן יאפשרו לנבחרת לחזור מפודגוריצה עם ניצחון. זה – או ערב ענק בקליעה מבחוץ של כמה שחקנים גם יחד. ועדיין, גם אם התנאים יתממשו, זה עלול להיות מעט מדי. סמוך לחצות, הכל יהיה ברור.
