יש כמה אלמנטים בולטים בטופ 16 עד עכשיו: הנפילה של פנאתינאיקוס והיעלמו של שאראס ממפת השחקנים המשפיעים באירופה נכון לעכשיו, העובדה שרק קבוצה ספרדית אחת מתוך ארבע נמצאת במאזן חיובי כרגע, היכולת של מארוסי ופרטיזן לאסוף שני ניצחונות בשלושה משחקים, השקט הנפשי של צסק"א מוסקבה, שסוגרת ריצה של עשרה ניצחונות רצופים אל תוך הטופ 16, מאז אותה תבוסה בהיכל נוקיה. וישנו, כמובן, הסיפור של אלן אנדרסון, ה-MVP החד משמעי של משחקי הסיבוב הראשון בטופ 16.
צריך לשים את הנתונים מול העיניים כדי להמחיש את הקפיצה: מ-12.6 נקודות ו-3.3 ריבאונדים, קפץ אנדרסון ל-23 נקודות ו-7.7 ריבאונדים. מ-44.2% לשתי נקודות הוא קפץ ל-80%. מ-34.6% לשלוש הוא עלה ל-46.7%. גם מהעונשין הקפיצה דרמטית: מ-72.5% עד ל-100% (16 מ-16).
המדד הממוצע שלו בשלושת המשחקים האחרונים הוא 33 נקודות לעומת 10.5 בלבד בשלב הקודם ואת כל זה הוא ב-36 דקות לעומת 25 דקות בשלב הבתים הראשון.
בנוסף, על אף שהוא משחק יותר דקות ומעורב ביותר מהלכים, הוא מאבד פחות כדורים. ככה זה כשבן אדם נמצא ב'זון'. הכל הולך, עד לרגע שבו דברים עלולים להתמוסס ומיד אגיע גם לזה.
בינתיים, המספרים של אנדרסון בשלב הזה טובים כמו של כל זר מהולל כזה או אחר ששיחק באירופה אי פעם, אבל ברור שלא רק דקות המשחק מיטיבות איתו אלא תנופה אדירה ושיפור התיאום במשחק הקבוצתי של מכבי ת"א.
הוא משחק בביטחון של מישהו שמרגיש שאי אפשר לעצור אותו, וגם גיוון את הסגנון: במקום להיכנס בכוח לסל על חשבון זריקה מבחוץ, הוא לוקח עכשיו פי שניים זריקות לשלוש מאשר קודם לכן.
ייתכן מאוד שאחד הסודות הגלויים מאחורי סיפור העליה של אנדרסון לא קשור רק בסגנון המשחק של מכבי, או ביכולת האישית נטו של אנדרסון. במקביל להצלחה שלו ביורוליג, הועלם אנדרסון כמעט לחלוטין ממשחקי הליגה.
מזה שבועות שהגארד מתלבש למשחקי הליגה אבל מקבל סדר גודל של 10 דקות בלבד למשחק, כאילו מדובר ביהלום נדיר שצריך לעטוף ולשמור, לחשוף רק מעט, ולהחזיר מיד לקופסה, כדי שיוכל לנצוץ במלוא זוהרו ברגעים החשובים באמת. כל זה קורה במצב בו מכבי ת"א כבר לא מחויבת להניח זר אחד מחוץ למשחקי הליגה בגלל מכסת זרים חריגה, כפי שקרה בחלק הראשון של העונה כאשר מאצ'יי לאמפה עוד שיחק במכבי.
יוצא מזה שאנדרסון משחק "באמת" פעם אחת בשבוע ומצליח לטפס בנתוני הדקות שלו ביורוליג. כאמור, 11 דקות יותר בממוצע למשחק לעומת השלב הקודם. המהלך הזה הוא גם כזה שמסביר לשאר השחקנים את משמעותו של אנדרסון בקבוצה. כאילו גרשון אומר, בעצם: 'את אלן אנדרסון אני לא רוצה לבזבז על משחקי ליגה שבהם 99% שאנצח גם בלעדיו. אותו אני רוצה לשמור ליורוליג ומשחקים החשובים מאוד של הטופ 16'.
עם נוכחות אתלטית ופיזיות כמו שיש לו, אנדרסון יכול לשמור טוב וחזק ועשה את זה במשחקים האחרונים. המעורבות שלו בצד ההגנתי קריטית. אם נדמה היה בשלבים מסוימים שמדובר בסוג של פרימדונה שעסוק בעיקר בעצמו ובדרכים שלו לצבור נקודות, הרי שסקורר שמעורב מאוד גם בצד ההגנתי הוא מתנה לכל קבוצה, ובעיקר דרך לשפר את רמת המורל והחברות בקבוצה.
בסופו של דבר, אף אחד לא אוהב לשחק לצד שחקנים, שכל מה שמעסיק אותם הוא לזרוק לסל ולצבור נקודות. אנדרסון יודע את זה. עכשיו הוא גם מראה הגנה מצויינת בכל משחק, דברים שהיו לו עוד בתקופת המכללות שם נחשב לשחקן הגנה לא פחות טוב מאשר הוא בהתקפה.
הבעיה עלולה לצוץ כבר החל מהמשחק הבא, ואם לא במשחק נגד פילזן הרי שבשני המשחקים הבאים נגד סיינה ומול ריאל מדריד. קודם כל, הנתונים של הגארד טובים מדי, פשוט ככה. ההסתמכות של מכבי ת"א עליו עצומה בשבועות האחרונים, ולמרות שלידו צומחים גם אחרים (פרקינס, פישר, בלות'נטאל), קשה להאמין שהוא יוכל לעמוד בסיבוב נוסף של שלושה משחקים עם מספרים מדהימים כאלה.
שנית, עם מלוא הכבוד לסקאוטינג של היריבות, יש סקאוטינג ויש מציאות. זה דבר אחד להכיר שחקן על הנייר מאשר להתמודד מולו במגרש. מכבי ת"א צריכה להניח שבמפגשים הבאים, המאמנים שממול, או לפחות אחד או שניים מהם, ימצאו כלים טובים יותר להתמודד מול אנדרסון ולהגביל אותו.
הגבלה משמעותית של אנדרסון על ידי אחת הקבוצות עלולה להיות ההבדל בין לסיים את הבית במקום הראשון לשני, ואולי גם בין עליה לרבע הגמר לבין סוף הדרך. ובכל מקרה, אם דברים לא יעבדו באופן חלק, גרשון יקווה שלא לחזור לאותם ערבים בהם עמד לרשותו אנדרסון האחר: זה שמנסה לסיים את הפעולות שלו בכוח ולא תמיד במחשבה תחילה.
