הנה סוג של גיליון ציונים, רק בלי ציונים, של הופעת שחקני מכבי ת"א אתמול בויטוריה נגד קאחה לבוראל. גל מקל, למרבה הצער, עוד לא חלק ממנו בזמן שפאו ריבאס, צעיר ספרדי משמש רכז ראשון בויטוריה. אבל בואו לא נדבר הפעם על מי שלא שיחק אלא על אלה שכן.
רביב לימונד – לא משמעותי, לא פקטור. נועז באופן בסיסי אך לא הפעם. חשש לזרוק משום מה, דווקא אחרי שהכניסה לסל הראשונה והיחידה שלו הסתיימה בשתי נקודות. בתום שני מחזורים הנתונים שלו לא מעודדים, בעיקר בכל מה שקשור לדקות משחק. 4 דקות בממוצע לערב. איזה דיכאון.
דריק שארפ – כמו ששלמה ארצי שר: זה מה שנשאר. 6 שניות היו לו, כדי להיכנס ולנסות לסחוט איזו שלשה נגד השעון, או משהו כזה. מדהים איך האיש הזה שומר על אופטימיות וחיוך כמעט קבועים, גם אחרי שהוא נגרר עד ויטוריה וחזרה כדי לשחק שש שניות. יש בו משהו לא אנושי, כנראה.
אנדרו ויזנייבסקי – אחלה יד היתה לו במשחק. ממעט לחדור לסל, לא סוחט מספיק עבירות ולא מגיע לקו. היה נכון לתת לו יותר דקות באופן משמעותי מאשר פרקינס אתמול, וזה מה שקרה: 37 מול 17. בניגוד לדעה הרווחת, ואולי אני טועה, פרקינס לא יתפוס את המקום שלו בחמישייה.
עושה רושם שגרשון מעדיף את ויזנייבסקי שמתאים יותר לסגנון המשחק שהוא מעוניין לרוץ איתו העונה. מפרקינס הוא ינסה לחלץ דקות טובות בהגנה ודחיפה קדימה מהספסל. מכאן ועד להפוך אותו לרכז ראשון יש הבדל .
דורון פרקינס – ציפיתי למשחק חלש יחסית שלו. למה? כי הוא די בלגאניסט לפרקים ובמשחק חוץ ראשון ביורוליג נגד יריבה חזקה על הנייר, רכזים שנוטים ללכת עם ראש בקיר עלולים להיתקל בקשיים. בסופו של דבר, שיחק לא מעט, אבל לא הרגשתי אותו במיוחד. היה בו משהו מאוד גס ומחוספס הפעם, יותר מאשר בדרך כלל.
יניב גרין – פתח לא רע בשתיים-שלוש דקות הראשונות, בהמשך קיבל כמה דאנקים על הראש מספליטר, יצא ולא חזר. לנוכח החולשה של פישר הפעם, היה מקום שישחק יותר. פיני גרשון חשב אחרת. משלמים לו על זה. זכותו.
גיא פניני – 3 דקות וארבע שניות ושורה סטטיסטית חלקה לגמרי. אבל לגמרי. אחרי המשחק נגד חיפה בתחילת השבוע, בו קיבלו ארבעה ישראלים ופניני ביניהם מינימום עשרים דקות, אפשר היה לחשוב שתהיה תנופה ישראלית מסוימת. אז גרין באמת עלה בחמישייה ובמכבי של העונה זה לא עניין של מה בכך, אבל פניני הלך לאחור.
אלן אנדרסון – שיחק מתחת לרמה שהורגלנו בה בשבועות האחרונים. מימש את התחזית לגביו, לפיה הוא מרביץ משחק ראשון גדול ואז נעלם לשורה של משחקים בינוניים לפני שהוא חוזר שוב ובקיצור – שחקן מרשים, אבל לא יציב. זו הטענה. היה שם איזה אייר בול בפתיחה, לא נעים.
יותר ויותר אני חושב, גם על סמך אמירות מסביב לפיהן הוא יורשו של אנתוני פארקר במכבי, שהכיוון הוא אחר: אנדרסון + איידסון ביחד = פארקר. אולי. בינתיים, לא כל משחק לובליאנה. עד שיוכיח אחרת לאורך מספר משחקים.
סטפון לאזמה – במחצית השניה הוא התחיל להזיז את הישבן, כאילו הבין שהוא מצוי בעיצומו של משבר זהות כדורסלני. במשחקים האחרונים הוא התקשה לבלוט, התקשה לנוע על פי רצון המערכת, לא תרם התקפית כמעט בכלל ונראה אבוד. גם הפעם הוא נראה אבוד בחלקים רבים של המשחק, אבל לפחות חיפה על זה במחצית השניה ברצון אדיר, בתנועה, בהגנה, בריבאונד. בכל הדברים שלשמם הובא לכאן.
בואו נגיד ככה: קנה לעצמו עוד שבועיים של חסד בזכות המחצית השניה, אבל זה שהוא לא מסוגל לעשות סל נכון להיום במשחק עומד זו בעיה של המערכת. רבע נחמה, חצי דיצה: גם באסטון פיתח יד מחצי מרחק ושאר ירקות רק לקראת העונה האחרונה שלו במכבי ת"א, ככה שאם נחיה גם נראה.
צ'אק איידסון – מגוון, מגוון. מגוון כבר אמרתי? אבל הסבסוב הזה, מאיפה זה בא פתאום? יצא לי לראות את איידסון בעבר ואני לא זוכר את הסבסוב האובססיבי שלו, שלא פחות משהוא מחלץ אותו מצרה הוא מכניס אותו אליה. בעיני, יש לו את זה, יש לו את זה אפילו בגדול, אבל איכשהו בשלב הזה כשהכדור בידיים שלו אף אחד במכבי ת"א לא יכול להיות לגמרי שקט. והרי זו היתה המטרה כשהביאו אותו, לא? שיעשה סדר על המגרש ושקט נפשי בראש.
מאצ'יי לאמפה – הבן אדם זרח אתמול, סוף-סוף איפשרו לו להפגיז לשלוש מבלי להציק לו. התחפש לטלטוביץ', נו. תשע שלשות הוא לקח ממרומי ה-2.10 שלו או כמה שהוא. קלע ארבע מתוכן, זה נכון, וזה גם פותח אופציות נהדרות, אבל יש מספיק זורקי שלשות בלעדיו ופחות מדי קולעי סלים מתוך הצבע במכבי ת"א כרגע.
מילא, אם לאזמה היה סוגר עם משחק עם ארבעה-חמישה סלים לשתיים, אפשר היה לקבל טוב יותר את העניין, אבל כשחיפשו והביאו גבוה שיכול לזרוק שלשות מבחוץ אני לא בטוח שהתכוונו למישהו שזורק תשע פעמים לשלוש. וגם כשהביאו את לאזמה, ספק אם חשבו שהוא יסיים משחקים בלי סל שדה. בקיצור, התהפך הכל. לגמרי.
דייויד בלות'נטאל – איזה הפגזות. כל אחת מהשלשות שלו היתה יותר רחוקה מהקודמת. כמעט הרג את איבנוביץ' עם הידית הזו שלו, שכמעט גורמת התקפי לב למאמנים יריבים. ומה עזרה לגיא פניני כל התקופה שבלות'נטאל היה פצוע ולא שיחק ולא התאמן? עכשיו זה שלו, המשבצת. בליגה, נגד נתניה וראשל"צ פניני ישחק. נו, זה מה יש.
ולגבי הסיום שם, האופנסיב וכל זה? נפרגן ונזקוף את זה לחובת החלודה של בלות'נטאל (למרות שאין לזה קשר ממשי: האיש, חוץ מצ'אקות לשלוש ברמה גבוהה מאוד וריבאונד הגנה סביר, מתקשה בדרך כלל בתנועות אחרות).
ד'אור פישר – לא בדקתי אחורה במספרים, אבל זה היה כנראה המשחק הגרוע ביותר של פישר במכבי ת"א. טוב עשה גרשון כאשר הוריד אותו בזעם משולב בזעף, אחרי שחטף מליאור אליהו דאנק מדהים-שזו-לא-מלה. בכלל, לא זוכר אף פעולה חיובית שלו על המגרש בשמונה הדקות שקיבל. והאמת? אחרי שכל כך הפתיע לטובה לאורך כל כך הרבה משחקים, מותר גם לו לזייף פעם. אלה דברים שקורים.
