בכל מה שקשור להנאה ממשחק כדורסל, אין לי בשורות מיוחדות לספר לכם. גם הפעם זה לא היה זה ב-35 מתוך 40 דקות. לעומת זאת, בכל מה שקשור לניצול מנטאליות ועדיפות על היריבה, מכבי ת"א עשתה את זה גם הפעם, נגד לובליאנה, והספיקו כמה דקות טובות של עיקשות והיצמדות למטרה כדי לפרק אותה לחתיכות מול הקהל הביתי.
הכדורסל של מכבי לא שוטף עדיין, בין השאר כי אין לה כרגע יותר מדי שחקנים מסיימים בכושר קליעה טוב, אבל לאזמה לא יהיה באסטון ולאמפה לא יהיה וויצ'יץ' ואין טעם לצפות מהם להיות כאלה. מאנדרסון חייבים לצפות יותר ובעיקר לסדר לו את הראש.
בסופו של דבר, בתום 6 מחזורים, מכבי ת"א לא שמטה משחקים לעומת היריבות הבכירות שלה, צסק"א מוסקבה שנפלה בבית מול רומא וקאחה לבוראל ויטוריה שהפסידה לאיטלקים בחוץ, וזה סוד כוחה כרגע - לא יכולת מדהימה, לא אחוזי קליעה יוצאי דופן, לא קבוצת ריבאונד קשוחה, אלא פשוט חבורה מגובשת שמגרדת ניצחונות בזכות הגנה ונחישות ובדרך הזו עושה את דרכה למעלה.
כיף ממשי אין בסגנון הכדורסל הזה כשאתה קבוצה של 20 מיליון דולר-או-כמה-שזה, אבל כדאי להתרגל כי זה מה שיש כרגע.
שני השחקנים מהם הכי נהניתי נגד לובליאנה הם צ'אק איידסון ודורון פרקינס. שניהם, לא במפתיע, דומים זה לזה בתכונה מרכזית אחת: הם מסוג השחקנים ההיפראקטיביים, לטוב ולרע, שאף פעם לא מוותרים וכשמדברים על לשרוט בציפורניים ולגרד ניצחון בשיניים, הם יודעים לעשות את זה יותר טוב מכל שחקן בלובליאנה הרכה והמפונקת.
איידסון היה בכל מקום ועשה כל דבר ממסירת אלי-הופ לפישר, דרך טיפ בריבאונד התקפה להחטאה של פישר ועד דאנק דרך האמצע כשגילה שהדרך פרוצה. הוא החזיק את מכבי בדקות רבות שבהן אנדרסון ישב בחוץ, אפילו מעמדת הרכז, וחיבר את כולם. גם אם החטיא או התפזר לפרקים, הוא האיש שסביבו התחברה מכבי ת"א.
בעיניי הוא השחקן המרכזי של מכבי ת"א העונה. הכדורסל שלו לא נקי מטעויות, חוסר דיוק או חוסר ריכוז, אבל התאווה שלו לתנועה בלתי פוסקת יוצרת המון אפשרויות עבור מכבי ת"א. שחקן כזה אי אפשר לעצור, למעשה, כי גם כשהוא קולע 6 או 7 נקודות הוא יכול להיות הכי טוב במגרש בזכות השליטה שלו בשאר הקטגוריות של המשחק.
אנשים כאן מחפשים לגלות אצלו מנהיגות נוצצת, אבל איידסון הוא לא שחקן נוצץ, אלא משלב אינסטינקט ואינטליגנציית משחק. נכון, לפעמים הטורים שלו גבוהים מדי, אבל זה המינוס בשחקן מהסגנון ההיפראקטיבי ואין סיכוי ממשי לשנות את זה כרגע, בגילו.
פרקינס עלה בדרגה במשחק הזה. לא בזכות הניצחון על יריבה (בינונית ומטה), לא בזכות ההגנה החזקה שלו, אלא בעיקר לנוכח הקלילות שהראה בדקות המכריעות של המשחק. הוא נראה רגוע וקליל מאוד ולא לחוץ, כמעט כמו באימון.
היה מדהים לראות כיצד הוא גורם לגארדים של לובליאנה לקרוס תחתיו, ומכניע אותם התקפית בצד השני. יחסית לשחקן שעושה עונה ראשונה בקבוצה מסדר גודל של מכבי ת"א, הבגרות והאחריות שהראה מהוות צעד חשוב מאוד קדימה.