אחרי הניצחון של מכבי ת"א ביורוליג על רומא, 90:92 לאחר הארכה בחוץ, העיניים הולכות מטבע הדברים אל שחקנים כמו אלן אנדרסון, דורון פרקינס, צ'אק איידסון או אנדרו ויזנייבסקי, שחקנים שהשפיעו ישירות על תוצאת הסיום ברומא בדקות ההכרעה.
עם זאת, אחד הנושאים המעניינים במכבי ת"א של העונה עד עכשיו הם ארבעת שחקני הקו הקדמי המובהקים, והתפוקה ההתקפית שלהם.
בתום ארבעה משחקים ראשונים ביורוליג, אין בין הארבעה – מאצ'יי לאמפה, סטפון לאזמה, יניב גרין וד'אור פישר – אף שחקן שהצליח לקלוע בדאבל-פיגרס בכל אחד מהמשחקים.
חלוקת הדקות בין כולם, הקושי למצוא שחקן דומיננטי בשני צידי המגרש ומגרעות בולטות בתכונותיהם של כל אחד מהם, מביאים לכך שהמוציאים לפועל במכבי ת"א הם שחקני חוץ ולקבוצה אין אופציית התקפה יציבה מבין שחקני הפנים.
לאמפה לא מספיק אגרסיבי, שומר בינוני ומטה וסובל מחורים בידיים בהתקפה. גרין לא מלוטש, מכני מדי בתנועות שלו ובאופן כללי מוגבל למדי מבחינה התקפית. לאזמה מצוין במשחק מעבר ובהתקפות מתפרצות, אבל הסיומות שלו במשחק עומד ובתנועה של אחד על אחד בינוניות, כמו גם היכולת שלו ליצור לעצמו מצבי קליעה.
פישר הפך לשחקן משני, כפי שחשבתי שיהיה עוד בקיץ, כשאפשר היה להריח מקילומטרים את כוונת הצוות המקצועי של מכבי להפוך אותו למחליף ראשון מהספסל ולמצוא שחקן עדיף על פניו. גם קודם לכן הוא לא ידע להוריד כדור לרצפה, ונעדר כמעט לחלוטין משחק פוסט-אפ.
שימו לב לפירוט הנקודות הבא של כל אחד מהם על פי סדר המשחקים (מימין לשמאל): יניב גרין – 0, 7, 0, 1. סטפון לאזמה – 5, 2, 14, 10. מאצ'יי לאמפה – 6, 18, 15, 0. ד'אור פישר – 7, 1, 6, 6.
אם מותר לי להיתלות באילן גבוה במיוחד, קחו למשל את ניקולה וויצ'יץ' כדוגמא, על סמך נתוניו מהעונה המלאה הראשונה שלו במכבי ת"א, 2002/03. כמובן שישנם גם הבדלים בממוצע הדקות שלו לעומת ארבעת שחקני הפנים של מכבי הנוכחית, אבל העקביות, היכולת, הכישרון והפוטנציאל שלו הבהירו כבר מהרגע הראשון שלמכבי יש אופציית קליעה גם בעמדות הפנים.
ארבעת משחקי הבכורה של וויצ'יץ' בעונה ההיא הסתיימו עם מאזן הנקודות הבא: 21, 15, 19, 18. אחר כך הגיעו אמנם שני משחקים בהם נפל ממאזן דו-ספרתי לראשונה באותה עונה (9 נקודות ואחר כך גם 8 נקודות), אבל זו גם היתה הפעם האחרונה: לאחר הנפילה ההיא הוא סיים בדאבל-פיגרס לאורך כל 14 המשחקים הבאים ועד לסיום אותה עונה.
ייתכן שאני מחמיר ומקדים והמצב עוד ישתפר, כאשר פיני גרשון ימצא את האחד להתבסס עליו קצת יותר מאשר האחרים. כרגע, ולמעשה מהרגע הראשון, לאמפה היה ונשאר המועמד הראשי לכך. על פניו הוא בעל הפוטנציאל הטוב ביותר מבין הארבעה ליצור נקודות מבפנים ומבחוץ, אבל הרכות שלו יכולה לפעמים להטריף את גרשון שיזרוק אותו מיידית בחזרה לספסל.
פישר? כמו שזה נראה כרגע, התוכניות לגביו מצד צוות המאמנים של מכבי ת"א אינן גרנדיוזיות או מלאות חידושים. פישר אמור, צריך ויכול להפוך למחליף ראשון מצוין בקו הקדמי, אם כי לעבור להיות בעל סטטוס כזה אחרי עונת בכורה כל כך טובה שהיתה לו באופן אישי ביורוליג, זה לגמרי לא עניין פשוט. לא מקצועית, גם לא מנטלית.
לאמפה, ולא גרין או לאזמה, הוא זה שיכול לעשות צעד קדימה. השאלה היא אם הזמן יעשה טוב עבורו או לא, ומה יקרה קודם: האם הפולני ישתפר וייכנס לנישה שלו בהצלחה כבר בקרוב, או שגרשון יעדיף לאזמה מוגבל יחסית ביד, על פני לאמפה עם המון פוטנציאל על העץ, אבל רך ולא ממוקד כשהוא על המגרש.
