לוס אנג'לס היא עיר ללא הפסקה. שירים נכתבו על עיר המלאכים, חלומות התגשמו ונופצו לרגל מדרכות שדרת הכוכבים המפורסמת ועולם הזוהר, הפרסום והסרטים מזוהה עם העיר יותר מכל עיר אחרת. אבק הכוכבים נמצא כמעט בכל פינה ובעקבות כך הודבק לעיר סוג של כתם כ"תעשיית אשליות". אצל בלייק גריפין מקליפרס אפשר למצוא הרבה מן המשותף לעיר בה הוא משחק. דאנקים לסרטים, אתלטיות יוצאת דופן ו"שואו מטורף". הוא כל הדברים שמצטלמים יפה אך לא בהכרח מנצחים משחקים, הוא בעצם אשליה אחת גדולה. כל זה היה נכון. עד העונה.
לסופרסטאר מאוקלהומה היה קשה לצאת מתדמית לאחר ההטבעה המפורסמת מעל המכונית בתחרות ההטבעות ב-2011. באותו רגע הוא הטביע את חותמו, תרתי משמע, בליגה הטובה בעולם. לקח לו זמן להבין שאם הוא לא יתייעל, הוא יזכה לצילומים חוזרים ולפרסום רב אך אליפות לא תהיה חלק מהרזומה שלו. הוא היה בעצם כמו שחקן בקונסולת משחקים שהכפתור היחיד שעובד אצלו זה כפתור ההטבעה. אמנם הכפתור הזה עובד אצלו יותר טוב מכל שחקן אחר אך שני הפלייאופים האחרונים של הקליפרס הוכיחו שזה נחמד ויפה, אבל עם זה קשה מאוד ללכת למכולת.
ראשי הקליפרס, שהודחו ע"י הגריזליס בפלייאוף האחרון, הבינו שצריך לעשות שינוי. אפילו יותר מאחד. הבולט שבהם היה כמובן הבאתו של דוק ריברס לעמדת המאמן. ריברס, שהוביל את בוסטון לאליפות ב-2008, פעל מתחילת דרכו לשינוי התדמית ולחיזוק הצד המנטלי של שחקניו. גריפין הרוויח מכך.
הוא עדיין האתלט של הליגה הזו ללא עוררין ומביא הטבעות שגורמות לטוויטר להשתגע, אבל הוא מספק תצוגות של הרבה מעבר לכך. ריברס הצליח לפתח אצלו עוד הרבה אלמנטים, עוד גיוון וכך הוא נהפך מאתלט על, לשחקן כדורסל מהטובים בעולם. "הוא פשוט עובד על המשחק שלו, וזוכה לתגמול על כך", אמר עליו המאמן.
24.3 נקודות, 9.7 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק מיצר גריפין העונה ומעבר לשדרוג בכמות, השדרוג האמיתי הוא הדרך והעובדה שהפך אחד מקלעי חצי המרחק הכי טובים שיש בליגה. אם עד העונה הטקטיקה הייתה להרחיק אותו כמה שיותר מהטבעת, הרי שהחל מהעונה זוהי מלכודת דבש. מול פיניקס, רק לפני כשבוע, הוא רשם 37 נקודות ב-14 מ-16 מהשדה. והוא לא עשה זאת בדאנקים טיפוסיים, אלא עם זריקות מחצי מרחק ו-100 אחוז (8 מ-8) מחוץ לצבע. הדיבורים על תואר MVP כבר החלו להישמע אך הפורוורד עצמו נותר צנוע: "דוראנט הוא כרגע השחקן הכי טוב בעולם. הוא דורש יותר תשומת לב וצריך לתת לו קרדיט על כך".
אי אפשר לדבר על גריפין מבלי להזכיר את הרכז שלו בקבוצה, כריס פול, אחד הרכזים הטובים בעולם וכזה שעוזר לגריפין להגיע לשיא בכל פעם מחדש. מניות רבות לשיפור שחל אצל האחרון הינן בזכותו של פול: יכולות הניהול, זריזות המחשבה וקריאת המשחק היוצאת דופן להפליא עושות לחברו חיים קלים יותר.
מעבר לשיפור ביכולות הטכניות, גם החוסן המנטלי אצלו מרשים למדי. למרות שהבחור רק בן 25, הוא מצליח להפגין אופי ואיפוק שהולמים את השחקנים המנוסים בליגה ואת זה ניתן לראות בכל פעם שהוא מעורב שלא בעל כורחו בתקרית כזאת או אחרת, או במילים אחרות - כמעט בכל משחק. ריברס אף אמר "רואים שבלייק מקבל מכות יותר מכל שחקן אחר בליגה. כולנו מבחינים בכך וזה מתחיל להימאס. אני יודע כמה זה קשה לו".
עצם העובדה שהוא נכנס לרשימה האקסקלוסיבית של כוכבים כמו דוראנט ולברון ג'יימס היא בעיקר בזכות עצמו. הוא לא נתן לאתלטיות הבלתי נתפסת שלו לגרום לו להתפשר על אספקטים אחרים במשחק. עושה הרושם שהשיפור שחל עליו רק מתחיל, שאצלו זה באמת עניין של רצון, התמדה ונחישות והוא יכול להפוך לשחקן עם אוסף כישורים שלא נראו הרבה זמן בליגה, שעבור גריפין השמיים הם הגבול, טוב במקרה של גריפין קפיצה לשמיים זו לא כזאת חכמה.
